דילוג לתוכן העיקרי
fw_before_content
content

פתיחת תערוכה כפולה - 'אני האמנות העובדת': דינה שצ'ופק מקיבוץ מצר וצילה ליס מקיבוץ עין שמר

התערוכה "אני האמנות העובדת", מציגה את יצירותיהן של שתי אמניות, שיצירתן התפתחה במקביל לחיים בקיבוץ, שלא תמיד עודדו ביטוי האישי או האינדיווידואליזם, ולא פעם ניתבו נשים לעבודה בחינוך, במטבח ובמחסן הבגדים.
אישה עובדת דינה שצ'ופק
דינה שצ'ופק, אישה עובדת (דיפטיכון), שמן על בד, 80 על 120 סמ, 1997

'אני האמנוּת העוֹבדת' – תערוכה זוגית הנפתחת ב-16.3 של שתי אמניות ותיקות בשדה האמנות הישראלי: דינה שצ'ופק וצילה ליס. התערוכה בוחנת את דרכן של שצ'ופק וליס כאמניות נשים הפועלות בחברה הקיבוצית (שצ'ופק בקיבוץ מצר וליס בקיבוץ עין שמר) ועוקבת אחר יחסן לשאלות של השראה והשפעות אמנותיות, יחיד מול קבוצה, ערך העבודה, ומבט נשי- מגדרי.

'אני האמנות העובדת' בודקת עד כמה אמניות נשים בחברה הקיבוצית מזדהות עם המטרות המשותפות, או שמא הן מסמנות דרכים אחרות, או קונפליקט סמוי או גלוי? האם אמנית (אישה) בקיבוץ מושפעת מערכי החברה השיתופית שבתוכה היא פועלת? האם הקיבוץ מעצב באופן כלשהו את יצירתה? האם  ערך העבודה, שנתפס  בקיבוץ כערך עליון, כמו - דתי, במהלך שנים רבות, הוטבע בעבודתן כתפיסת-עולם, כדרך חיים? האם אפשר לזהות את הערכים הללו בטכניקה שלהן? בתכנים? האם הן חשות צורך להוכיח את יכולתן לבנות ולייצר, בדומה לגברים, אך מציעות מבט אחר? נשי? אינדיבידואלי? ומה בנוגע לתפיסת השוויון המגדרי בקיבוצים פעם והיום? שצ'ופק וליס, כל אחת בדרכה, מגיבות לנוכחות החזקה של הקבוצה ולתפקידים המסורתיים של הנשים, ששרדו על-אף הצהרות השוויון - לכאורה.

צילה ליס, עוסקת רבות במתח שבין האינדיבידואל היוצא לדרך, לבין הקבוצה והחפצים הנלווים אליה. כמי שנולדה בקיבוץ והתחנכה במסגרות הלינה המשותפת ובמוסדות החינוך של השומר הצעיר, בתקופה שבה הזהות הקבוצתית הייתה חזקה מאד, היא תרה באמנותה אחר דרכה האישית במרחב צפוף ומאוכלס. אך בהיותה חלק מחברה שחרתה על דרכה ערכים של תיקון עולם ושיפור החברה היא עסקה גם בהפניית המבט אל העולם ועוולותיו. המסגרת ופריצתה נוכחות בעבודתה כמו גם מכשירי הפלגה ותעופה.

דינה שצ'ופק, שהתחנכה בבואנוס איירס, וספגה את תרבות ההתנגדות של השמאל הארגנטינאי כנגד המשטר העריץ עסקה באופן אובססיבי באייקונים של האוונגרד המודרני – באמצעות שפתו הגיאומטרית של קזימיר מלביץ' – כשהיא מסבה אותם למדיום נשי: הריבוע-עיגול-צלב של מלביץ מופיעים בעבודתה בדגם של אריגת שתי וערב. דינה חיפשה איך לחבור לקבוצה ולבטא את דרך החיים הזו באופן צורני, והיא מנסחת שאלות יסוד: איך בונים? איך בונים בית, משפחה, חברה, מדינה? שצ'ופק מציעה אידיאל של אישה עובדת, אך באופן אירוני האטריבוטים שלה הן של עובדת ניקיון (ברזיליות וצמר פלדה).

ליס ושצ'ופק עובדות; הן עמלות ובונות ובעיקר, אינן נחות. האפשרות לראות קו עבודה מתמשך המתווה את דרכן במהלך מספר עשורים, מאירה מבט רחב, המאפשר לשאול: האם יש דבר כזה -  אמניות-פועלות? האם "האמנות עובדת"?

התערוכה היא שלם אחד בעל שני חלקים. בשתי הגלריות מוצגות שתי האמניות; בגלריה לשלום, עבודות יסוד עקרוניות ובגלריה  בגן שמואל – התפתחויות והסתעפויות של השאלות הללו, ואולי, אפילו נימה של התפייסות.

___________________________________________________________________

פתיחה: 16.3.19-  11:00 – גבעת חביבה, 12:00- גן שמאול.

מקום: הגלריה לשלום, מרכז האמנות המשותף גבעת חביבה וגלריה לאמנות גן שמואל

אוצרות: ענת לידרור – טלי תמיר

שיח גלריה: שבת ה-6.4.19, 11:00, גלריה גן שמואל

אירוע נעילה מיוחד: 'התקבצו: על נשים, קיבוץ ואמנות', שישי, ה-3.5.19, 9:30-12:30, גבעת חביבה

נעילת התערוכה: 4.5.19

_______________________________________________________

שעות פתיחה:

הגלריה לשלום- גבעת חביבה

ראשון –חמישי: 9:00-16:00

שישי- 9:00-13:00

שבת- 11:00-15:00

לפרטים נוספים: טל': 04-6372824 |   דוא"ל: artgvha@givathaviva.org.il אתר: www.artcenter.org.il

 

גלריה לאמנות גן שמואל:

חמישי 16:00-18:00

שישי וערבי חג 10:00-13:00

שבת וחגים  11:00-14:00

לפרטים נוספים: טל': 054-4973857 |   דוא"ל: orit.kulikovsky@gmail.com

אני האמנות העובדת - דינה שצ'ופק וצילה ליס
מועדי האירוע
מועד תחילת האירוע
מועד סיום האירוע
fw_after_content