דילוג לתוכן העיקרי
fw_before_content
content_top

מרכז הדרכה "שבילים"
"שבילים" - ארגון מערכות החינוך החברתי-קהילתי

content

עקרונות מנחים בעת משבר וחירום

סמדר שם טוב
הקדמה

אירועי משבר וחירום הם חלק מחיינו, המתרחשים בדמות אירועים ביטחוניים כפיגועים ומלחמות ואירועים אחרים מהחיים כגון אירוע אובדני, הריון לא מתוכנן בקרב הנערות המתבגרות, מוות של סבא/תא או הורה.

במקומות אלו, אנחנו כמבוגרים, חווים תחושות של תקווה לצד חוסר ודאות וחשש. גם ילדים ונערים חווים תחושות דומות. כמעט בלתי אפשרי "לעטוף" אותם ולמנוע אינפורמציה כלשהי על המתרחש מסביב. ולכן חשוב לזכור, כי לנו, כצוות חינוכי משמעותי, יש תפקיד מרכזי, במקומות הללו, אנו מהווים מקור לביטחון.

מחקרים מראים קורלציה בין נוכחות והתנהגות המבוגרים בזמני משבר, לבין תגובות הילדים.

מדוע חשוב לעסוק בנושא זה?

תגובות של ילדים למצבי לחץ מתמשכים- פונקציה של כמה משתנים.

ככל שהילד רך יותר, כך התפיסה, החשיבה והבנת המציאות הן יותר בדרכים לא מילוליות. ילדים ובני נוער חווים ומגיבים לחרדות המבוגרים - לא רק למה שנאמר.

כמו כן, חשופים לפחדים דמיוניים הם שומעים שיחות ועוד, וכך משלימים פערים בדמיון.

אצל ילדים צעירים החשיבה על "מה שיהיה", מוגבלת למה שהם מכירים, או לחילופין, לעולם הדמיוני. הם נוטים לחשיבה קונקרטית, אגוצנטרית, נוקשה ולעיתים לחשיבה מאגית או חשיבה דיכוטומית (טוב או רע) הכוללת סכנה להקצנה לכיוון של קטסטרופות.

ככל שהילד מתבגר, מנגנוני ההגנה שלו יותר מתוחכמים: הכחשה, ציניות, רציונליזציה...יש גם בושה (מה פתאום שאפחד...).

לשים לב:

למרות שלעיתים נדמה שכלום לא עובר עליהם, זה בכלל לא מעסיק אותם, הדברים לא כך הם, ולכן אנו צריכים ללמוד להבחין ובעקבות כך לטפל או להפנות לטיפול.

מהן המטרות האופרטיביות (איך עושים את זה?)

טיפול באקטואליה

  1. חשוב לזכור שהילדים תופסים את המציאות דרך תגובות המבוגרים שמסביבם לכן, למרות הקושי, כמבוגרים, עלינו לנסות ולווסת את תגובתנו ככל שניתן.
  2.  למבוגר תפקיד משמעותי בתווך בין המציאות האובייקטיבית, לבין תמונת המציאות שמתהווה אצל הילד.
  3. חשוב לווסת את החשיפה לטלוויזיה ולעיתונות, עלינו לתת מידע מסונן ומעובד של האירועים. לספר בהתאם לרמתו של הילד וגילו.  חשוב לדבר על כך, כדי שהילד לא יצטרך להשלים פערים בדמיון. זה יעזור לילד לשאול שאלות, לקבל תיווך עניני ומותאם של המציאות לגילו.
  4.  חשוב לא לנדב מידע מיותר, כגון: לא לתלות תמונות מפחידות של האירועים.
  5. שיחה בנושא אקטואליה תתחיל תמיד במה שהילדים מביאים, שאלות כמו: "מה ידוע לך על..." , "מה קרה" , איפה? בהמשך ניתן להתבונן במפה, לראות את האתרים, לעשות הקשרים אחרים למקום, לאירוע.
  6. כאשר משוחחים על האירוע, חשוב לדבר על איך אנשים התארגנו, איך מחלצים, למי קוראים. חשוב להראות שהמבוגרים יודעים מה לעשות. לחזק בסיפור את התושייה.
  7. יש להפריד בין מידע בדוק לבין השערות, מחשבות ורגשות.
  8. אמנם השיח בנושא והמידע מעוררים חרדה ומתח, אך זה ממילא מעסיק את הילדים ואם נעשה זאת בהתאמה, ונצא ממה שהילדים מביאים, זה יעזור לילדים לעבד ולארגן את המידע.
תקציר דגשים ועמדת "שבילים"

הקשר האישי, הקרוב והבלתי אמצעי של המדריך עם חניכיו, כמו גם הקשרים של החניכים בינם לבין עצמם, הם ממאפייני מערכת החינוך החברתית. קרבה זו מאפשרת למדריך להיות מבוגר משמעותי במקומות של משבר. יש לזכור כי בשל אופייה הייחודי של המערכת, הבנוי על יחסי הקרבה בין האנשים, ישנה אפשרות שדווקא במסגרתה יעלו ויצופו רגשות ותחושות לאחר אירועי משבר. 

ב"שבילים" מאמינים כי צוות מקצועי חייב להיות נוכח ומשמעותי באירועי משבר, ואם הוא מרגיש כי לא מצויים בידיו די כלים לטיפול בנושא, עליו לקבל סיוע מאנשי מקצוע. למדריך יש יכולת להגיע לילדים ברמה האישית ולתת מענה באמצעות הקבוצה.

 

עקרונות בסיסיים בהתערבות המדריך בשיח עם החניכים:

  • יצירת אווירה מרגיעה להקשבה לכולם ולשונות שבקבוצה.
  • נרמול של קשת התגובות (הדעות והתגובות הן נורמאליות במצב כזה. חשוב לתת לגיטימציה לתגובות שונות ואף להדגיש את הנורמאליות והאופי הזמני של התופעה).
  • אמפתיה והכלה: אין רגש נכון או לא נכון, יש דרכי התמודדות שונות מול הקושי ואנשים שונים מגיבים באופן שונה כפי שעוזרים להם דברים שונים להתמודד עם המצב.
  • הרחבת הפירושים ומתן תקווה: מבלי לשפוט את דעתם של הילדים אפשר תמיד לזהות את מקורות הכוח שבאו לידי ביטוי ולחזק את הילדים בהתמודדותם. יש להדגיש את התקווה שבכל מצב.
  • הכוונת הילדים לעשייה משמעותית ולתפקידם החשוב (לדוגמה: כבן במשפחה, כחבר בקבוצה וכחלק מהקהילה)

 

כדאי להימנע מ...

  • שיפוטיות כלשהי לגבי כל תגובה ולחילופין לאזן אמירות קיצוניות על ידי הרחבת הפירושים וראיית החיובי בכל מצב.
  • עודף אוורור רגשות שמעמיס רגשית על הילדים ללא תיווך וללא מעבר למקורות הכוח.
  • ריכוז יתר בשלילי והתעלמות מהחיובי, שגם קיים במצב משברי.
מערך ארגוני
  1. מבוגרים משמעותיים פוגשים ילדים בנקודות משמעותיות ואירועים משמעותיים. לכן יש חשיבות גדולה למדריכים כמתווכי מציאות, שאיננה תמיד כה פשוטה.
  2. על המנהל/ת להכיל את הצוותים ולתת מקום לביטוי ואוורור הרגשות, הפחדים, החששות ועוד..
  3. במידה והצוות מביע קושי בתהליך שאמור להתקיים מול הילדים/ נוער, יש ללוותם באופן רציף, לשקול להביא גורם מקצועי.
  4. לזהות את הילדים והנוער אשר ידועים כילדי ונוער בסיכון , לתת מענה ולהתייעץ עם גורמי מקצוע לגביהם.
  5. לערוך מיפוי של כל הילדים הקשורים לאירוע, על המסגרות בהם הם מתחנכים (גם חוגים לדוגמא) ולנסות להפעיל רשת תמיכה רחבה אשר רואה את הפרט ואת הקבוצה, את ההורה והקהילה.
אתגרים/קשיים והזדמנויות
  1. שמירה על קשר בין המערכת המשפחתית למערכת החינוכית- דיווח הדדי על קשיים המתעוררים עשוי להבטיח תאום מרבי לגבי דרכי התמודדות והסיוע.
  2. תמיכה הדדית- חשוב שהצוות החינוכי וההורים עצמם יתמכו אחד בשני. תמיכת הרשת החברתית תורמת לחוסנם הנפשי של הפרט, המשפחה והקהילה.
  3. לא להיות שיפוטיים- לילדים שונים, סגנונות שונים.
  4. חשיבות שמירה על השגרה.
  5. זיהוי הילדים בסיכון- לשים לב לשינויים בהתנהגות.
  6. מרחב בטוח לביטוי- לאפשר פעילות הפגתית (יצירה, משחקי דמיון, יוגה, מוסיקה, ספורט).
  7. פעילות שנותנת חווית שליטה- פונקציונאלית, הכנת חבילות, עזרה.
  8. לבנות תכנית מותאמת.
  9. כתיבת מכתבים להורים.
מדברים עם הצוות על זה

יש להדגיש שבכל משבר יש הזדמנות ללמוד משהו על עצמנו, למצוא כוחות בתוכנו, לעשות דברים משמעותיים שלא עשינו קודם לכן. לכן, מומלץ לקיים שיח של שיתוף עם הצוות שמטרתו מעבר לאוורור וזיהוי מקורות הכוח בהתמודדות עם הסוגיה, להזכיר למדריכים שדוגמה אישית הוא הכלי החינוכי היעיל ביותר!

 

פעילות לאוורור רגשות

מטרה: אוורור רגשות

הכנה: כותבים על פתקאות/כרטיסיות רגשות שונים. רגש אחד על כל כרטיסייה.

מהלך ההפעלה: מפזרים  "כרטיסי רגשות" על רצפת החדר. כל משתתף נוטל כרטיס אחד, על פי  בחירתו, ועליו להסביר מדוע בחר  בכרטיס. כדאי לקיים את השיח בקבוצות קטנות.

רשימת רגשות: כעס, צער, תסכול, כאב, חוסר אונים, פחד, בדידות, עצב, תוקפנות, הזדהות, הבנה,  אכזבה, רחמים, מחנק, חוסר ביטחון, עלבון, ייאוש, קהות חושים, זרות.

שאלות לדיון בקבוצה:

• מה ניתן לעשות כדי להמשיך את שגרת החיים?

• כיצד ניתן לגייס כוחות במצב מצוקה?

 

מדברים על זה עם החניכים:

דוגמא  לניהול שיחה בעקבות מוות של אדם קרוב לילד מתוך הקבוצה-

מסירת מידע ענייני- בניית תמונה ברורה ומדויקת אך ללא פירוט. תיווך המידע לפי גיל החניכים.

משפטי פתיחה:

  • אני רוצה לספר לכם שקרה דבר עצוב מאוד.....לאחר מחלה קשה מאוד
  • הרופאים והמשפחה עשו כל מה שאפשר כדי לעזור לו, והפעם לצערנו לא הצליחו.

הזמנה לשתף במחשבות ורגשות:

  1. מישהו רוצה להתייחס, לשתף במחשבות, אולי להעלות זיכרונות.
  2. אם ילדים מעלים את שם המחלה "סרטן", להסביר שזהו שם כולל, רחב להרבה מאוד סוגי מחלות שאת רובן כבר ניתן לרפא. במקרה הזה, זה היה סוג מאוד נדיר.
  3. במידה והילדים נכנסים לפרטים- לא לאפשר.
  4. יש ילדים הנוטים להגיב בדרכים שונות, חשוב לתת לגיטימציה לכל מגוון התגובות וההתנהגויות שיעלו.

דוגמאות להתנהגויות

  • הבעת כעס (שלא שמרו עליו).
  • קנאה (על כך שמישהו אחר במרכז תשומת הלב).
  • התעלמות, הכחשה, יש ילדים שירצו לשחק בחוץ, יפריעו.

 

 

לאפשר פעילות לביטוי ועיבוד רגשי

  • יצירה, שולחן חול, דרמה, משחק ועוד
  • חיבור לכוחות ההתמודדות- במקרים (לפי הדוגמאות והתכנים שהילדים העלו קודם לכן) שהייתם עצובים, מה עזר לכם להתגבר? או נסו להיזכר במצב שהיה לכם קשה והצלחתם להתמודד, מה עזר?
  • לשמור על שגרה- סדר יום רגיל ומוכר.
  • יש לשים לב לילדים בסיכון: במעגל הקרוב שחוו אובדן, ילדים עם חרדות ועוד.

 

במקרים של אירוע אובדני בקרב בני הנוער:

  • לקיים שיחה, לתווך לנערים את המידע באופן שקול ואחראי, לתת מענה לשאלות ולסייע בידיהם ולעורר שיח בנושא.

 

המטרות:

  1. לקיים שיח משמעותי ורלוונטי עם בני הנוער, בנושא סיכון לאובדנות והתמודדות עם מצבי משבר
  2. למקד את הנערים בשלושה מסרים עיקריים:
  • מצבי חיים שונים עלולים לעורר מצוקה
  • במצבי מצוקה יש לפנות למבוגר לקבלת סיוע
  • לדווח על מצוקת חבר מהווה הצלת חיים, אין לראות בזה הלשנה

 

במקרים של מלחמה

  1. יש לכתוב מכתבים להורים ואף להיפגש, לשוחח על האיום שטומן בחובו באם האיום הפיזי מרוחק או קרוב לישוב, עלול לעורר רגשות של פחד, חרדה, כעס ופגיעה בתחושת הביטחון.
  2. כיצד עלינו לנהוג במצב הנוכחי ואיך נוכל לעזור לילדינו?
  • לילדים יש כוח להתמודד
  • מסירה מדויקת של עובדות
  • שמירה ככל האפשר על שגרה
  • מילוי תפקידים תורם לתחושת משמעות וכוח
  • דפוסי התמודדות שונים
  • תמיכה הדדית

 

לקריאה נוספת:

1. ביטויים התנהגותיים של ילדים במצוקה - כיצד להגיב? – שפ"ינט  - אתר השירות הפסיכולוגי הייעוצי. - לחצו כאן

2. חשיבות הקונפליקט בהתפתחות הילד/ה/ דקלה בומש, מנחת קבוצות הורים 5/8/2008 - לחצו כאן

קבצים מצורפים
האם הפעילות עזרה לי?

הוספת תגובה חדשה

This question is for testing whether or not you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

3 + 1 =
Solve this simple math problem and enter the result. E.g. for 1+3, enter 4.