דילוג לתוכן העיקרי
fw_before_content
content

סדרת כתבות בYnet: מאתיופיה דרך רוסיה ועד לקיבוץ - מעורבות הדדית חוצת גבולות

מהי ציונות בשנת 2018, האם עיקריה מאז קום המדינה שרדו או שהיא שינתה פניה לחלוטין? בתנועה הקיבוצית מאמינים שהתשובה טמונה במעורבות הדדית ונתינה למען הקהילה משום שאלו המשמעותיים ביותר לצמצום פערים בחברה הישראלית. שלושה סיפורים ממחישים עד כמה זה משפיע.
כתבה שנייה בסדרה
משה דרס, תוכנית תל"מ ברעם

"אתה מנסה לחפש את עצמך, במיוחד בתור צעיר אתיופי שמנסה להשתלב בסביבה. הרגשתי קצת חסר כיוון". משה דרס עלה לישראל עם משפחתו בשנת 1990. "התחלנו במרכז קליטה בצפת, עברנו לכרמיאל ולאחר מכן עברתי לפנימייה בכפר הנוער מאיר שפייה ליד זיכרון יעקב".

אחרי הצבא מצא את עצמו על פרשת דרכים, ניסה "למצוא את עצמו", ואז שמע על פרויקט תל"מ של התנועה הקיבוצית. "הבנתי שמדובר בפרויקט שנותן הכוונה, כיוון ובעיקר מקום שקט לגור בו", מספר דרס שהגיע לקיבוץ ברעם ב-2011.

"בהתחלה חשבתי שקיבוץ זה רק רפת ולולים, אבל גיליתי ממש עיר קטנה, הווי משפחתי וערך של שוויון. זה התאים לי, אהבתי את הרעיון של הקיבוץ, את מה שזה מייצג. מרגישים את השוויון כאן ביום-יום. במהלך התקופה שלי בקיבוץ למדתי ניהול מחסן ולוגיסטיקה, ואחרי שנה ביקשתי להישאר עוד – הבנתי שזה המקום עבורי".

לקריאת הכתבה המלאה בynet

הוספת תגובה חדשה