"הקהילה הקיבוצית ממעיטה ביכולתה של מערכת החינוך ליצור חוסן קהילתי"

"אני חושבת שחינוך קיבוצי הוא מתנה לכל ילד וילדה, ולא פחות מכך - להוריו, שחלקם גדלו בקיבוץ וחלקם נתקלים בו בפעם הראשונה כהורים", אומרת נועה צור־ברוש (חצור), מנהלת "הגן הקיבוצי" באגף החינוך בתנועה הקיבוצית. "כמובן, זו מתנה לקהילה כולה. כיום, יותר מתמיד, חינוך קיבוצי איכותי הוא רלוונטי ונותן מענה לדרישות של המאה ה־21.

"בחינוך הקיבוצי ישנם מספר עוגנים ייחודים המאפיינים את התפיסה החינוכית. הקרבה אל הטבע מאפשרת לחוות עם הילדים את סביבתם האורגנית באמצעות הטיול, שבו נחשפים הילדים לתהליכים המתרחשים בחצר הקיבוץ: חילופי עונות, מעגל החיים בחקלאות, המפגש הבלתי אמצעי עם אנשי הקהילה השונים, חצר הגרוטאות, המאפשרת חקירה וניסוי, משחק דרמטי ולמידה חווייתית וחברתית מעצימה. מספר אנשי הצוות גדול יותר, ומאפשר מתן מענה אישי ומקצועי יותר לצרכים השונים הקיימים בכל קבוצת גיל, בדומה לתקינה של מדינות ה־OECD . וזה רק על קצה המזלג".

ואיך את רואה את החיבור של החינוך הזה לכלל הקהילה, הגדלה במידה ניכרת בכל הקיבוצים?

"אני חושבת שהקהילה הקיבוצית כיום ממעיטה ביכולתה של מערכת החינוך בגיל הרך ובכלל ליצור חוסן קהילתי המבוסס על קשרים בלתי פורמליים בין ההורים, בין הילדים בגילים השונים ובין עצמם, ובין הילדים לשכבות אחרות באוכלוסייה, כמו פעילות עם הוותיקים, כיד הדמיון והאקטיביות של כל קיבוץ. אך אל לנו לקחת את החינוך הקיבוצי כמובן מאליו. הצורך לדברר את ייחודו ואת איכותו בקהילה הוא אקוטי ונחוץ להמשך קיומו. צריך לזכור שמערכת חינוך חזקה משמעותה קהילה איתנה. הקיבוצים כיום מאופיינים הרבה יותר מבעבר בחברה רב־דורית. אם הקהילה לא תדע לשלב את הילדים בתוך הקהילה הכוללת תהיה זו החמצה גדולה לכולם".

נועה מדברת בהתרגשות רבה על החינוך הקיבוצי. "כל שינוי אינו פשוט, אך כפי שהקהילות הקיבוציות השתנו, וחלקן עדיין מתמודדות עם השינוי, כך גם המחויבות שלנו כמנהלות חינוך היא לבדוק היכן זה פוגש אותנו, את הילדים וכמובן את ההורים שלהם. השיח הזה, כשמתקיים בצורה הנכונה, מחדד אצלנו את הזהות הייחודית לחינוך הקיבוצי, ומאפשר לנו ביתר קלות לדברר אותו להורים ולמדינה. הורים צריכים להבין ולהאמין שחינוך זה איכותי יותר ונכון יותר לילדיהם ולהם, וכך גם מייצר קהילה חזקה ובריאה יותר. החינוך הוא מהותי לבינוי קהילתי, והשיח הזה חייב להתקיים תמיד. שום דבר אינו עובד בכוח. המטרה בסופו של דבר היא לגייס את ההורים כדי לתמוך במערכת ולאפשר לה להמשיך ולהתקיים בצורה המקצועית ביותר". 

הושמעה טענה שהמדינה פועלת להצרת צעדיו של החינוך הקיבוצי.

"ההפך הוא הנכון! ראשית, הוקמה מדינה לפני שבעים שנים וחצי, וכולנו אזרחים בה. המדינה, לא זו בלבד שהיא מכירה בייחודיות של החינוך הקיבוצי, אלא שבשיתוף הפעולה שיצרנו באגף החינוך בראשות ד"ר גבי אׂסם, הצלחנו ליצור שיח אמיתי עם מוסדות השלטון. לראיה - בדקות אלו ממש אני ממהרת לוועדת היגוי מטעם המועצה לגיל הרך של משרד החינוך, שהתחילה לפעול על פי החוק שעבר לאחרונה, ותפקידה לתכלל את החינוך מלידה ועד גיל שש. ההבנה שבקיבוץ אנו מקפידים על הרצף החינוכי הזה ופועלים כך שנים, הופכת את התרומה שלי בוועדות אלו למשמעותית. נוסף על כך, לראשונה העניק אגף מעונות יום במשרד העבודה והרווחה לגן בקיבוץ כפר גליקסון סמל מוסד על בסיס מבנה של בית ילדים קיים, ולא על בסיס הפרוגרמה הקבועה שעל פיה עובדים בשאר חלקי הארץ.

"כמובילה של ארגון חינוכי, איני יכולה לעצום עיניים ולהתעלם ממה שקורה בגיל הרך בארץ. אני חושבת שלחינוך הקיבוצי יש הרבה מה לתרום בתחום החינוכי, הארגוני והקהילתי, וכן יכולת לשנות מציאות של ילדים רבים לטובה. אך בלתי אפשרי לעשות זאת מהיציע. צריך להיות שותפים מלאים במשחק עצמו, להיות שותפים לקבלת ההחלטות, לתקנן תקנות, להוביל הכשרות ולשנות חוזרי מנכ"ל. כבר ניתן לומר שאנו בתהליך מתקדם, ובישורת האחרונה - שמשרד החינוך יכיר בנו כזרם החינוך הקיבוצי".

ואיך את רואה את המשך שיתוף הפעולה מול מוסדות המדינה העוסקים בכך?

"בחינוך - כמו בחינוך. תהליכים מתמשכים, משתנים ומותאמים למציאות שבה אנו חיים, אך אל לנו להיבהל משינויים. הדבר שצריך להדליק אצלנו נורה אדומה הוא חוסר המקצועיות. כיום הדרישה המקצועית ממנהלות וממנהלים היא גבוהה מאוד. מלבד הידע הפדגוגי המחייב, צריך לדעת להוביל תהליכים מעמיקים פנימה - למערכת, והחוצה - לקהילה הקיבוצית; צריך כלים ניהוליים, ארגוניים; לדעת לגייס את הצוות, להעצים אותו, ולהנהיג אותו קדימה. למערכת החינוך בקיבוץ תפקיד מנהיגותי מוביל, וכפי שכבר ציינתי - זה כולל את הצורך לדבר ולדברר פדגוגיה וקהילה.

"הרצף החינוכי שרואה את הילד מלידה ועד הולדה הוא משמעותי בעייני. אך רצף אינו רק סיסמה, זו דרך עבודה, וחייבים להקפיד עליה. כיום כל המדינות המערביות, גם ישראל, מדברות על הקמת מרכזי גיל רך המאפשרים לראות את הילד ואת הוריו לאורך זמן. לנו בקיבוצים כבר קיימת התשתית הזאת, וחייבים לחזק אותה וללמוד איך לעבוד בשיתופי פעולה ובצורה מקצועית. זה מורכב אף יותר כאשר אנו מקפידים על הרצף במערכת אחת - מערכת הגיל הרך - אשר כפופה בו־זמנית לשני משרדים ממשלתיים.

"זה מצע מצוין עבורנו להשריש שורשים חדשים ולחזק את אלו הקיימים שנים רבות בחינוך הקיבוצי. הידע הקיים בכל קיבוץ הוא רב, ומעבר לקבוצות הוואטסאפ ורשתות חברתיות, שם מתקיים קשר רציף בין כל המנהלות בארץ, אנו צריכים למצוא דרכים נוספות המאפשרות למידת עמיתים, שיח ויצירה של קבוצת שייכות חזקה, מאוגדת, שאינה מפחדת להוביל תהליכים חינוכיים במדינה ובקיבוצים".

ואיך נראה היום־יום שלך בתוך השיח הזה עם הממשלה מצד אחד ועם מנהלות הגיל הרך בקיבוצים מן העבר האחר?

"העבודה שלי כמנהלת מחלקת הגיל הרך היא להיות שותפה מלאה לעשייה באגף מעונות יום ואגף הקדם יסודי במשרד החינוך. כל הזמן ליצר התאמות בין המשרדים לשטח (קיבוצים ומועצות) ובין השטח למשרדים. זה מאתגר, זה מורכב, ובעיניי רק בשנה האחרונה יש שינוי חיובי משמעותי. ההכרה בנו כזרם היא בהחלט דוגמה לכך. בסופו של דבר כולנו אנשים, ודיאלוג ומטרות משותפות בין כל השותפים לעשייה החינוכית הם שעושים את ההבדל. אני משתדלת להגיע לכל מועצה או קיבוץ המעוניינים בכך, וכל ביקור הוא עבורי הזדמנות ללמידה משמעותית. כך מתאפשר לי לייצג את המגוון הרב של מערכות החינוך.

"חשוב לי לציין ששיתופי הפעולה המקצועיים ויצירת הקשרים האישיים עם מנהלות הגיל הרך במועצות וקיבוצים, נותנים לי את הכוח לעשייה החינוכית הזאת, ועל כך אני מודה להן. אני מאמינה גדולה בעשייה משותפת, בשיח ובלמידת עמיתים. נכון להיום, אנחנו לא מנצלים את כוח הידע ואת שיתופי הפעולה בין מערכות החינוך בקיבוצים, וזו אחת המשימות שלי - לחזק את קשרי העבודה ואת שיתופי הפעולה הללו".

מזמינה אתכם ואתכן להירשם עוד היום לכנס החינוך ה-4 שלנו שיתקיים ב-29-30/1 בקיבוץ נחשולים. 
להרשמה ופרטים נוספים: לחצו כאן