ימי מבחן

אלה ימים קשים לעולם. אלה ימים קשים לאדם. אנחנו, שהתרגלנו להיות מסוגלים להגדיר בעיות ולפתור אותן בפרק זמן סביר, מגלים את גבולות יכולתנו. "המורה" – נגיף קטן (5 מיקרון) מלמד אותנו את גבולות הכוח.

אלה ימים קשים למדינה ולאזרחיה. לאחר שנים ארוכות של שיווק המציאות ואריזתה במשפטים נוצצים, אנו מגלים לפתע שלא תמיד יש תשובות ולא קל לייצר פתרונות בהבל פה. כל כך רצינו להאמין... כל כך השתדלנו לחשוב ש"קצת מאמץ, וקצת חוסר נוחות... והנה אנחנו חוזרים לשגרתנו המבורכת". לא קרה!

אי הוודאות המדעית וחוסר ההכרות עם האיום החדש שהופיע בחיינו הביאו לפרשנויות שונות והפוכות של המצב וכולנו נסחפנו להאמין שהרע מכל כבר מאחורינו, והתחלנו כבר לסכם... ובכן – מסתבר שלא כך!

אלה יהיו גם ימים קשים לתנועה הקיבוצית ולקהילות הקיבוציות. "הקיץ הזה נראה די אבוד" החלטות הממשלה נראות לחלקנו מנותקות מן הצורך האמתי וחסרות פרופורציה. אולי. אבל אנחנו ציבור שומר חוק, ואנחנו נקיים את ההחלטות והצווים הללו, גם אם אנחנו מתפוצצים מתסכול. זהו אירוע שונה. למעלה מ-100 קיבוצים כבר "פגשו את הקורונה בחצרם" בחולים, בנדבקים מאומתים ובלמעלה מאלף מבודדים. להערכתי, המספרים ימשיכו ויטפסו בימים הקרובים, ואחר כך ההתפרצות תרוסן... והם יתחילו לרדת. הכלכלה הקיבוצית שנפגעה פחות בגל הראשון תעמוד בפני אתגרים ייחודיים איתם טרם התמודדנו, כך גם מערכות הערבות ההדדית, המהוות את אחד היתרונות הבולטים ביותר של הדרך הקיבוצית.

ובתוך המציאות המורכבת הזאת, אנו מצויים, ממש בימים אלה, במאבקים אין ספור סביב חוק ההסדרים ותקציב המדינה.

האיומים רבים: מאיום ישיר ובוטה על קיומה של החקלאות הצמחית ועל משק המים לחקלאות, דרך מחזורו ללא הצדקה של "חוק הותמ"ל " שפגע ומאיים לפגוע עוד במרחב הכפרי בתוכו אנחנו חיים, וכלה בסירובה העקשני של מדינת ישראל להכיר בחברי הקיבוצים כאזרחיה. מערכת הפקידות השרירותית שתפקידה להקל על נפגעיה הכלכליים של הקורונה, מנסה באופן שיטתי להדיר אותנו מכל מנגנון סיוע: לשיטתם אנחנו איננו עצמאיים, רובנו גם לא שכירים, ועסקינו, גם כאלה הפועלים בענפים שנפגעו קשות (חלק מהתעשייה, התיירות, האירוח והאירועים) מודרים ממנגנוני הסיוע, בתירוצים שונים. מבחינתם... אנחנו אבק.

אין בכוונתנו להיכנע לשרירות הזאת. אנחנו תובעים מחצי הממשלה "שלנו" להתייצב לצדנו ולהפסיק את האפליה ואת ההצקה המתמדת איתה "כמעט התרגלנו" לחיות. יש מצב פוליטי חדש... אנחנו מצפים לחוש בכך.

אלה אכן ימי מבחן לכולנו. אבל אנחנו נעמוד במבחן ונצא ממנו מחוזקים. התמוטטות מערכת הערכים הניאו-ליבראלית שהעולם והמדינה חווים תביא בסופו של דבר לריסונו של הקפיטליזם החזירי. העקרונות הייחודיים שלנו, עליהם שמרנו בדבקות גם בתקופות הקשות ביותר, משרתים אותנו עכשיו היטב ומביאים הקלה וסיוע יחסי.

החיים בכפר, בפריפריה, מרחיקים אותנו מן האזורים האדומים, מערכות החינוך שלנו יצליחו במקום שאחרים מתקשים, הקהילות הקיבוציות כבר הוכיחו את עמידותן ואני משוכנע שביחד נצלח גם את האתגר העכשווי. בהרבה דבקות, בהרבה נחישות ובהמון סבלנות. "על הדרך" נמצא גם את דרכנו הייחודית לסייע למצוקותיהם של ציבורים אחרים, הזקוקים לעזרה ובכוחנו לסייע. לא אכנס לדוגמאות, הן רבות, ואנחנו לגמרי שם.

הציבור הישראלי מתחיל להכיר בייחוד שלנו. הביקוש להיקלט בקיבוצים הגיע לשיא של כל הזמנים, נצטרך לשנס מתניים ולבנות ולבנות ולבנות. ואחרי שהוירוס יודבר במוקדם או במאוחר, נעמוד חסונים יותר לקדם את ההזדמנויות הגלומות בעתיד, והן רבות.

האיומים כאן, האתגרים רבים, יחד נעשה ונצליח!