מאמרים משולחן ההדרכה של הגן הקיבוצי: מה בין יחסי התקשרות מבוגר- ילד ויכולת החקירה של הילד את העולם שסביבו?

מאמר זה דן בבטחון ביחסי התקשרות מבוגר–ילד כעוגן לחקירה של ילדים בגיל הרך , ובתרומתה של המחנכת במסגרת החינוכית לביסוס תהליכים אלו, הנמצאים ביחסי גומלין.

מערכת ההתקשרות ומערכת החקירה:

תיאורית ההתקשרות (ג'ון בולבי, 1960) טענה כי שתי המערכות - מערכת ההתקשרות ומערכת החקירה- נמצאות ביחסי גומלין לאורך כל מעגל החיים. בולבי ראה בצורך באהבה ובקרבה לדמויות ההתקשרות המשמעותיות של האדם צורך ביולוגי בסיסי המלווה אותנו לאורך החיים. הוא אף ראה את ההתנהגות החקרנית הטבעית של האדם כצורך אבולוציוני, המכוון לתרום לפיתוח והרחבה של מיומנויות והסתגלות בעולם מורכב ומשתנה.  

בתהליך ההתקשרות, המתבסס בעיקר בשנת החיים הראשונה של האדם, תינוק שהמבוגר המטפל בו זמין, מגיב לאיתותיו ומסוגל להרגיעו, מקנה לתינוק את הביטחון בידיעה שהוא נמצא שם עבורו ומספק עבורו "מרחב" פיזי ורגשי מוגן. כתוצאה מכך, התנהגותו של התינוק במרחב ויחסיו עם אחרים תיראה כ"בטוחה"–  הוא יוכל להתרחק מהמבוגר ולחקור את העולם, וכן יהיה מסוגל ליצור קשר של קירבה עם אנשים אחרים.  

לעומת זאת, תינוק שהמבוגר המטפל בו אינו זמין ואינו מספק עבורו "מרחב" הגנה והרגעה- מפתח חוסר בטחון וחרדה מפני פרידה מהדמות המטפלת בו. כתוצאה מכך, התנהגותו  של התינוק תיראה כ"לא בטוחה"- הוא יירתע או אף יימנע מחקירה של העולם שסביבו, מסיטואציות חדשות ומאנשים לא מוכרים, ויכולתו להתמודד באופן עצמאי עם העולם עלולה להיפגע.

בולבי גרס שביחסי ההתקשרות, תפקידי המבוגר הם, בין היתר, להוות עבור הילד "בסיס בטוח" - ממנו הילד יכול "לצאת לעולם", להעז לחקור ולנסות אפשרויות חדשות, וכן להוות "חוף מבטחים"-  עוגן ומקום מקלט שאליו הילד יכול לשוב על מנת לקבל נחמה, הרגעה והגנה, שיאפשרו לו שוב לצאת לעולם, לחקור ולהתנסות.

כיצד מופנמים יחסי ההתקשרות?

במהלך שנות הילדות, תוך כדי פעילות-גומלין עם העולם הפיזי והרגשי מפתח הילד ומפנים דגמי-פעולה מנטליים של עצמו ושל דמויות ההתקשרות שלו, שבאמצעותם בונה הילד תשובות לשאלות כגון: "האם דמות ההתקשרות תהיה זמינה עבורי בעת הצורך? האם אני חשוב בעיניה? האם אני אהוב? האם אני יכול- להתרחק? לחקור את העולם ? לשחק? ללמוד?"

המושגים, האמונות, הציפיות והניבויים הלא-מודעים שמפתח הילד בדגמי הפעולה שלו ישפיעו, באופן השלכתי, גם על האינטראקציות של הילד עם מבוגרים אחרים ועם ילדים אחרים. בשנות הילדות דגמי הפעולה הם דינמיים, גמישים וניתנים לשינוי על פי ההתנסויות שעובר הילד. עם הזמן הולכת וגדלה המורכבות והקביעות של דגמי הפעולה והם הופכים לאוטומטיים, בלתי נגישים למודעות, ולכן גם כמעט בלתי ניתנים לשינוי משמעותי.

יחסי התקשרות ילד- מחנכת:

על פי בקר (2005) ילדים יוצרים במסגרת החינוכית בה שוהים מערכות יחסים עם מחנכות, הדומות באספקטים רבים לזו הקיימת בינם לבין אמם, ומפנים כלפיהן מגוון של התנהגויות התקשרות כמו חיפוש קירבה, מגע ויכולת להירגע במחיצתן . כמו כן, בנוכחות מחנכות שאיתן יש להם יחסי התקשרות בטוחים ילדים מתמודדים טוב יותר עם פרידה מההורים ומתפקדים באופן יותר אופטימלי במהלך היום, כשהם משתמשים ביחסיהם עם המחנכת כבסיס לחקירה ועצמאות ולאינטראקציות עם ילדים אחרים בקבוצת השווים.

אם כך, מה תפקידה של המחנכת?

ככלל, תפקידה של המחנכת הוא לנסות להבין את הצרכים הרגשיים הייחודיים של כל ילד וילד, להיות נוכחת באופן זמין ונגיש רגשית לכל אחד מהם, להיענות לפניות של ילדים לתשומת לב חיובית ולפניות בעת מצוקה, ולעודד ולתמוך בחקרנות הבריאה של הילדים את העולם שסביבם ורצונם לעצמאות. על אחת כמה וכמה, תפקידה של המחנכת הינו משמעותי ביותר מול ילדים המפגינים התנהגות "לא בטוחה" בקשר שלהם עם מבוגרים וילדים השוהים בקרבתם והנמנעים מלחקור את הסביבה.

זיהוי ילדים בעלי התנהגות "לא בטוחה":

עפ"י מחקריו של Sroufe מ1983 למחנכות יש ידע אינטואיטיבי מדויק על סגנון ההתקשרות של הילדים שבטיפולן וידע זה קובע את יחסן לילדים ולחילופין את יחסם של הילדים אל המחנכות: המחנכות הינן רגישות ומעורבות יותר פיזית ורגשית עם ילדים "בטוחים" , ורגישותן ומעורבותן הפיזית והרגשית פוחתת מול ילדים ה"לא-בטוחים".

עיבוד רגשותיה של המחנכת כלפי ילדים "לא בטוחים" ויצירת התנהגות רגשית ואמפתית כלפיהם:

התנהגותם של ילדים לא בטוחים מתבטאת לעיתים בהבעות של הימנעות, חרדה, עצב, בכי רב, רגזנות ותוקפנות. כל אלו עלולים לא אחת להעלות בקרב המחנכת רגשות של תסכול, כעס, דחייה, חוסר אונים ולהוביל אותן להתנהגות חסרת רגישות ואמפתיה כלפי ילדים אלו.

במערכת חינוכית בה מתקיימת לגיטימציה להעלות תכנים רגשיים אלו ולעבדם- היכולת לעבד את הרגשות ולהבין את התנהגותה של המחנכת, במקביל ליכולת להבין את רגשותיו והתנהגותו של הילד ואת מערכת יחסי הגומלין בין השניים– הינה הזדמנות ליצירת שינוי.

יצירת חוויה מתקנת בקשר מחנכת-ילד:

ילדים עם סגנון התקשרות שאינו בטוח זקוקים להתייחסות רבה יותר מצד המחנכת ויצירת חוויה מתקנת למערכת היחסים עם האם שאינה מספקת את צרכיו הרגשיים של הילד. ב"חווייה מתקנת" אנו מתייחסים לאפשרות שהמחנכת תפנה לילד באופן עקבי ורגיש, תענה לצרכיו הרגשיים, תהווה עבורו מודל להתנהגות רגשית, ושהיחסים עימה יספקו נוחם, הגנה והזדמנויות לחקירה. בכך היא לא תענה על "ציפיותיו" של הילד לתגובה שלילית של העולם אלא תהווה מקור לאפשרות שהדגם המנטלי של הילד יעבור שינוי.

יצירת "בסיס בטוח" ו"חוף מבטחים" עבור הילד:

כשהצורך של הפעוט בחקרנות הולך וגובר, מערכת ההתקשרות מאפשרת לו לווסת את רמת החרדה והמצוקה אותה הוא חש כשהוא מתרחק מדמות ההתקשרות ולהתמודד עם אתגרים חדשים ו"מאיימים". לעיתים, מספיקים מבט או מילה ממרחק של המחנכת אל הילד, על מנת לספק את הביטחון לו הוא זקוק כדי להמשיך את חקרנותו. ולעיתים אחרות, בעיקר במצבי מצוקה, עייפות ועצבות, הוא זקוק לכך שהמחנכת תהיה קרובה פיזית ורגשית ותספק לו תגובות טיפול בעוצמה גבוהה יותר- ליטוף, חיבוק, התכרבלות בזרועותיה או היצמדות לגופה, וזאת עד להרגעתו המלאה. לאחר שהילד נרגע כליל, רצוי כי המחנכת תשוב ותעודד אותו, ברגישות רבה, להתרחק ממנה ולחזור לפעילות חקרנית משחקית. בנוסף, חשוב כי תפגין מבט מתפעל, התלהבות, השתתפות בחדוות ההתנהגות החקרנית והשמחה על גילויי העצמאות ההולכת ומתפתחת של הילד, תוך הבטחה שהיא עדיין נמצאת שם בקרבתו, במידה ויזדקק לה שוב.

הקפדה על קביעותה של הדמות המחנכת:

גם הטיפול היעיל ביותר, כאשר אינו מסופק על ידי דמות קבועה, אינו יכול לקדם התפתחות של יחסי התקשרות בטוחים בין הילד למבוגר, ולכן מאפיין הקביעות חשוב באותה מידה גם ביחסי מחנכת-ילד.

במציאות הקיימת במסגרות חינוכיות רבות, דווקא בגילאים הצעירים (עד גיל שלוש), שהם הקריטיים ביותר להתפתחות הילד, קיימת תחלופה רבה של מחנכות ובמצבים אלה לאיכות ולרגישות של המחנכות יש השפעה מעטה על התפתחותו של הילד ועל יכולתו ליצור עם המחנכת יחסי התקשרות בטוחים. בקר (2005) מציגה במאמרה מספר מחקרים התומכים בכך שפעוטות במצוקה יזמו יותר התנהגויות התקשרות "בטוחות "כלפי מחנכות קבועות (בעיקר חיפוש קירבה, מגע ואינטראקציה מרחוק), ולעומת זאת, במצב של תחלופת מטפלות- פעוטות יצרו פחות התקשרויות בטוחות והתנהגו בתוקפנות רבה כלפי צוות המחנכות.

ביסוס סביבת עבודה מוגנת ובטוחה וביסוס מסגרת הדרכתית תומכת עבור המחנכת:

ככל שהמסגרת החינוכית בה עובדת המחנכת תהווה עבורה מקום "בטוח", בה נרקמות מערכות יחסים של אמון, זמינות ורגישות, אמפתיה, עידוד ללמידה ועצמאות- כך תוכל המחנכת, בתהליך מקביל, ליצור עבור ילדים שבטיפולה, סביבה מוגנת ובטוחה המעודדת לעצמאות וחקירה.

חנה צור (2014) מציינת כי "רקמת היחסים במסגרת החינוכית מתאפיינת בקווים מקבילים- יש דמיון באופי היחסים בין מערכות היחסים שהמטפלת חווה עם המנהלת, המדריכה, ושאר חברותיה לצוות, לבין היחסים שהמטפלת רוקמת ומקיימת עם הילדים".

============

תמי גרון- אפשטיין
נשואה לעמית, ואם לשלושה. 
גרה בצורן
עובדת סוציאלית ובעלת תואר מוסמך- תכנית שוורץ לגיל הרך.
מדריכה ברשת הגן הקיבוצי.

ביבליוגרפיה:

בקר ע. (2005). "מחנכות לגיל הרך כדמויות התקשרות או כשהילד מכנה את המחנכת "אמא". גרסא אלקטרונית. נדלה מתוך http://www.gilrach.co.il/2011/02 בתאריך 20.1.17

סטולרסקי, א. (2010), רגישות מטפלת ואיכות מעון- גורמי סיכון וגורמים ממתנים במסגרות טיפול לגיל הרך בישראל- חלק א'. גרסא אלקטרונית. נדלה מתוך http://www.gilrach.co.il/2012/06/8 בתאריך 17.12.17

פרדם, א. (2012). " בטחון ואקספלורציה בראי תיאורית ההתקשרות" , הרחבה להרצאה שניתנה ביום העיון של האגודה לטיפול משפחתי שנערך ב-4.6.12. גרסא אלקטרונית. נדלה מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2977  בתאריך 20.11.17

צור, ח. (2014). "מסע ההדרכה". משרד הכלכלה, האגף להכשרה מקצועית ולפיתוח כוח אדם תחום פדגוגיה והאגף למעונות יום ומשפחתונים, הוצאת מאה- המחלקה לפיתוח פדגוגי טכנולוגי.