מסגרות החינוך – עוגן וחוסן לקהילה (בכל מצב ובעיקר בקורונה)

הקורס נבנה בצוותי חשיבה לו היו שותפים גם פעילות ופעילים מאגף חברה וקהילה ומאגף צעירים ומעורבות בחברה.

בתכונית הקורס נכתב בין היתר – "משבר הקורונה העביר באחת  את כלל המערכות הקיבוצית והקהילתיות למצב פעולה של חירום. בחירום קצב יצירת המענים והתגובות למצב החדש קריטי ואין יכולת השקעה מרובה בתכנון. את התכנון מחליפים מוקדי שליטה ריכוזיים  המאפשרים החלטות ומתן מענים מרגע לרגע.  מטה החירום מתכלל את הטמעת הנחיות הבידוד, מיפוי הצרכים, יצירת מענים, הפעלת בעלי תפקידים ועובדים בהגדרות תפקיד ייעודיות לחירום ורתימת מערכי מתנדבים לפעילות קצה וכד'. כל אלו הנם דפוסי הפעולה ההכרחיים להעביר מערכות שירותים חברתיות במהירות מהשגרה לתפקוד בחירום ועמידה באתגר של רציפות תפקודית חברתית במצב חדש".

עוד צוין שם כי – "אחד המחירים הנסתרים מהעין בדפוס פעולת החירום הוא מחיר הקהילתיות. על אף השימוש הנרחב במושג קהילה בשיח החרום, למעשה פעילות החרום, הנמדדת במהירות ויעילות התגובה מאמצת ומעצימה את דפוס הפעולה של מתן שירותים מול נצרכים, ספק-לקח. דפוס פעולה זה כאמור, מגביר את מהירות התגובה ואת יעילותה אך פוגע מאוד באפקטיביות הקהילתית וחוסנה, בכך שיוצר יחסי תלות בין נותן ומקבל ופוגע ביחסי הדדיות בהם לכל אחד יש מה לתת ולתרום כמו גם לקבל – קהילתיות של יחסי הדדיות מהווה מרכיב מרכזי בחוסן החברתי".

עפרי בשן, מנהלת מערך היעוץ ב"שבילים": "במהלך תקופת הקורונה הראשונה נוכחנו לראות כי בסמוך מאד לסגר הכללי שהוטל על המדינה החליטו הנהלות ברוב מוחלט של הקיבוצים להוציא את העובדות והעובדים במערכות החינוך לחופשה, ובעצם "הורידו את השאלטר" על הלב הפועם של הקהילה בקיבוץ. זאת על אף שהצורך החינוכי לא פסק, אלא להפך – התגבר בתקופה של כאוס בתחומים רבים אחרים.
המענה החינוכי בסגר הקורונה בא לידי ביטוי הן בשמירה על קשר רציף עם הילדים, הנוער והוריהם, רתימת הנוער לצרכי תפעול הקהילה בתקופה הקשה הזו. כנשות ואנשי חינוך חשוב לנו להבהיר למנהלי ומנהלות הקיבוצים כי מערכת החינוך חייבת לתפקד ולהוות חלק מהמערך התומך הקהילתי".

עפרי מוסיפה: "גם כיום, בגל השני של הקורונה, ישנה הבנה כי ילד שאין לו מסגרת השתייכות, או דמות חינוכית משמעותית -  עלול לפתח בתקופות משבר מעין אלה התנהגויות סיכוניות אשר יעמידו את עצמו ואת הקהילה בקיבוץ או מציאות מאתגרת, ובנוסף סיכויי ההדבקות שלו עולים מעצם אי השמירה על הכללים כאשר הוא איננו במסגרת. על כן חשוב שנדע לתת את המענה בתוך הקהילות בקיבוצים- לילדים, בני הנוער וההורים, תחת הגבלות משתנות ככל שיהיו".

אורי פלד-נקש: "לצד המציאות המאתגרת ועומס המשימות, מצאנו לנכון בעת הזו להקצות משאבי זמן וחניכה של מערך יועצי שבילים לטובת הקניית "ארגז כלים" מקצועי ורלוונטי לאתגרי מערכות החינוך החברתי הקיבוצי. יועצי שבילים מלווים ופוגשים כמחצית מקיבוצי התנועה הקיבוצית, מכירים את אתגרי מנהלי החינוך וצוותי ההדרכה ומקדמים, עוד טרום זמני קורונה את מרכיב ההדדיות ההכרחית בין הקהילה למערכת החינוך החברתי בשגרה ובחירום. החינוך החברתי מהווה משאב עבור הקהילה כולה בחיבורים למסורות, לאנשים ולסיפורי המקום.

חוסן קהילתי נבנה על ידי חברי הקהילה ומהווה הזדמנות לקהילות רבות לחדש דרכי פעולה ולשים את הקהילתיות בלב העשייה- ומקומו של החינוך החברתי הוא מרכזי. בקורס זה, יועצי שבילים הוכשרו להעביר את תהליכי חוסן חינוכי קהילתי בשגרה, על מנת שכאשר נגיע לזמני חירום המערכות הקהילתיות בקיבוצים יפעלו באופן הטוב ביותר למען חברי הקהילה אותה הם מובילים. המסר הוא- עבודה טובה בשגרה תיתן מענה מצוין בחירום".

מישל דגני, חברת יד מרדכי, מנהלת חינוך חברתי בכפר עזה, יועצת במערך הייעוץ של שבילים: "חינוך בונה קהילה בונה חינוך" אינו מושג חדש. גם חשיבותו של החינוך החברתי קהילתי בעתות חירום אינו חדש לנו, בודאי לא כמי שמתגוררת ב"עוטף ישראל". אך הקורונה אתגרה אחרת, והפעם, את כולנו. אז איך, כשהכל "אסור" ממשיכים לעשות? ואיך, בראש ובראשונה, מבינים "למה" חשוב שנמשיך לעשות? בהנחיה מקצועית ובלמידת עמיתים משמעותית, ביצענו חקר ורכשנו, חברי מערך היועצים של "שבילים", כלים לאבחון ולסיוע לקהילות, המעוניינות לענות על ה"למה" ולבנות את ה"איך".

אני גאה להשתייך למערך הרואה את החינוך החברתי כנדבך משמעותי בקהילות, לא כסיסמא, אלא כצורך מהשטח. אני מברכת את כל השותפים שהובילו לקיום הקורס, ואת הקהילות שתזכינה ליהנות מפירותיו."

לסיכום, אומרים ב"שבילים","אנו מזמינים כל קיבוץ לפנות אלינו ולהיעזר בעת הצורך, נגיע ונתמוך בכל עת ובכל מצב, בקיבוץ או בזום על מנת לבסס את החוסן החינוכי קהילתי, ולהשפיע על מרקם החיים החברתי בקיבוץ".