שיוויון בין נשים לגברים - הקיבוצים בדרך הנכונה אבל הדרך עוד ארוכה

רק 100 שנים עברו מהיום בו הוענקה זכות ההצבעה לנשים בדמוקרטיות הגדולות בעולם. ברוסיה ניתנה זכות זו ב-1917, באנגליה ובגרמניה ב-1918, ובארה"ב ב-1920. תחשבו על הנתון הזה- חלק מהקיבוצים כבר קמו, החלוצות כבר סללו כבישים, ועדיין נשים לא נחשבו ראויות מספיק בכדי להביע דעתן בבחירות. בשוויץ המתקדמת זכות זו ניתנה לנשים רק בשנת 1971- לפני פחות מ-50 שנה!

הנתון הזה מלמד יותר מכל איזו מהפכה עברנו במאת השנים האחרונות ביחס לזכויות הנשים ולמקומן במרחב הציבורי בארץ ובעולם. כמה לא ברורה מאליה השאלה, כמה נשים יש ברשימות השונות המתמודדות בבחירות הקרבות.

אני מאמינה שכולם נהנים מהמהפכה הזו, גברים ונשים כאחד, כיון שהיא הכניסה לחיינו עוד זוויות ראייה, עוד השקפות עולם ועוד דרכי פעולה, ובדרך הביאה גם יותר סבלנות וסובלנות זה אל זה, יותר פתיחות ויותר אמפטיה. ניהול משולב של נשים וגברים הוכח במחקרים כמתכון לניהול אפקטיבי וכגורם הצלחה לארגונים כמו גם לחברות וקהילות.

עד לפני כשנתיים, היה לי ברור שהעולם מתקדם קדימה ושאנחנו בדרך הארוכה והנכונה להשגת המטרה - שיוויון מגדרי מלא בכל תחומי חיינו. ואכן, זכור לי אותו יום בו כינסתי את שלוש בנותי, ואמרתי להן: "היום המהפכה תושלם". סיפרתי להן על 100 השנים שעברו וסיכמתי: "והיום לראשונה תיבחר אישה לנשיאות המעצמה הגדולה בעולם". לא יכולתי לתאר לעצמי שייבחר לנשיאות ארה"ב אדם שהצהיר שהטריד נשים. לצערי, באותו יום הבנתי שיש לנו עדיין דרך ארוכה לעשות.

שלא נתבלבל, המאבק הוא לא בין נשים לגברים. להפך. המאבק הוא בין אנשי השיוויון לאנשי השלטון. אנשי השיוויון תומכים בשיוויון ללא הבדל דת, גזע, מגדר או נטייה מינית; ואילו אנשי השלטון תומכים בהמשך שלטון ההגמוניה הגברית, אצלנו אפשר לומר גם האורתודוקסית ובארה"ב, ללא ספק גם הלבנה. ואני יודעת, שאנחנו בקיבוצים, שגדלנו על ערכי שיוויון ערך האדם, נמצאים בצד הנכון של המשוואה הזו. וכיוון שאנחנו צודקים, גם ננצח.

עם זאת גם לנו, בקיבוצים, יש עוד דרך ארוכה לעשות. למרות שהחברה הקיבוצית שמה מאז ומתמיד את ערך השיוויון בראש מעייניה, הנשים מצאו את עצמן פעם אחר פעם נדחקות לתפקידי שירות או לתפקידים נשיים מסורתיים. למרות שהיתה אפשרות לעבוד בשדה או ברפת- הנשים מצאו את עצמן, מבחירה או שלא, בחינוך, במכבסה ובחדר האוכל. השינוי באורחות חיים תפס אותן במצב נחות לעומת הגברים- דבר שמקבע את התלות הכלכלית של נשים בבני זוגן. בנוסף, מסיבות רבות, מעט נשים לקחו חלק בהנהגה הקיבוצית- בקיבוצים עצמם המצב היה מעט יותר טוב אולם בתנועות הקיבוציות, ניתן לספור על יד אחת את מספר הנשים שהגיעו להנהגה. רק בשנים האחרונות ניתן לראות יותר ויותר נשים נכנסות לתפקידי ניהול קהילה אך מצבנו בתחומי הניהול העסקי, ניהול ענפי המשק ובתעשייה- עגום. אנחנו מזהות את התופעה הזו ונשים עליה דגש בעת הקרובה על מנת ליצור שינוי משמעותי כך שבעוד 5 שנים, נראה בכנסים הכלכליים הרבה יותר נשים.

לשמחתי, גם לנו יש הרבה במה להתגאות -עוד ועוד נשים נכנסות לתפקידי ניהול בכירים בקיבוצים וגם בתנועה - במספר רב של ארגונים השייכים לתנועה הקיבוצית מכהנות היום מנכ"ליות, יו"ריות ונשיאות: איגוד התעשייה הקיבוצית, בית לוחמי הגטאות , להקת המחול הקיבוצית, יד טבנקין, הוצאת הקיבוץ המאוחד, התזמורת הקאמרית הקיבוצית, הבונים דרור, סמינר אורנים, סמינר הקיבוצים ועוד. חברות קיבוצים מכהנות כמנכ"ליות במועצות האיזוריות ואחת- מנכ"לית מועצת החלב. כמחצית ממזכירות התנועה, מהנהלת התנועה ומפעילי התנועה הקיבוצית הן נשים. אני בטוחה שזוהי רק ההתחלה ובשנים הקרובות יותר ויותר נשים יצטרפו אלינו.

אני מאחלת לכולנו, שבקרוב לא נספור כמה נשים יש בכל מפלגה וכמה נואמות בכנסים, פשוט כי לא נצטרך יותר.