content
תכנון המרחב הקיבוצי ב-2048 – כל התשובות ועוד כמה שאלות...
צריך לבנות לגובה בקיבוצים? לכמה קומות? הוו"תמל הוא אסון או מנוע לקידום בניה? מה עושים עם לוח 2? ואיך צריכים להתמודד במרחב הקיבוצי עם הכפלת מספר האזרחים בישראל בשנת המאה למדינה?
צילום: דנה בר-און
היום הראשון של הכנס הסתיים בפאנל "תכנון המרחב הקיבוצי ב-2048", בפאנל שהנחה מזכ"ל התנועה דיברו ד"ר רותי פרום-אריכא, מנהלת הרשות לתכנון במשרד החקלאות, דוד לפלר, יו"ר הוועדה המחוזית במחוז דרום, אסנת קמחי, סמנכ"לית לענייני הכפר במשרד השיכון ואהוד יוסטמן, מנהל האגף לתכנון מקומי במנהל התכנון.
ניר מאיר פתח ואמר: "אף פעם לא בחנו באופן נכון את התמונה של התנועה הקיבוצית כחלק מהמארג הכולל, הגדול, שנקרא מדינת ישראל.
הזמנו ארבעה אנשים שיציגו איש ואישה מזווית הראייה שלו ושלה, את מדינת ישראל של 2048. כשאתם מכניסים את הנתונים האלו לתוך תפיסת העולם ואל המציאות, מבינים שלא רק שאנחנו לא השחקנים היחידים, אנחנו לא השחקן הקובע".
לאחריו דיבר אוהד יוסטמן, שאמר: "אנחנו עסוקים בהכנת תוכנית אסטרטגית כלל ארצית, והדבר הראשון שעלה והכי חריף הם צרכי הבינוי. חייבים להבין תוך 25 שנה יוכפל מספר יחידות הדיור ממה שיש וכך זה יימשך כל 20-25 שנים. אנחנו עוברים כבר מאות ישובים ובוחנים את המרחב ואת הישוב והקיבוץ. גילנו כמובן שכל יישוב הוא עולם, ולכן הפתרון התכנוני צריך להיות נכון לאותו הישוב או הקיבוץ. היתה חולשה גדולה במגזר הכפרי אחרי המשבר הגדול וזה יצר בעיות וחוסר הבנה של תכנון – גם בבניה וגם בכניסת תושבים חדשים, שהיו לא פעם במאסות גדולות ולא מתאימות. מה שגילנו הוא שיש רצון לחזק את הזהות, מהסיבה הפשוטה של חיזוק הזהות הקיבוצית. ברור לנו שהקיבוץ הוא תופעה מדהימה הן ברמה הישראלית וגם העולמית. ומה שאנחנו שומעים יש דיון ער בכל הקיבוצים בשאלה לגבי העתיד מה הזהות ועל מה בשום אופן אסור לוותר".
ד"ר פרום אריכא דיברה אחריו ואמרה: "לפני חמש שנים סיימנו מסמך תכנון מדיניות מפואר שהמוטו העיקרי שלו היה שמירת שטחים פתוחים. מאז כל המגמה השתנתה וברגע שהפכנו למדינה שעוסקת במצוקת דיור, הכל התהפך – השטח הפתוח הפך לפחות חשוב, מה שחשוב הוא פיתוח אורבני, הרבה מאוד יח"ד במקומות מרוכזים, כאשר המרחב הכפרי לא ממש מעניין. אני מאוד שמחה שאחרי שהתנענו במסמך הזה תכנית כוללנית למרחב הכפרי, מנהל התכנון לקח את זה באמצעות קידום תכניות כוללניות שמסתכלות על המרחב הכפרי כיישות שצריך לתת לה את הפתרונות התכנוניים שלה.
מה קרה בחמש השנים האלה – איבדנו מאות אלפי דונמים חקלאיים לטובת שינויי יעוד, אנרגיה סולארית ומרקמים עירוניים. מתוך 4.2 מיליון דונם מעובדים בישראל – יש סיכון שנמצא את עצמנו עם הרבה פחות.
אנחנו צריכים לסמן את התהליכים והמגמות שקורות ולראות איך אנחנו מכוונים בכלכלה ותעסוקה, חקלאות וגם בנושאים החברתיים למצב שנפגוש את הצרכים של מדינת ישראל בזמן המתאים.
יש פה תהליכם ודאיים – קרקע נוספת לא תהיה, מים ימשיכו להיות במשורה, משבר האקלים בפתח ומגמת העיור היא מול עינינו. אני רוצה להתכונן לתהליכים ומגמות כאלה ולייצר תמונת עתיד.
התפקיד שלנו הוא להסתכל על המדינה לא כקוטוביות בין המרחב הכפרי למרחב האורבני, אלא כמארג של אזורים שלכל אחד יש את הייחוד שלו. אני לא מקבלת ניסיונות להראות פגיעה של המרחב הכפרי בערים. המרחב הכפרי נותן אוויר, שטחים ירוקים ופתוחים. זה האתגר בתכניות הכוללניות – לעשות שינוי בלי לאבד את האופי והייחוד, לפתח מנועי צמיחה מתאימים לכל אזור ואזור – חדשנות במרחב הכפרי.
דוד לפלר, יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, מחוז דרום עלה לאחריהם ואמר: "אני מאוד אופטימי ממה שאני רואה, לפחות בנגב. מה שמעניין זה מה שקורה בדרום ובצפון. יש פה תופעה שאין לי הסבר מלא אליה אבל היא מאוד חיובית – גם בקיבוצים ובמושבים שיושבים על הגדר בעוטף עזה יש ביקושים עצומים.
דבר שני – כולם רוצים להיות חברי אגודה. זה לא אותן הרחבות – נותנים לי בית בתנאים טובים מודל של פרבר. לא – אנשים רוצים להשתלב ולהיות חברי אגודה, זה לא מפחיד אותם. יש משהו בדורות הצעירים – חזרה לקהילתיות. יש עתיד גדול לקהילתיות וחיפוש של איכות חיים אחרת.
הדבר השלישי שהוא חיובי – הקשר בין הקיבוצים והערים שצמודות אליהם. יושב פה אופיר ליבשטיין שאמר – שדרות זה עיר המחוז שלנו. הם עובדים ביחד, באים אלינו לוועדה המחוזית ביחד. אותו הדבר – ניר זמיר מבני שמעון – רצון לפתוח עוד אזור תעסוקה משותף שייתן עוד מקומות עבודה לאוכלוסיה הבדואית. אני זוכר את המתחים הנוראיים שהיו בשנות השמונים בין הקיבוצים לערים השכנות להם.
הדבר שמעניין אותי – ניצול יעיל של הקרקע. מבחינת הקיבוצים – צריך לחשוב על ציפוף במתחמי המגורם גם בקיבוצים. האתגר הכי גדול שלנו זה לשמור על השטחים הפתוחים, כפריות, חקלאות. צריך לחשוב כבר היום איך מנצלים הכי טוב את הקרקע.
אסנת קמחי: "אני רוצה להזכיר לכולנו מה קרה למגזר הכפרי בשנים האחרונות – כולם היו קיבוצים שיתופיים, הרוב עשו הרחבות קהילתיות והרוב חזרו לקליטה קיבוצית. במקביל, יש קיבוץ שיתופי ומתחדש ומשייך וקליטות מסוגים שונים. צריך לזכור את כל השינויים האלה. מהצד מסתכלים על זה כמו טלטלות שהולכות מכיוון אחד לכיוון שני. אם מביטים אל 2048 – צריכים להגדיר מה זה המגזר הכפרי, איך הוא רואה את עצמו ולאן הוא רוצה ללכת. האם שכונות עם גדרות שמפרידות וחניות פרטיות? איך יוצרים תמהיל נכון של יח"ד? האם המגזר הכפרי הוא רק חקלאי? איזה עוד שימושים אפשר לעשות? בניגוד לדוגמא של שער הנגב ושדרות, בין גליל עליון לקריית שמונה יש מלחמת עולם. צריך למצוא את המנגנון שמחזקים את העיר ובמקביל מחזקים את הכפר ושומרים על הייחודיות של הכפר.
כדי שאנחנו נהיה שותפים, ולא בדריסה ברגל גסה של לקיחת קרקעות מהקיבוצים, אנחנו צריכים להגדיר את הד.נ.א שלנו כמגזר כפרי ולהגדיר איך ישוב כפרי נראה מבחינה פיזית – ושלא ייראה כמו ישוב פרברי קהילתי.
חלק מהתב"עות שתקועות כיום הן תקועות בגללנו – אנחנו צריכים לחשוב יחד איך מצופפים את הבנייה, איך ממקסמים את הקרקע הזאת בדך יותר טובה. אנחנו רוצים לקלוט תמהיל של משפחות כדי לשמור על הרב-דוריות בישובים האלה. כל קיבוץ צריך לחשוב כלפי עצמו לאן הוא הולך. אלינו מגיעות אמירות של קליטה מדורגת. אנחנו רוצים לעשות חשיבה משותפת – תמהיל יח"ד, צפיפות, איך ייראה הפיתוח – רוחב כבישים, שבילים. אין ספק אנחנו צריכים להיות חלק מהפתרון לבעיה הזאת של איך נראה ב-2048, ההסתגרות שלנו בתוך עצמנו היא לא לטובתנו.
לאחר מכן הציג ניר את מה שהוא רואה כבעיית הוותמ"לים, ומייד נענה בהתנגדות לקביעה הזו.
אהוד יוסטמן : "זה לא שחור ולבן, היו מקרים שפרויקטים חשובים "רצו" בעשירית מהזמן והצילו פרויקטים חשובים, ולפעמים הם פועלים לשימוש יעיל בקרקע.
אני מגיע לפעמים לקיבוץ ואומרים לי – כאן יהיה וילות על דונם. אז אני אומר לא כל הצדק כאן ולא כל הרשעות כאן.
כולנו צריכים להיות מגויסים לשמירה על השטחים הפתוחים והשטחים הירוקים. זו לא חכמה לדבר בשחור ולבן".
לפלר: "כמו שאהוד אמר, יש בוותמ"ל דברים טובים ופחות. אני עדיין חושב שהוועדה המחוזיות ששם יושבים כל הנציגים זה המקום הנכון. הוותמ"ל נתן לנו את "זריקת העידו"ד לוועדות המחוזיות וצריך לחזור למה שנתן המחוקק".
פרום אריכא: "הוותמ"ל בעצם סופרים יחידות דיור. הרי שכל ישר אומר שלא עושים זאת בבאת אחת. לצערי, זה לא מה שהיה זה קרה בזבולון ובעוד מקומות.
ניר סיכם: "הדוגמא דוקרת העיניים היא כשהיינו באושה, וראינו את הרצועה ביניהם לקריית אתא. אמרו לנו שעל כל השטח יש תוכנית וותמ"ל. בתוך הקו הכחול של קריית אתא יש תכנון של 50 אלף יחידות דיור ועוד שטח השבה מהסדר הקיבוצים של עוד 10 אלפים. ואמרו לנו שעושים לא כי צריך, אלא כי אפשר. וזו קללת הוותמ"ל. עשו תהליכים כוחניים ולא תכנוניים.
אנחנו הולכים למדינה צפופה הרבה יותר. מדינה של 17 מיליון זה לא מה שיש היום. צריך לחשוב אחרת אם נרצה או אם לא. ואני שומע ש"נציגי הממלכה" מדברים על איחוד סטטוסים".
לשאלת יעקב בכר, האם מתכוונים לעשות מחיר למשתכן –
רותי פרום : "בנייה צפופה היא כורך המציאות היא מחוייבת המציאות לקליטת משפחות צעירות עם הון מוגבל. במבט לשנים הקרובות נהיה חייבים לפתוח את לוח 2, כי אם הבניה תהיה יותר צפופה – 6 יחידות דיור בחלקת מגורים, אז ללוח 2 לא מתקיים. אם האוכלסיה תכפיל את עצמה, גם המרחב הכפרי -קיבוצי צריך להכפיל את עצמו".
לפלר: "צריך לקחת את תמא 35 ולזרוק אותה. אני בעד 10 יחידות לדונם וכמה שיותר ציפוף. נוותר על הבתים עם הגג האדום. האחריות שלנו היא להמציא משהו חדש במקום תמא 35".
יוסטמן: "בואו לא נשפוט את תמא 35 לפי לוח 2. לוח 2 הוא לא מטרה. פעם זה היה "אל תעברו את". צריך היום לתכנן כל ישוב לפי מה שמתאים לו. זה לא טבלה שתחליף טבלה. זה תכנון. לא צריך 5 או 6 קומות בקיבוצים. צריך בניה ששומרת על האיכות ושומרת על המבנה המקורי של המקום. אל תתביישו להיות אחרים. אני רוצה שתהיו אחרים. תשמרו על הגיוון הזה. הייחודיות של הקיבוץ זו הקהילה ולא הבניה. המורשת והתרבות".
הוספת תגובה חדשה