איך לא מתייאשים מהמצב הפוליטי? האם הדרג המנהל של הקהילות צריך לדחוף למעורבות פוליטית?

השתתפו: אהרון ידלין, גור מלמד (כנרת), שרי הרפז (בית אלפא), נוקי גולדפישר (קבוצת שילר), יעל ברגיל-בזנר (משמר העמק), ירון רייז (כפר מסריק), רון ויצנר (צובה), מיכאל קישון (אילון), רמי פלג , בני רגיל (גזר), עופר רימון (חצרים), יעל עופר (שילר)

עיקר הסוגיות שעלו:

1. התנועה הקיבוצית על מוסדותיה צריכה להיאבק על האינטרסים שלה
2. במקביל, על התנועה הקיבוצית להשפיע על הפוליטיקה הכללית במדינת ישראל – מי יהיה שר האוצר, מי יהיה ראש הממשלה, מי יהיה שר החקלאות וכו'
3. צריך להיכנס כמסה למפלגה פוליטית כלשהי ולהשפיע בה מבפנים
4. חברי קיבוץ, לא משנה באיזו מפלגה הם תומכים, צריכים להבין את החשיבות של מעורבותם הפוליטית, ויש לעודד את החברים להתפקד למפלגה בה הם מאמינים
5. התנועה הקיבוצית צריכה לדאוג ללוביסטים בכנסת
6. שיפור הדימוי של הליכה לתפקידי מנהיגות, זה להתחיל לפרגן למנהלי הקהילות מבפנים. הדור הצעיר נמנע מללכת לתפקידי הנהגה (בקיבוץ ובפוליטיקה) כי אין פרגון והערכה לממלאי התפקידים, וכל מה שיודעים על זה, זה שהתפקידים האלו הם כאב ראש, ויש שחיתות וכו'. צריך לשנות את השיח, שמפרגן למי שלוקח על עצמו תפקיד ניהולי ומנהיגותי