שפה אחת ודברים אחדים: מה קורה כששלוש נשות חינוך קיבוצניקיות מתיישבות לדבר על מגדל בבל?

כשהקיבוץ הדתי פנו לאגף החינוך של התנועה הקיבוצית לעזרה בארגון הביקורים של כיתות שנת המצווה החילוניות בקיבוצים דתיים, חשבו ב"כזה ראה וחדש" שיש כאן הזדמנות להעמקת התהליך החינוכי עבור כיתת המצוות. ביקורים בשבתות של כיתות ז' בקיבוצים דתיים הם מסורת ארוכת שנים בקיבוצים רבים. לעיתים תחת הכותרת של "היכרות עם האחר" ולעיתים במסגרת של חיבור ל"יהדות". הנערים חובשים כיפה והנערות חצאיות, והנה הזדמנות לחוות שבת כהלכתה.

"כזה ראה וחדש" מבקשת להציע תפיסת עולם מעט אחרת: אין דרך אחת נכונה לציין את השבת. כל אדם או קהילה אשר לוקחים את עצמם ואת תרבותם ברצינות, מעצבים לעצמם את השבת לפי תפיסת עולמם. כל הדרכים לגיטימיות. בקיבוצים הדתיים יש הזדמנות להכיר שבת אורתודוכסית. אך ישנה גם שבת רפורמית, קונסרבטיבית, ולא עלינו, אפילו חילונית. לאף אדם או קבוצה אין בעלות על השבת, על טקס המצוות, על החגים, על הטקסים ועל התרבות בכללה.

בשבוע שעבר, הוזמנו צוותי חינוך משתי התנועות לחשיבה מחודשת על המהלך. לא עוד ביקורי למידה חד-צדדיים, אלא ביקורים הדדיים: הנערות והנערים מהקיבוץ החילוני יבקרו בקיבוץ הדתי, לאו דווקא בשבת, והקבוצה מהקיבוץ הדתי יבואו לבקר גם בקיבוץ החילוני. הנוער החילוני יתכונן לקראת האירוח, יברר מהי הזהות הקיבוצית שלו, מה יש לו להציג, איזו היסטוריה ואילו סיפורים יוכל לתאר, עם אילו דמויות מקומיות יהיה מעניין להיפגש, ולאילו אתרים מרכזיים בקיבוץ יהיה מעניין לקחת את הנוער הדתי. וכך גם להיפך. אותה הכנה צריכה להתקיים גם בקבוצה הדתית. הנחת היסוד ש"אצלם" הכל ברור ומובן, לא תמיד מחוברת למציאות, בטח לא בגילאי 12-13.

לא זאת אלא זאת, הנערות והנערים (ואף המבוגרים: הצוות החינוכי וההורים), עלולים לגלות בתוך התהליך שאנו מציעים כי הדמיון רב על השוני, והתיוג של הקיבוץ הדתי כ"אחר" הוא לא מדויק. 

ביום ההכשרה לצוותים החינוכיים שהתקיימה, הזמינו את אפרת שפירא-רוזנברג מקרן 'אבי חי', שמלווה את "כזה ראה וחדש" מיומה הראשון, אישה דתייה שמאתגרת את השיח הפנים דתי, ומכירה היטב את העיסוק הזהותי בתוך התנועה הקיבוצית. אפרת דיברה על טקסי שנת המצוות במגזרים השונים, ועל הזכות הגדולה שיש לחילונים ריבוניים לעצב את טקסיהם משוחררים מכבלי ההלכה, אך מבלי לוותר על העושר הגדול שבתרבות העברית והיהודית. היא דיברה על האחריות שלנו כחברה השואפת לשוויון, לאפשר ואף לדחוף נערות לקיים טקסי עליה לתורה (במידה ודוחפים לכך את הבנים), שכן, איזה מסר אנחנו מעבירים לכלל הנוער שלנו, הן לנערות והן לנערים, אם נערים יכולים ומסוגלים לעמוד מול קהל, לאמץ לעצמם פרשה מתוך ספר הספרים, ולזכות במטר של סוכריות, ואילו חוויה וזכות זו מנמעת מהנערות? הטענה הזו גרמה גם למשתתפים הדתיים וגם למשתתפים החילוניים לזוז באי-נוחות בכיסאותיהם.

בהמשך היום התחלקו המשתתפים לסדנאות, ובקבוצות קטנות למדו על סיפור מגדל בבל. על היכולת הקדומה של האנושות לדבר בשפה אחת, ולבנות יחד מגדל אשר ראשו בשמים, ועל ההחלטה של אלוהים למנוע זאת ולערבב בין השפות. המשתתפים הופתעו לגלות שהסיפור המקורי הוא לא כפי שזכרו שלימדו אותם בימי היסודי. זה לא שבני האדם לא הסתדרו ולכן אלוהים פיזר אותם. להפך, דווקא השפה האחידה היתה הבעיה לדעתו של האל, והוא ראה יתרון ביצירת ריבוי שפות בעולם.

את יום העיון הובילו מרים זרביב (ראש צורים), מנהלת מחלקת החינוך של הקיבוץ הדתי, שי אייזנברג (מקיבוץ שניר במקור), מנהל מחלקת החינוך והנוער במרכז הרצוג, ואילה ויצנר (מקיבוץ מצובה במקור), מנהלת "כזה ראה וחדש" מטעם בינ"ה והתנועה הקיבוצית. הצוות ביקש לייצר שותפות שוויונית בין הקיבוצים המשתתפים בתכנית, ועל כן שם לעצמו למטרה לעבוד בינו לבין עצמו בשותפות שוויונית. ההצלחה של צוות הפרויקט תשרטט לדעתנו גם את ההצלחה של המפגשים בין הקיבוצים, שיהיו מעתה, אנו תקווה, עם מרכיבים משמעותיים יותר של הכנה, עיבוד, העמקה בשיח זהותי אישי, קבוצתי, קיבוצי וישראלי, על המשותף והמבדיל בין כולם.