הניוזלטר השבועי של התנועה הקיבוצית

עצרת הנעילה השנתית ליום הזיכרון לשואה ולגבורה בבית לוחמי הגטאות התקיימה ברקע התקופה המאתגרת בגבול הצפון מאז ה-7 באוקטובר. בעצרת, שעמדה השנה בסימן "כל עוד בלבב...", ביטוי המבטא את הכמיהה, התקווה והשייכות של העם היהודי למדינה בארץ ישראל, גם בתקופות קשות לאורך ההיסטוריה, ציינו 80 שנה להשמדת יהדות הונגריה ו-75 שנה להקמת קיבוץ לוחמי הגטאות ובית לוחמי הגטאות. מפקד פיקוד הצפון, אלוף אורי גורדין, אמר בעצרת: "80 שנה ועדיין רוח הגבורה, הפועמת מזכרם של מורדי הגטאות, נושבת בעוז ומציתה את לבבות הלוחמים הצעירים, ממשיכי דרכם מגיני עם ישראל. המחיר ששילמנו על זכותנו הטבעית להיות עם חופשי בארצנו, היה כבד ונותר כבד. כל יום זיכרון הוא תזכורת עוצמתית לכך. אך השנה, נראה שימי הזיכרון מקבלים משמעות מעט שונה, בעודנו נמצאים בעיצומה של מלחמה מורכבת על זכותנו לחיות בביטחון".

מזכ"ל התנועה הקיבוצית, ליאור שמחה, סיפר מעל הבמה: "אני דור שלישי לניצולי שואה ששרדו את התופת של מחנות הריכוז, את צעדות המוות, את הגיהינום במשך שנים. סבי וסבתי מברלין ראו ושמעו הכל, חוו את כאב הבלתי נתפס של החייתיות האנושית. בתום המלחמה, עם כסות דלה על גופם, הצטרפו לקבוצת בוכנוולד ויחד עם בני הגרעין המייסד של הקיבוץ, שלימים ייקרא שמו נצר סרני, עלו לארץ והתחילו חיים חדשים. הם הקימו קיבוץ, הקימו בית שוקק. סבתא שלי עליה השלום נפטרה לפני חודשיים, בשיבה טובה בת מאה ואחת, והייתה בחיים באוקטובר האחרון. היא שמעה על הזוועות בבארי, בניר עוז, בכפר עזה ובנירים. שמעה על המחדל הגדול, שמעה איך החטופים נחטפו מביתם ושמעה את ה"לעולם לא עוד" מתנפץ לרסיסים. אני רוצה להבטיח לסבתא ובני דורה שלמרות הזוועות ושעת המשבר האדירה, אירועי אוקטובר לא השמידו את העם, והצבא שאני וכל חברי לחמנו בו יידע להגן על הבית ולהשיב בסופו של יום את חטופינו הביתה. נמשיך להילחם, נבנה מחדש, נבנה תרבות מפוארת, השבילים בעוטף עוד ידעו צחוק ילדים. נמשיך להילחם בכדי להיות עם חופשי בארצו, נאבק על האידאלים שאנחנו כל כך צריכים היום, נאבק על הסולידריות, על בית כמגן ומדינה כריבון. אותנו לימדו להאמין באדם. להאמין ביכולות לקום מהגדול שבשברים ולברוא מציאות חדשה. דווקא מהשבר הגדול לימדו אותנו שאפשר להיבנות מחדש".

שבעה חודשים לאחר ה-7/10 נערכה בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה עצרת מרגשת בקיבוץ יד מרדכי. העצרת נערכה ברחבה מול גבעת השואה והתקומה שבראשה פסלו המפורסם של מרדכי אנילביץ׳, מפקד הארגון היהודי הלוחם במרד גטו ורשה, לצד מגדל המים המופצץ ממלחמת העצמאות ושודרה בערוץ רשת 13. בעצרת לקחו חלק ונשאו דברים נשיא המדינה, מר יצחק הרצוג, יו"ר האופוזיציה, יאיר לפיד, ראש המחלקה למעורבות חברתית בהסתדרות הציונית העולמית, דרור מורג, מנהל  קהילת יד מרדכי, עומרי פרי, יו"ר קק"ל יפעת עובדיה לוסקי ומזכ״ל התנועה הקיבוצית ליאור שמחה. את משואת היזכור השיאה עליזה ויטיס שומרון, שורדת שואה, ואת הנותרות הדליקו חניכי תנועות נוער מהעוטף. כל הנוכחים התקשו לעצור את דמעותיהם נוכח התכנית האמנותית והעדויות המצמררות של שורדי השואה שהיו בעוטף ב-7/10. מתי וטליה דנציג, בנו ונכדתו של חוקר השואה אלכס דנציג החטוף בעזה ריגשו בביצוע מצמרר לשיר ללא שם' שבוצע לאחר שהוקרן סרטון של אלכס דנציג מדבר על מסעותיו לפולין.

יו"ר האופוזיציה, ח"כ יאיר לפיד, אמר בעצרת: "החיים שלנו הם לא מה שקרה לנו, החיים שלנו הם מה שנעשה מהם. החיים שלנו לא נשארו בגטו, באנו לכאן ונולדנו מחדש. החיים שלנו הם לא הטבח הנורא של ה-7 באוקטובר, אלא מה שנבנה ונקים וניצור כתשובה לטבח הזה. העם היהודי יצא מהשואה ובחר להקים את מדינת ישראל. העם היהודי צריך לצאת מ-7 באוקטובר עם החלטה נחושה להקים פה חברה חדשה, חזקה יותר, טובה יותר, שתהיה ראויה לזכר הורינו ועוד יותר מזה – שתהיה ראויה לחיי ילדינו".

בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, התקיימה באמפיתיאטרון משואה, המכון הבינלאומי ללימודי השואה בתל יצחק, עצרת לפתיחת אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה. בטקס, שהתקיים תחת הכותרת "הנשכחות שאי אפשר לשכוח". יו"ר המחנה הממלכתי השר ח"כ בני גנץ שלח סרטון ברכה, מאחר ונבצר ממנו מלהגיע בעקבות ישיבת קבינט בירושלים, בו הוא אמר: "אמי, מלכה, ששרדה את ברגן בלזן, סיפרה לנו שגם כשגופה, ששקל פחות מ-30 קילו, כמעט חדל מלהתקיים, רוחה המשיכה להיות איתנה. כך שרדנו. בשואה, גברנו כפרטים וכעם על הייאוש והאימה. חכמינו אומרים, שגיבור הוא מי שכובש את יצרו. מול כוחות הרשע הנאצים, הרעב, האובדן, וריח המוות מהכבשנים – בני עמנו נאחזו בכוחות הנפש. ברצון לחיות בעצמם וברצון לחיות כעם. השבעה באוקטובר הזכיר לנו, שהגבורה אינה רק בכוח הצבאי, אלא קודם כל בנפש האדם והאומה. אויבינו ביקשו להשמיד, להפחיד ולפרק אותנו, ומצאו אותנו מאוחדים ונחושים יותר.  גם כעת, אנו נדרשים לגבורה מהסוג הזה".

מפקד חיל האויר, אלוף תומר בר, נשא דברים בעצרת:  "שורדי השואה, אתם - אשר את קורותיכם אל לנו לשכוח, אתם מסמלים עבורנו את העוז, את היוזמה, את יצירת היש מאין ואת יכולתו של האדם לאסוף את רסיסי השברים ולהתחיל הכל מבראשית. אני מביט בכם וחש את גודל התפקיד, שמוטל עלינו כאומה בתקופה היסטורית זו, את הזכות, האחריות והאתגר שנפלו בחלקנו כמפקדים בצבא ההגנה לישראל לממש את משימות ההתקפה נגד אויבנו וההגנה על אזרחי המדינה וגבולותיה. ציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה בעת הזו, ביומה המאתיים ושניים עשר של מלחמת ׳חרבות ברזל׳ מסמל ומחזק את נחיצותו של צבא חזק, כשיר ומוכן להגנת מדינה עצמאית וריבונית, המוקפת באויבים שרוצים בהשמדתה".

ביום חמישי נערכה ישיבתה השלישית לשנת 2024 של מועצת התנועה הקיבוצית, שהתקיימה באופן פיזי בקיבוץ גשר והוקדשה לזכרה של עדנה סולודר ז"ל. חלקה הראשון של הישיבה הוקדש לדברים לזכרה של עדנה. מנהלת הקהילה בגשר, נועה גופר, בירכה את צירי המועצה על הגעתם ואמרה כי עדנה הייתה מקור לגאווה בגשר והיא שמחה ומודה על קיום הישיבה לזכרה בקיבוץ. ראשון הדוברים היה איתן ברושי, שאמר: "בכל מה שעשתה – בכל התפקידים שמילאה בקיבוצה, בתנועה הקיבוצית, בכנסת ישראל ובתחומי רבים ומגוונים, השכילה עדנה להעניק משמעות ותוכן למושג "שליחת ציבור". עדנה תמיד הייתה מחויבת כל כולה לשולחיה חברי הקיבוץ וההתיישבות, ולכל מי שחש עצמו פגיע וזקוק לסיוע והגנה. תמיד חרוצה, צנועה וישרה, נאמנה ותמיד תמיד – דוגמא אישית. שילוב של מנהיגות ואומץ לב, אנושית וחברה. היה קסם מיוחד בדמותה של עדנה. היה זה אולי הניגוד שבין דמותה הקטנה, ולכאורה השברירית, לבין נחישותה לייצג את החברים בפני ראשי המדינה והצבא ובה בשעה להנהיג את החברים לעמידה ולהמשך החיים במקום, וכל זאת בלי ניסיון ורקע ביטחוני. כנער בוגר לקראת צבא הערצתי את עדנה והייתי גאה להיות בן גשר בהנהגתה. יהי זכרה ברוך ושמור בלב חבריה ואוהביה.

הדובר השני היה מוקי צור, שאמר בין היתר: "עדנה הייתה נהגת "מכורה", מבקשת להספיק לעשות כמה שיותר, עבור כמה שיותר אנשים. אך נהגת אחראית. יודעת שאת המנגינה אין להפסיק. לו הייתה בחיים הייתה מעניקה למתחילים מחדש אחרי 7 באוקטובר את מלוא הגיבוי. מתחילים מחדש את יסוד החברה הישראלית, עיצוב קהילה, התיישבות, התמודדות על ייסוד חברה הנאבקת לראות אופק של שלום, חברה דמוקרטית מתקדמת".

החלק השני, והעיקרי, של הישיבה עסק בסקירה על תמונת המצב ודרכי פעולה לגבי קיבוצי העוטף וגבול הצפון. מטה התנועה הקיבוצית פרש בישיבת מועצת התנועה את תכנית הפעולה לחודשים הבאים לעזרת הקיבוצים – אלו המפונים ואלו שלא פונו - לשחרור החטופים ולשמירה על הקהילות. בפתח התכנית ציין מזכ"ל התנועה ליאור שמחה כי בראש סדר העדיפויות התנועתי הוא הציב פעולה רחבה ככל האפשר למען שחרור החטופים, ועזרה לקיבוצי העוטף וגבול הצפון. קהלי היעד הם ממלאי התפקידים בקיבוצים, החברים, מקבלי החלטות במדינה והציבור הרחב. שמחה סימן את השינוי המרכזי שמביאה התוכנית - עד עתה הייתה התמודדות עם המצב החריג, מעתה זו תהיה הסתגלות למצב, שעתיד להימשך עוד פרק זמן לא ידוע. 

אפיק נוסף בתוכנית הוא שיקום ופיתוח קיבוצי העוטף, תחום שמרכז טל שאול (בן כיסופים) והוא כולל מגוון רחב של אתגרים קהילתיים, כלכליים ולא פחות מכך – אתגרים אישיים של תושבי שפונו אחרי הטראומה. המטרה המרכזית היא לסייע לקיבוצים להתמודד עם המשבר, לחזור הביתה בזמן הנכון ולצמוח ברמת הפרט, הקהילה והקיבוץ. רם שפע שגויס על ידי התנועה לפני מספר חודשים לשיקום ופיתוח קיבוצי הנגב המערבי דיווח למשתתפי המועצה על עבודתו מול מנהלת תקומה, משרדי ממשלה, המועצות האזוריות הרלוונטיות וגיוס כספים מקרנות השיקום. היבטים נוספים בתוכנית התנועתית שנפרשו הם חקיקה ורגולציה, השלמת פערים בציוד ומוכנות כיתות הכוננות, הכשרת צוותי צח"י והקמת חמ"ל התיישבות שילווה בשוטף את מכלול הנושאים.

לקבלת הפרס הוצעו 14 מועמדים, מהם בחרה ועדת הפרס את הזוכים. אורנה שמעוני מאשדות יעקב מאוחד זכתה בפרס על פעילותה ותרומתה הייחודית ורבת השנים למען שילוב אוכלוסיות חלשות בחברה והנצחת הנופלים במערכות ישראל מכל רחבי הארץ. כשנחתם הסכם השלום עם ירדן ביקשה אורנה להקים ב"אי השלום" פארק נוער משותף ירדני-ישראלי. לאחר טבח שבע הנערות הישראליות בנהריים יצרה אורנה אנדרטת הנצחה ייחודית ופורחת עם שמותיהן, אותה היא מטפחת עד היום. באותה שנה הייתה אורנה מהמקימות והפעילות הבולטות של ארגון "ארבע אימהות" שהוקם בשנת 1997 לאחר "אסון המסוקים", ארגון שלפעילותו הייתה השפעה רבה על דעת הקהל להוצאת צה"ל מלבנון. באותה שנה נהרג בנה סגן איל שמעוני ז"ל, שהיה קצין שריון, ליד מוצב ריחן בדרום לבנון. לזכרו הקימה אורנה את "בית איל" - מרכז לשילוב בעלי צרכים מיוחדים בכל רובדי הקהילה, המציע פעילויות חינוך, ספורט, בריאות, תרבות והנצחה. בבית איל גם הוקם מרכז הנצחה לנופלים בלבנון ולנרצחי פעולות האיבה משם. כיום פעילה אורנה להשבת החטופים והנעדרים מרצועת עזה. 

אביטל גבע מעין שמר זכה לפרס "מפעל חיים" על תרומתו הייחודית ויוצאת הדופן לחברה בישראל ובעולם, כפי שבאה לידי ביטוי ייחודי ב'חממה' אותה הקים בקיבוצו לפני 47 שנים, ומאז למדו בה עשרות אלפי תלמידים. החממה מוגדרת  "כמרכז לאתגרי הכדור והארץ", ובה נפגשים א.נשים מכל הקשת הישראלית להמציא, ללמוד, לחקור וליצור פתרונות לעתיד ירוק, חדשנות קיימות, חקלאות, מדע, טכנולוגיה ותרבות. לאורך השנים הפכה החממה לכר פורה של יזמי סטארט-אפ עם תלמידי תיכון - חילוניים ודתיים, ערבים ויהודים, ותיקים וצעירים, מכל רחבי הארץ. ליוקרה עולמית זכתה החממה כשייצגה את ישראל במספר תערוכות אמנות שונות בחו"ל. גבע זכה בפרס מפעל חיים ממשרד התרבות על עבודתו האמנותית, שבשיאה החממה ותלמידיה שזכו בפרסים ברחבי העולם וייצגו את ישראל בארגון המזון העולמי ברומא.

אות הוקרה מיוחד הוענק לברוך כהן רבש"צ קיבוץ מגן, איש חינוך אשר במקביל ממלא שנים רבות את התפקיד בקיבוצו, במהלכן טיפח את כיתת הכוננות בקיבוץ והכין אותה לאירוע לתרחיש של פלישה המונית והדריך כיתות כוננות אחרות. ברוך טיפח והדריך אלפי חיילים וקבוצות מחו"ל על מורשת הקרב של הצנחנים באנדרטת ה"חץ השחור" ומוכנות העורף כחלק ממרקם החיים בישראל. כל זאת בהתנדבות מתוך אידיאולוגיה ואהבת הארץ. הוא הכין והכשיר את כיתת הכוננות של מגן לגרוע מכל, ואכן כיתת הכוננות של מגן עמדה במבחן ברגע האמת והצילה את הקיבוץ וחבריו. לאורך השנים קיבל ברוך מספר תעודות הצטיינות והערכה על ביצוע תפקידו ועל התרומה להגנת גבולות המדינה. ברוך קיבל את ההוקרה כנציגם של כל חברי וחברות כיתות הכוננות ברחבי הארץ, המגויסים כבר שבעה חודשים בהגנה על יישוביהם. 

התנועה הקיבוצית החליטה כי טקס ההתייחדות השנתי, המתקיים באנדרטת הקיבוצים לזכרם של חללי התנועות הקיבוציות שנפלו במערכות ישראל ובפעולות האיבה, ייערך השנה במתכונת מצומצמת, בסמוך ליום הזיכרון. שינוי המתכונת השנה נובע בעיקר בשל הצורך בהקמת קיר הנצחה נוסף במתחם האנדרטה בו יונצחו שמות נרצחי ונרצחות טבח השבעה באוקטובר וחללי מלחמה 'חרבות ברזל'. מדובר ביותר מ-350 נרצחים ונופלים מהקיבוצים. התנועה וסניף יד לבנים הקיבוצי שמו לעצמם למטרה להשלים את בניית הקיר וחריתת כל השמות עד הטקס באוקטובר.

בישיבה שקיימו נציגי התנועה הקיבוצית ויד לבנים הוחלט לקיים ביום רביעי בעוד שבועיים (22/5) יום זיכרון ומורשת בהשתתפות מתנדבי שנת השירות בתנועה הקיבוצית שיפגשו נציגי משפחות שכולות, יערכו שיחות ודיונים על ערכי השירות בצבא ויסיימו בטקס קצר למרגלות האנדרטה, הממוקמת ביער הקיבוצים שבתחום השיפוט של המועצה האזורית מגידו, שעל קירותיה מונצחים למעלה מ-3100 שמות חללים שנפלו מאז ראשית ההתיישבות הקיבוצית.

איציק שפרן (עין השופט), שאחראי על האתר בעשור האחרון מטעם התנועה והמועצה האזורית, ציין כי "תכנון המתחם להנצחת הנרצחים בקיבוצי העוטף באוקטובר והנופלים במלחמה הופקד בידיו של אדריכל יוסי ווסיד מקיבוץ המעפיל. לאחר יום הזיכרון נקיים סיור באתר בהשתתפות נציגי אגף ההנצחה במשרד הביטחון, יד לבנים והמועצה האזורית מגידו, ובמהלכו נבחן את התוכניות ואת מקורות המימון למתחם הנצחת נופלי שבעה באוקטובר והמלחמה".

ביום שלישי התקיים מפגש מנהלי קהילה בקיבוצי הגליל העליון בו התארח ליאור שמחה מזכ"ל התנועה. הפורום התארח בקיבוץ שמיר ואורגן על ידי מיכל, מנהלת קהילת גדות וזוהר ליפקין (הגושרים) מלוות קיבוצי הגליל העליון מטעם התנועה.

במפגש הציג ליאור את הצוות שמינה בראשות זוהר למיפוי צרכי קיבוצי הגליל העליון בשיתוף פיתוח הגליל והמועצה. המפגש התקיים באווירה נעימה שלוותה באזעקות צבע אדום. שמחה סקר בפני מנהלי הקהילה את הפעילות הרוחבית של התנועה בקיבוצי העוטף, הגליל המערבי והגליל העליון. מנהלי הקהילה 'הציפו' ושיתפו בקשיים אותם הם פוגשים במלחמה, קיבוצים מפונים ואלו שלא פונו (80 קיבוצי קו העימות) ודרום העמק. במפגש עלתה קשת רחבה של נושאים וצרכים שאינם מקבלים מענה מספק, או כלל לא מקבלים מענה מהמדינה וגופים נוספים.

סוכם כי הצוות שהוקם לליווי קיבוצי הגליל העליון ימפה צרכים בכל הקיבוצים, ו'שולחן' משותף של התנועה, פיתוח הגליל והמועצה האזורית יידונו הצרכים והיכולת של כל הגופים להמשך טיפול בהם. מנהלי הקהילה הודו לליאור ולאיילת הריס, מנהלת אגף חברה וקהילה בתנועה, על הביקור והרוח החדשה והרצון הטוב שהביא איתו עם היבחרו לתפקיד מזכ"ל התנועה.

לארגונו של הטורניר חברו במשותף התנועה הקיבוצית, מטה משפחות החטופים והמועצה האזורית שער הנגב ויזמה אותו הילה ישעיהו מקיבוץ עינת. לדבריה של הילה, הרעיון נולד כשהייתה בדרכה לעצרת המשפחות בירושלים. "הלכנו בתוך ההמון וחשבתי שהמקום הכי נכון להיות בו זה בדרום, הכי קרוב לחטופים שאפשר. שצריך לצאת מת"א וירושלים ולרדת דרומה ואם יש לי דרך לעשות את זה, זה באמצעות הכדורשת. בעודי צועדת הרמתי טלפון למזכ"ל התנועה ליאור שמחה וסיפרתי לו על הרעיון שלי ליזום טורניר "עוטף קיבוצים" עם מסר ברור להשבת החטופים והחטופות. הוא התרגש ואמר לי מיד כן, ומשם התחלתי להוציא את הרעיון לפועל".

הבחירה לקיים את הטורניר בשער הנגב הייתה קלה, אך העלתה חשש שקבוצות יפחדו לרדת דרומה. לאחר מחשבות שונות, נבחר מרכז צעירים וספורט שער הנגב שהיה פרי חזונו ופרויקט שהיה יקר ללבו של ראש המועצה אופיר ליבשטיין ז"ל שנרצח בשבעה באוקטובר כשיצא להגן על קיבוצו. בטורניר השתתפו 18 קבוצות שכללו 200 שחקניות מ-25 קיבוצים, כולל קיבוצים מהנגב המערבי, ששיחקו בקבוצות של נערות ונשים בוגרות בשני סבבים ובשלושה מסלולים שונים - היכרות (אלו שמשחקות לראשונה), עממי ומקצועי. אחת מהקבוצות שהשתתפה הייתה קבוצתה של המועצה האזורית אשכול "להבות אשכול", ששלוש משחקניותיה נרצחו ב-7.10 אך החליטה לבוא לשחק בכל זאת ועלתה על המגרש למרות הדמעות הרבות. קבוצת הנערות של בארי ששלוש משחקניות מהקבוצה - גלי, עלמה ואמילי - היו חטופות וחזרו למרבה השמחה מהשבי, הגיעו גם הן. 

בתום המסלול הראשון התכנסו כל 18 הקבוצות לטקס משותף. מדליות וגביעים לא חולקו, וגם לא הוכרזו הקבוצות המנצחות מתוך הבנה שעד לחזרתם של כל החטופות והחטופים - אין זוכות. היו הרבה סיבות שיכלו להוביל לכך שזה יהיה יום טעון ועצוב, אך בסופו של דבר היה זה יום אופטימי, שמח ומלא תקווה שאפשר אחרת. לדברי שיר גורן, מנהלת מחלקת מעורבות בחברה בתנועה הקיבוצית, שהובילה יחד עם הילה את ארגון הטורניר, "קיומו של הטורניר הוא אבן דרך בהכנסת ענף הכדורשת לקיבוצים כפעילות קהילתית משמעותית, במטרה שיהפוך למסורת קיבוצית מידי שנה, והקדשתו למען החזרת החטופים היוותה נקודת ציון אופטימית ומלאת תקווה. הכל התנהל בצורה ספורטיבית ומהנה ללא תחרות מאיימת בין הצדדים. התגייסות הקיבוצים יחד למען מטרה משותפת הייתה מעוררת השראה וזה ניכר גם בהשלמת ציוותים בין קיבוצי הנגב המערבי לקיבוצים אחרים, הכל התנהל בשיתוף פעולה וביראת כבוד זו לזו. התחושה באויר הייתה של שליחות משמעותית, יחד כתנועה, למען שחרור החטופים"

חודש שיפוצם של בתים לחיילים בודדים בקיבוצי הנגב המערבי. התקציב הייעודי לכך – 4 מיליון ש"ח - אושר בשנת 2022 בדירקטוריון קרן קיימת לישראל, ביוזמת אגף צעירים ומעורבות בחברה של התנועה הקיבוצית ובדחיפת סגן יו"ר דירקטוריון קק"ל באותה העת, רני טריינין (בית ניר). קדמו לאישור התמיכה דיונים וסיורי שטח משותפים של נציגי התנועה ואנשי קק"ל בקיבוצים ובמועצות האזוריות. התמיכה שאושרה כללה שיפוץ יסודי של בתים לחיילים בודדים בקיבוצי הנגב המערבי סמוכי הגדר, וביניהם ניר יצחק, אורים, ארז וסעד, ואליהם הצטרפו קיבוצים נוספים – גברעם, יד מרדכי וגבים. בסיוע צמוד של המועצות האזוריות, הקיבוצים נערכו ליציאה לדרך, השקיעו מכיסם ובחלקם כבר החל השיפוץ, עד שהגיעו אסון ה-7.10 והפינוי שבא בעקבותיו, וקטעו באחת את התנופה בכל תחומי החיים בקיבוצי הנגב המערבי, שהיוו מקור גאווה לחיים של התחדשות, קליטה ושגשוג קהילתי וכלכלי.

יעל אייזנר ואיציק עוז, שמובילים את מחלקת חיילים בודדים בתנועה הקיבוצית, מסבירים כי אימוץ החיילים הבודדים בקיבוצים הוא מכלול של מענים - הקיבוץ מהווה בית חם, קהילה עוטפת ומסגרת של השתייכות לקהילה אכפתית. ההבנה שקיבוצי העוטף כחלק מהשיקום שלהם לא רק שלא נוטשים את החיילים הבודדים אלא מתעקשים להמשיך לטפח, לשפץ ולהשקיע במגורי החיילים, מבטאת את הערך המוסף הגדול שהתכנית מעניקה לא רק לחיילים, אלא גם לקיבוצים עצמם. עפרי רביב, ראש אגף צעירים ומעורבות בחברה הוסיף כי "שיפוץ הבתים הוא סמל למחויבות שלנו למשימה, לחברה הישראלית ולרצון להיטיב את זמנם ותנאיהם של החיילים".

לבסוף, השלושה מציינים כי חשוב להם להכיר תודה לכל השותפים: הקיבוצים - על המחויבות האדירה לחיילים, קרן קיימת לישראל - שדוחפת ועושה רבות למען קידום התכנית, רני טריינין - סגן יו"ר הדירקטוריון בעבר ומקדם התוכנית, וצוות המחלקה בסיוע יעקב בכר - סגן יו"ר הדירקטוריון כיום שדחף לאישורה וממשיך לפעול למען שיפוץ בתים לחיילים הבודדים גם בקיבוצי הנגב והגליל. לבוריס חנחיס, מנהל פיקוח קרקע בקק"ל - על המקצועיות והמסירות, ולשאול סואיד, מנהל השטח מתאם קק"ל - שהיה בעצמו חייל בודד ומכיר את החשיבות "מבפנים".

המטע ברבדים מהווה פרוייקט פורץ דרך שמשלב גידול אבוקדו מתחת לפאנלים סולאריים, ושילוב זה של ייצור אנרגיה וחקלאות באותו תא שטח נקרא אגרו-וולטאי. הפאנלים מוצבים בצפיפות נמוכה יחסית מעל לגידול, כך שהם מקבלים מקסימום שמש ובאותה עת מאפשרים למספיק אור שמש לעבור לצמחים. בני רגיל, רכז תחום אנרגיה בתנועה הקיבוצית, מסביר כי "ברבדים, הגידול מתחת לפאנלים הוא אבוקדו מזן נמוך. מבחינת טכנולוגית אין חידוש עצום, אך כן יש פה אתגר משמעותי בממשק בין חקלאות ואנרגיה בתחרות על אור השמש. אתגר זה נחקר במקומות רבים בעולם וכך גם בישראל. ברבדים המטע מחולק למקטעים שבהם נבחנים שילובים שונים בין פאנלים לגידול בכדי למצוא את האיזון האופטימלי".

מדינתנו נהנית מאור השמש במשך שעות ארוכות וחודשים רבים יחסית, כך שצמחים רבים בארץ נדרשים להצללה חלקית. כיום ההצללה נעשית בעזרת רשתות שמהוות הוצאה כספית שמייקרת את הגידול החקלאי ופאנלים סולאריים יוכלו להחליף במידה רבה את הרשתות ולספק צל שגם מניב רווחים. הצבת פאנלים מעל גידולים חקלאיים מהווה שימוש כפול ומוצלח יותר לקרקע ולכן מהווה תקווה גדולה לתחומי האנרגיה והחקלאות.

מרבית הקיבוצים מתעניינים בתחום ורבים נמצאים בתהליכי בחינה ותכנון ביחד עם חברות אנרגיה. בשבוע שעבר אף הוקדש לנושא מפגש פורום מנהלי אנרגיה בצפון. הרגולציה מאפשרת הקמת שדות אגרו-וולטאים ותוכניות רבות נמצאות בשלבי תכנון, אישור והקמה כך שבשנים הקרובות נראה עוד הרבה פרוייקטים כמו זה שנחנך ברבדים. התנועה שוקדת בימים אלו על עבודה שתבחן את החלופות הכלכליות השונות שעומדות בפני קיבוצים ותציג את לעוסקים בתחום את עיקריו במטרה לסייע בקבלת החלטות בנושא.

הטיול התחיל בארוחת בוקר משותפת בפארק אלונה, ולאחר מכן צעדו כולם במסלול קצר בנקבת מי-קדם, שכלל כניסה לנקבה תת-קרקעית שהיא חלק מאמת המים העתיקה שנחצבה על ידי הרומאים לפני כ-2000 שנה במטרה להוביל מים מהאזור לעיר קיסריה, אחת מערי הנמל הגדולות והחשובות במזרח הקדום. כל המשתתפים האמיצים נכנסו עם פנסים ונרטבו עד לגובה המותניים. בחלקו השני של היום התארחו המטיילים בבית אהרנסון - מוזיאון ניל"י שבזכרון יעקב, שם פגשו המשתתפים פרק משמעותי בהיסטוריה של ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, שאותו רובם לא הכירו עד כה.

איילת ארנוני, מנהלת תל"מ, אומרת כי "התכנית שמה דגש על חשיפה והתנסות עבור הצעירים, שעבור רבים מהם זו לעתים הפעם הראשונה בה הם משתתפים בפעילויות מסוג זה. ניפגש בטיול הבא".

תוכנית תל"מ פועלת מאז 1998 וקיבוצים המעוניינים להצטרף אליה מוזמנים בשמחה. במרבית שנותיה היא כוונה לצעירים בני העדה האתיופית, תוך שהיא מציעה תעסוקה, לימודים ומגורים בקיבוץ, כמנוף לשילובם של הצעירים בחברה הישראלית. כיום היא פתוחה לצעירים מכל החברה הישראלית, ולצד מגורים בקיבוץ, עבודה ולימודים.

המלחמה, פינוי עשרות קיבוצים בנגב ובצפון וההתרעות מעת לעת משפיעים גם על שגרת פעילות תזמורות הנשפנים והקשתנים בני ובנות הקיבוצים. מדי שנה מתקיים בחופשת הפסח המפגש המסורתי של התזמורות. השנה עמד קיום המפגש  בסימן שאלה גדול עקב המלחמה והמתח סביב ההתקפה האיראנית על ישראל והשפעותיה. בתום התייעצויות ולבטים רבים עם מטה התנועה הקיבוצית הוחלט לקיים את המפגש בקמפוס גבעת חביבה, שאירח ברוחב לב את כל המשתתפים, שהגיעו מכל קצות הארץ למפגש המסורתי.

ניצן כספי מקיבוץ מגן, שבעצמו מפונה מקיבוצו, הוא מנהל תזמורת הנשפנים. "הכנס בגבעת חביבה ארך ארבעה ימים, והשתתפו בו 78 נגנים בגילאים 12 ועד 18 מכל רחבי הארץ, ובתוכם מקיבוצי הנגב המערבי וגבול הצפון"' הוא מספר. התוכנית המוסיקלית כללה 7 יצירות שמתוכן 4 של מלחינים או מעבדים ישראלים, שאחד מהם הוא גם נגן סקסופון בתזמורת. היצירה המרכזית שביצעו הנגנים היא פנטזיה על שירי כינרת בעיבוד בוריס פיגובט, והיא הוקדשה לעדנה סולודר ז"ל, חברת קיבוץ גשר, כלת פרס ישראל תשפ"ד ויקירת התזמורת".

במקביל, נפגשה והתאמנה גם תזמורות הקשתנים, עם 48 נערים ונערות מרחבי הארץ, מהנגב והגליל, כולם בגילאי 10-18. תמר בוהנה מנהלת תזמורת הקשתנים של בני הקיבוצים מציינת כי תכנית קונצרט הקשתנים הבוגרים הוקדשה להוריה של נגנית הויולה דקל גורן מניר עוז, שהוריה, מיה ואבנר גורן ז"ל, נרצחו בשבעה באוקטובר. דקל גורן היא גם נכדתו של יורם גורן, שהיה מנהל תזמורת הנושפים של בני הקיבוצים בין השנים 2002-2006 והיא ניגנה בתזמורת מכיתה ה' ועד י"ב, בלא שהחסירה אף כנס אחד.

דרישות התפקיד וכישורים אישיים:

1. חבר/ת קיבוץ
2. היכרות עם עולם שנת השירות - חובה
3. ניסיון בניהול חינוכי והובלת תהליכים ארגוניים וחינוכיים
4. ניסיון הדרכתי ועבודה עם נוער
5. היכרות עם מערכות החינוך הקיבוציות והמועצתיות
6. מיומנויות בינאישיות גבוהות
7. יכולת עבודה עצמאית כחלק מצוות המחלקה
8. יכולת ארגונית גבוהה וביצוע משימות מגוונות בו זמנית
9. יכולת עמידה מול קהל והעברת מסרים
10. נכונות לעבודה במסגרת שעות לא שגרתיות, כחלק מצוות אגף חינוך

היקף משרה: מלאה
כניסה לתפקיד: תחילת יולי 2024

הרואה עצמו/ה מתאימ/ה לתפקיד מוזמנ/ת להציע את מועמדותו/ה ולשלוח קורות חיים עד ליום 16.05.24 לראשת אגף חינוך דבי ברא"ס, בדוא"ל: deby@tkz.co.il