דילוג לתוכן העיקרי
fw_before_content
content

תרבות יהודית - קיבוצית. יש דבר כזה

חגי תשרי מחדדים שוב את השאלה איך אפשר לקיים מסורת שאינה יהודית פחות מהתפילה האורתודוקסית, ושתהיה מחוברת יותר לקהילה הקיבוצית-־חילונית, ממש כמו אצל ראשוני ההתיישבות העובדת.
תרבות יהודית-קיבוצית. יש דבר כזה

חשבון נפש דרך יצירת מנדלות מתוך הסתכלות על נפש האדם פנימה (כן, קראתם נכון, חשבון נפש דרך מנדלות!) - זו אחת ההפעלות שיהיו בערב יום הכיפורים בקיבוץ כפר מסריק במסגרת "מתחברים". בזמן שבחלק גדול מהבתים בישראל, וגם בקיבוצים, יחזרו מהתפילה להמשך הצום, ובחלק אחר יריבו על השלט ועל האקס־בוקס, יתכנסו חברי כפר מסריק לבירור פנימי־חילוני־יהודי.

הערב הוא חלק מתוכנית "כזה ראה וחדש" בתנועה הקיבוצית, בשיתוף "קרן אביחי", והחברים יוכלו להשתתף בקבוצת שיח על יום הכיפורים דרך לימוד מדרשים, קריאה, פרשנות ודיון על משמעות היום הזה בחייהם של חברי הקיבוץ דרך מנהגיהם האישיים. נוסף על אלו תהיה פעילות באמצעות קלפים - דרכם ישוחחו על הקהילה, על המקום האנושי הרואה כל אחד ואחת, על החברים - עד כמה הם פתוחים או סגורים, וכן עד כמה פתוחות כיום דלתות הבתים בקיבוץ, כשהחצרות נחסמות בזו אחר זו בגדרות.

הגר שדה היא מנהלת הקהילה בכפר מסריק, ועוד לפני שנכנסה לתפקיד (וגם כיום) מרכזת את תוכנית "כזה ראה וחדש" בקיבוץ. "את המעגלים מובילים חברים מהקיבוץ, שיש ביכולתם להביא שיח מיוחד ואחר", היא משתפת. "אנחנו רואים במפגשים יצירת אווירה מיוחדת לחג, על ידי מוקדים שונים של מעגלים אנושיים שמביאים שיח בין־אישי ואינטימי על היחסים שלנו ועל מקום המרפסות בחיינו, שקצת נעלמו. הסתגרנו בתוך עצמנו, ויש להיפתח שוב, לפתוח דלתות ולבדוק עד כמה הקהילה החברתית של הקיבוץ היא חלק מחיי הפרט עבורנו".

באשדות יעקב איחוד ומאוחד, המקיימים בכל השנה פעילות של "כזה ראה וחדש" בחסות מערכת החינוך המשותפת, תתקיים פעילות בראש השנה וביום הכיפורים תחת הכותרת "תפילה יהודית־הומניסטית". בערב ראש השנה תתכנס הקהילה למה שמכנה דורון רוזנבלום (אשדות יעקב איחוד) "מפגש עם יסודות של תפילה מהכתובים לכל אורך התרבות והמסורת היהודית". רוזנבלום, שיוביל וינחה את המפגש, מפרט: "את הטקסטים אני עורך כדי לעסוק בכמה שאלות. ממה אנחנו רוצים להשתחרר בשנה החדשה? מה אנחנו רוצים להשליך מאיתנו? ומה אנחנו רוצים לשפר ולשמר?"

רוזנבלום ישלב בערב זה את "מי האיש החפץ חיים" מתהילים, את "מת אב ומת אלול" של שמואל הנגיד, את "סתיו יהודי" של אברהם חלפי, טקסט מתוך כתבי הרמב"ם ועוד.

לקראת צאת יום הכיפורים יערכו "האשדותים" עוד מפגש, בזמן תפילת נעילה. "מסע אל תוך עצמנו ברגעים של פתיחת השערים", מגדיר זאת רוזנבלום. "היה לי, ולכל מי שעוסק בערבים האלה, רצון למפגש בין התכנים היהודיים לבין החברה ההומניסטית. יש תפיסה שטקסטים מסוימים שייכים לכאורה רק לחלק מהעם. רצינו לברר עם עצמנו מהו הביטוי היהודי שלנו. אנחנו תופסים את היהדות כתרבות, לא רק כדת, ובודקים איזו משמעות יש לכך בעינינו, כאנשים יהודים הומניסטיים".

רינה לבנון (כפר בלום) היא מנהלת תוכנית "כזה ראה וחדש" בתנועה הקיבוצית. כשהיא נשאלת אודות חשיבותה של התוכנית עיניה בורקות. "התוכנית פועלת במסגרת 'שבילים', באגף החינוך בתנועה הקיבוצית", משתפת לבנון. "היא משלבת לימוד ועשייה קהילתית, ומסייעת לקיבוצים המשתתפים בה לעצב חיי תרבות ודרכי חינוך באמצעות דיאלוג מעמיק עם התרבות היהודית המגוונת, מימי המקרא ועד לימינו אנו, לצד המסורת הקיבוצית העשירה. מטרתנו היא לבסס מחדש בתוך הקהילות הפורחות והצומחות שלנו זהות ארצית־קיבוצית משותפת, הנשענת על העבר הקיבוצי המפואר ומתאימה למציאות העכשווית של הקיבוץ המשתנה. התהליכים שאנו מובילים מביאים בחשבון את הקהילה ההטרוגנית בקיבוץ החדש, את הדומיננטיות ההולכת וגדלה של התא המשפחתי, ואת המסורות השונות - החדשות והישנות - המתקיימות בקהילות שלנו". 

רינה לבנון

את חושבת שהקיבוצים וחבריהם איבדו משהו בדרך, מדור המייסדים ועד היום, בכל הנוגע לקשר ליהדות?

"החלוצים חשו נוח מאוד עם התרבות היהודית שלהם. באומץ גדול, הם לקחו מתוכה את הנכון להם, התאימו לחייהם, לזמנם ולארץ החדשה, ובעטו בכל השאר. כיום אנחנו בעיקר עוזרים לקיבוצניקים לחוש כמותם: באומץ ללמוד מחדש טקסטים עתיקים וחדשים, להתמודד עם מה שקשה או מרגיז, וליצור מחדש מתוך זה את התרבות שלנו".

למה זה בכלל חשוב?

"אם אנחנו לא נעשה את זה, יקרו - וקורים בפועל - שני דברים: ראשית, מתחילה התרחקות. היצירה המפוארת שיצרו ראשוני הקיבוץ הופכת למובנת פחות. הסמלים התרוקנו מתוכן, ואוכלוסיות חדשות שמגיעות כבר לא מבינות את הדקויות. בסופו של דבר יגיע לקיבוץ הטנק של חב"ד, או כל חלופה אורתודוקסית אחרת, עם אופי החגים שלו ועם המשמעויות שהוא נותן לחגים. המשמעויות האלה שונות מאוד מאלו של אופי החגים הקיבוצי שהורגלנו אליו.

"קיבוצים שהזמינו קבוצות דתיות שונות להוביל להם חגים, התמודדו למשל עם ההפרדה בין נשים לגברים בדשא הגדול, עם כפייה דתית ועם רעיונות הזרים לרוח החיים שלהם. אנחנו לא זקוקים לסוכנים חיצוניים שיראו לנו איך לחגוג. החג הוא אחת מהיצירות הקיבוציות המפוארות ביותר. אנחנו צריכים רק להיזכר, ללמוד ולחדש.

את חשה שהשינויים בחברה הקיבוצית ובקיבוצים השפיעו גם על התרבות?

בוודאי! הקהילות הקיבוציות עברו שינויים גדולים מאוד בשנים האחרונות. המשפחה הגרעינית החליפה את הקולקטיב; עיסוקי האנשים השתנו; הסוציאליזם של פעם שינה את פניו. מול כל זה צריך לרענן גם את התרבות שלנו, לתת מקום בתוכה לכוחות החדשים מבלי לשכוח את הקיבוץ של פעם. צריך למצוא את הדרך לייצר את החדש מתוך כבוד גדול לישן".

נׂעם דן, כותבת תוכן ומלווה קיבוצים בתוכנית מטעם בינ"ה: "שוב מגיעים החגים, כלומר ארוחות וחופשות, ושוב ייתפס כזיוף רוחני ניו אייג'י, או רחמנא לצלן הדתה, כל ניסיון לתוכן, לתרבות או לשפה יהודית משותפת.

"הטרגדיה של מי שמניח שיהדות ודתיות הן אותו דבר, היא הטרגדיה של כולנו. והינה, חגי תשרי בפתח. אין לנו מושג על מה ולמה, אבל נבקש לברר מי צם ביום הכיפורים, כאילו שהצום הוא העניין המרכזי, ולא חשבון הנפש למשל. כאילו שהאפשרות היחידה לעשות בדיקה עצמית עוברת דרך הייסורים של הצום, ואילו האפשרות המהפכנית השנייה היא לעשות על האש עם החבר'ה, או מרתון סדרות וסרטים עד שהדוסים האלה יסיימו עם המנהגים ההזויים שלהם".

ומה הבעיה שזו תהיה הבחירה של חלק מאיתנו, בזמן שחלק אחר - גם בקיבוצים - מקיים את מנהגי החג?

"ככה אנחנו ממסמסים את כל היופי שיש בתרבות שלנו, את כל הדרכים שבהן יכולנו לבחור כדי להיות אנשים משמעותיים יותר, הורים ומחנכים משמעותיים יותר, חברים ושותפים לקהילה שיש בה עושר רוחני, ולא רק עגלה עמוסה לעייפה באנטגוניזם לְמה שאמור היה להיות יהודי, חילוני, שיוויוני, מפואר ושלנו. מקימי הקיבוץ ידעו ובחרו מה כן ומה לא. אנחנו משתכשכים בבוּרות ובאנטי, ומפקירים את חגינו, שבתותינו ואת טקסי חיינו לכל מיני גורמים זרים. בעיניי זה ממש בזבוז משווע".

דותן אריאלי (שער העמקים), מנהלת תוכן ושותפה בתוכנית "כזה ראה וחדש" מטעם המדרשה באורנים: "לקיים תרבות יהודית־ישראלית בקיבוץ, משמעו לחבר בין מקורות יהודיים עתיקים וחדשים, הגות חלוצית, יצירה עברית מתחדשת והגות עולם, לתוך כור היתוך תרבותי הרואה את צלם האלוהים באדם, ואת מחויבותו של האדם לשוויון, לפתיחות ולכבוד. בשותפות שלנו ביצירה התרבותית היהודית־ישראלית אנחנו מוסיפים את קולנו הקיבוצי הייחודי, ומצטרפים לשאר היצירות המתהוות בארץ ובעולם היהודי, וגם לכל הדורות לפנינו שהשפיעו ועיצבו את החיים היהודיים ותחושת השייכות לעם וללאום", מסכמת אריאל. "זוהי מחויבותנו, וזוהי גם זכותנו".

מוזמנות ומוזמנים להכנס למרכז ההדרכה של "כזה ראה וחדש" 

 

הוספת תגובה חדשה

This question is for testing whether or not you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

5 + 14 =
Solve this simple math problem and enter the result. E.g. for 1+3, enter 4.
fw_after_content