"מי קובע מיהו יהודי?" - נספחים

מי קובע מיהו יהודי?

שמואל אוסוואלד רופאייזן

רופאייזן נולד ב-1922 בזייבוש (ז'יווייץ; Żywiec) שבפולין, למשפחה יהודית מסורתית. בנערותו, היה חבר בתנועת הנוער הציונית עקיבא. בתקופת השואה הצליח להשיג תעודות של גרמני נוצרי, באמצעותה הגיע לעיר מיר ונתקבל לעבודה כמתורגמן מגרמנית לפולנית אצל מפקד הגסטפו בעיר. רופאייזן ניצל את מעמדו כדי להעביר ליהודים התראות על פעולות חיסול מתוכננות, ואף הבריח כלי נשק למחתרת שקמה בינתיים בגטו, בעיקר נשק שהוצא ממחסני המשטרה. מתוקף תפקידו, נודע לו על המועד שנקבע למשלוח יהודי העיר מיר להשמדה, והוא העביר מידע זה ליהודים. בעקבות זאת הצליחה קבוצה של כשלוש מאות צעירים להימלט מן העיר ולהסתתר ביערות. אחד היהודים הלשין עליו לגרמנים, וכשנחשפה פעילותו ברח והצטרף לשורות הפרטיזנים. מאוחר יותר מצא רופאייזן מקלט במנזר, שבו המשיך לחיות גם לאחר המלחמה. במנזר, המיר רופאייזן דתו לנצרות, היה לנזיר בשם האח דניאל, והצטרף למסדר הכרמליתים )מסדר נזירים קתולי, שמרכזו במנזר סטלה מאריס על הר הכרמל( מתוך כוונה להגיע בעתיד למנזר הכרמליתים בישראל.

כשהחלה יציאת יהודים מפולין לישראל בשנת 1957 ביקש רופאייזן אשרת יציאה תוך שציין שהוא גדל כציוני ולמרות שטוב לו בפולין הוא רואה את חובתו לעלות למדינת היהודים. לאחר 111 חודשים סירבו לבקשתו. הוא הגיע לפגישה עם הרש סמולר, שהיה בעל תפקיד בכיר במפלגה הקומוניסטית בפולין, אותו הכיר מימיו כפרטיזן.

סמולר סייע לו לקבל אשרת יציאה, ואז רופאייזן פנה לכתריאל כ"ץ, ציר ישראל בפולין, בבקשה לקבל אשרת עלייה לישראל. כ"ץ יעץ לרופאייזן שלא לוותר על אזרחותו הפולנית, בגלל שלא יוכל להבטיח לו אפשרות לעלות לישראל, אולם לאחר שבביקור מולדת ביקר אצל אחיו של רופאייזן העניק לו אשרת כניסה לשנה לישראל[1]. מיד עם הגיעו לישראל בשנת 1958, הגיש בקשה להכיר בו כעולה חדש על-פי חוק השבות, בטענה כי הוא אמנם נוצרי בדתו, אך עודנו בן הלאום היהודי. בקשתו נדחתה, הוא פנה לבגץ.

מדברי השופט זילברג:

 מדברי השופט כהן:

מדברי השופט לנדוי:

העתירה לבג"ץ  נדחתה אף היא ברוב של ארבעה מול אחד, אך הותר לו להתאזרח במסלול אחר[דרושה הבהרה], שבו קיבל אזרחות ותעודת זהות, אך לא נרשם בה הלאום. בפסק דין תקדימי זה, ניתנה פרשנות לחוק השבות, על-פיו יהודי מוגדר כבן הלאום היהודי, ולא כיהודי על-פי אמות המידה של היהדות האורתודוקסית.

 רופאייזן חי מאז במנזר סטלה מאריס בחיפה, כנזיר במסדר הכרמליתי, היה חבר ב"אגודת הנוצרים העבריים בישראל", המקדמת את שילובם של נוצרים בחיים החברתיים והדתיים בישראל.

סרט על חייו, "האח דניאל - היהודי האחרון", הופק על ידי הבמאי אמיר גרא וזכה לציון לשבח בפסטיבל הבינלאומי בחיפה בשנת 2001.

מקרה שליט

בנימין שליט (יליד חיפה, 1935) קצין בדרגת רב סרן, נשא במהלך לימודיו בחו"ל את אן גדס, בת למשפחה לא יהודיה נכדתו של סר פטריק גדס, שתכנן תוכניות עיר לתל אביב וירושלים. השניים התגוררו בישראל ונולדו להם שני ילדים. בשנת 1968 ביקש שליט לרשום את ילדיו כחסרי דת אבל בעלי לאום יהודי. פקידי משרד הפנים סירבו לעשות זאת, לכן עתר שליט לבג"ץ נגד שר הפנים. רעייתו הצהירה על עצמה שהיא חסרת דת, דבר שהיה נהוג במשפחתה מזה זמן רב.

שליט נימק את עתירתו בכך שהוא מתכוון לחיות בארץ עם משפחתו ולחנך את ילדיו כיהודים. בנימוקים להכרה בילדים כבני הלאום היהודי הובא גם פועלו של הסב, פטריק גדס, שהביא לתיאורה של אן בידי העותר כ"בת לאב סקוטי, ממשפחה ציונית ותיקה".

בג"ץ קיבל את העתירה ברוב של חמישה שופטים לעומת ארבעה,[3] ובפסק דין המשתרע על-פני 132 עמודים קבע שעל משרד הפנים לרשום את הילדים כיהודים.

הנימוק לפסיקה היה שאין לתת פרשנות דתית למושג "יהודי" בסעיף הלאום בחוק שהוא במהותו חילוני. מי שמצהיר שהוא יהודי ואינו בן דת אחרת יירשם כיהודי (בתנאי שההצהרה נאמרה בתום לב).