"החזרת החטופים כולם היא הצעד ראשון בדרך לבניה מחדש של מדינה עם ערבות הדדית, סולידריות בין איש לרעהו ועם הרואה את קדושת החיים"

משפחות יקרות, קהל נכבד

ערב שבועות תשפ"ד

ראשית, אנו משתתפים בצער משפחת זמורה על נפילתו של פקד ארנון זמורה, במבצע "ארנון" לשחרור ארבעת החטופים  – יהי זכרו ברוך.

בשעות האחרונות כולנו התרגשנו בשחרורם של נועה, אלמוג שלומי ואנדרי, משבי החמאס במבצע הירואי של כוחות הביטחון. לצד ההתרגשות חשוב לזכור שיש לנו עוד 120 חטופים וחטופות. ומתוך כך מתחדדת ההכרה הכואבת והמייסרת כל כך – הנהגת המדינה מפקירה את החטופים לרולטת החיים והמוות בייסורי גוף ונפש במנהרות החמאס.

אנחנו טרם סיימנו את השבעה על חברינו שאותם לא הצלחנו להציל:

עמירם קופר ז"ל, ממייסדי קיבוץ ניר עוז, בן 85 בהירצחו.

יורם מצגר ז"ל, ממייסדי קיבוץ ניר עוז, בן 80 בהירצחו.

חיים פרי ז"ל, ממייסדי קיבוץ ניר עוז, בן 79 בהירצחו

נדב פופלוול, בן קיבוץ נירים, בן 51 בהירצחו.

חברי קיבוץ, אזרחי ישראל שנחטפו מביתם ונלקחו תחת איומים לשטח אויב זרה בעודם אזרחים שוחרי טוב. וקול דמם זועק אלינו ממנהרות חמאס.

אנחנו מבקשים מכם סליחה שלא עשינו מספיק להשיבכם הביתה בחיים. אנחנו מבקשים סליחה שלא עשינו מספיק, שחיים מפוארים של ציונות, של הפרחת השממה, של בניית קיבוץ, והקמת משפחה, הסתיימו כשאתם חסרי הגנה, מוחזקים בידי מרצחים שפלים במנהרות מתחת לאדמה.

המשנה מלמדת אותנו כי "כל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי", ואנו באים לכאן שבוע אחר שבוע על מנת לכפור בעבודה הזרה הרווחת בארצנו – הפיכת בני אדם לסחורה בשוק. זהו לב ליבה של תביעתנו: הצבת ערכי היהדות - הסולידריות והערבות ההדדית - במרכז חיינו והתנגדות להפיכת האחים שלנו, ההורים שלנו, החברים שלנו, לסחורה בידי החמאס.

בנינו כאן חברה ומדינה בשביל לדאוג לכל אחד ואחת מאיתנו ולכולנו ביחד. בעשורים האחרונים ממשלות ישראל פירקו אחד אחד את המנגנונים ששומרים על המדינה שלנו מדינה של ערבות הדדית ותמיכה חברתית, מדינה שדוגלת בשוויון ושותפות גורל של העם היהודי בארצו. נאבקנו וקיווינו לבניה מחדש ולחיזוק המערכות המשותפות. אבל תחושת ההפקרה שחווינו ליוותה את החיים ולא השתלטה עליהם.

ואז הגיע השבעה באוקטובר.

השבעה באוקטובר הוא הביטוי הקיצוני ביותר והנורא ביותר, עד כה, להתפרקות המדינה והחברה שלנו. איש איש מופקר לגורלו. אנו באים לכאן שבוע אחר שבוע על מנת לזעוק את המובן מאליו – אם איש איש מופקר לגורלו ואם נתייחס לחיי האדם כסחורה ולא כדבר מקודש - לא תהיה כאן מדינה לעם היהודי.

כולנו רואים שההפקרה לא הסתיימה בשבעה באוקטובר.

בשמונת החודשים האחרונים מפונים מבתיהם עשרות אלפים של ישראלים מדהימים. משדרות בדרום ומקרית שמונה, מטולה ושלומי בצפון. יחד איתם, מפונים גם 56 קיבוצים – מבארי, כפר עזה וניר עוז השרופים ועד למנרה הנחרב מטילי החיזבאללה. את הכל נצטרך לשקם. נצטרך להחזיר את התקווה לעמנו, לבנות מחדש את הערבות ההדדית והסולידריות – נשמת אפה של מדינתנו. נצטרך לבנות מחדש את שותפות הגורל של עמנו במדינתנו, כאחים לאחים.

אבל בשביל שזה יקרה, לפני הכל - צריך לעשות, ככל שידרש על מנת להחזיר את החטופים הביתה. נכון, זה לא תלוי רק בנו, אבל אם הם לא יחזרו - לא נוכל להמשיך לחיות כאן. ולכן בשם כל הקיבוצים ברחבי ישראל, אנחנו קוראים מפה הערב לשר הביטחון גלנט – עשה את המעשה הנכון ותמוך בעסקת נתניהו. אנחנו קוראים לראש הממשלה בנימין נתניהו – הוצא את העסקה אל הפועל.  בלי קריצות, בלי גרירת רגליים. לא חיי הקואליציה שלך מונחים על הכף אדוני ראש הממשלה – חיי אזרחי ישראל על הכף – לחיים או למוות בייסורים.

החזרת החטופים כולם – מי לשיקום ולמי לקבורה - זהו הביטוי הראשון בדרך להחזרת הסומק ללחיי האומה. זהו הצעד ראשון בדרך לבניה מחדש של מדינה עם ערבות הדדית, סולידריות בין איש לרעהו ועם הרואה את קדושת החיים.

היום, התחלנו לראות עד כמה הערכים האלה חשובים לעמנו, אז תשלימו את מטרת המלחמה: להחזיר את כולם הביתה – עכשיו!