לתת לראש לנוח מהפיצוצים, לתת ללב לנוח מהלחצים

כבר יותר משנה שמנהלות ומנהלי החינוך נמצאים בלב העשייה הקהילתית בקיבוצי הצפון והנגב הצפוני והמערבי. הם קמים בכל יום עם משימה לקיים פעילות חינוכית וחברתית עבור הילדים, שתאפשר להם להיפגש ולהיות ביחד ככל שניתן, ולקיים סוג של שגרה על מנת שההורים יוכלו לעבוד, לנשום ולראות את ילדיהם ממשיכים לצמוח יחד עם חבריהם. זוהי משימה שבימי שגרה איננה פשוטה, ובימי מלחמה הפכה לעיתים לכמעט בלתי אפשרית, תוך כדי מצב חירום ועם מדריכות ומדריכים מגוייסים, צוותי חינוך שפונו אף הם, בני ובנות זוג שלא בבית ובמציאות של חוסר וודאות גדולה.

ביום ראשון שעבר בבוקר הם הגיעו למצוקי דרגות, ובמהלך יומיים של סדנה למילוי מצבריהם הם ישבו ודיברו, קיימו מדיטציה משותפת, הליכת בוקר במדבר, פתחו את הלב וקיבלו רגעים של חסד בהם הקשיבו להם ותמכו גם בהם. הם זכו אפילו ל"מיני סופה", כמעט שעה של גשם שוטף באמצע המדבר שבסופו יצאה השמש וקשת יפה נמתחה מעל לים המלח.

סינטיה כהן, מנהלת מחלקת הגן הקיבוצי באגף חינוך של התנועה הקיבוצית שיזמה והובילה את הסדנה, סיכמה בהתרגשות: "בבוקר היום הראשון חיכיתי להם בהתרגשות גדולה, בעיקר כי ידעתי שהם הולכים לעבור יומיים משמעותיים, בהם יזכו לעצור מהעשייה הבלתי נגמרת ויוכלו רגע להתבונן על כל מה שעברו, בחרו לעשות, זכו להשפיע עליו וגם זכו לקבל. אחת המנהלות אמרה לי בסיום כי "זה היה מתיש, יומיים שהרגישו כמו טיפול פסיכולוגי אינטנסיבי, אבל היה טוב". אני בטוחה שהסדנה הייתה מעבר להזדמנות "למלא מצברים", אלו היו יומיים שיילכו איתם עוד זמן רב. אני מודה לקיבוצים שאפשרו למנהלי ומנהלות החינוך שלהם לצאת להפסקה קצרה מהמערכת (למרות שבהפסקות ובין לבין הם עבדו, סייעו לצוותים לפתור בעיות ואף קיימו זום בערב). חשוב לזכור לעצור מדי פעם ולראות את אנשי החינוך, לבדוק מה שלומם ולדאוג שיוכלו להמשיך לעשות עבודה משמעותית עבור הקהילות שלנו".