דוד וורדה גולדשטיין בקריאה לשחרור כלתם ונכדיהם שנמצאים בשבי חמאס: "התקווה מתה אחרונה"

"אנו חברי קיבוץ כפר עזה מזה 53 שנים.
הקמנו בית לתפארת מול גבול הרצועה.
נולדו לנו 4 ילדים, הבן בכור שלנו נדב ושלש בנותינו: נעמה, ניצן וענבר.
יש לנו 10 נכדים 8 בקיבוץ בכפר עזה ו 2 עין החורש.

ב-20 השנים האחרונות אנו חיים תחת איום ביטחוני שאותו מגדירים הפסיכולוגים ״שגרה בחירום וחירום בשגרה ״
חוסן קהילתי הפך לסלוגן לתושבי העוטף.
טפטופים ,
סבבים
ומבצעים ללא סוף הם חלק מהלקסיקון המקומי .
זר לא יבין זאת .


נכדיי נולדו לתוך מציאות של צבע אדום, ממדי״ם והם למדו על בשרם ש15 שניות הם זמן המציל חיים .
מי שיורד לנגב המערבי בשנה האחרונה נתקל בקירות בטון בכל מקום .
האופק מוסתר כולו .
לאורך המדרכות ביישובים מפוזרות מיגוניות כדי לתת מענה לילדים שחוזרים מבית הספר בדרכם הביתה.
חיי שגרה די הזויים אבל עובדה 40 יחידות דיור חדשות נבנות עבור בנים שהתקבלו לחברות בכפר עזה  ס״ה 350 חברים.

״בית לא עוזבים ״ אמר נדב בני הבכור, בכל סבב שבו היה פינוי .

בשבת השחורה 7.10
התהפכו עלינו החיים תוהו ובוהו וחושך על פני תהום .
מאות מחבלים עברו את הגדר פשטו על הקיבוץ ובמשך 3 ימים ניהלו קרבות עקובים מדם רצחו בזזו והרסו כל חלקה טובה הממ"דים כבר לא היו מקום בטוח.
15 שניות כבר לא הצילו חיים ...

באותה שבת השחורה 7.10
היינו עם עוד 33 חברים ותיקים בטיול בבולגריה וניצלנו מהתופת .
אוטובוס הניצולים! אוטובוס האבלים.
אוטובוס של חברים בוכים מכונסים בתוך עצמם מנסים להבין בארץ זרה מה קורה בבית.

השבת השחורה 7.10
שמחת תורה.
העפיפונים כבר היו מוכנים לעפיפוניאדה המסורתית .
בשבת השחורה 7.10 שבת אלוהים מכל מלאכתו אשר עשה .
ובשבת נפער חור עמוק באדמה
והשבת נעשתה שחורה
כי אלוהים שבת ואיש לא בא !

הזעקה הייתה חזקה וחברי הקיבוץ נלחמו בגופם להציל את בני משפחתם.
האזרחים הגנו על הצבא במקום שהצבא יגן על אזרחיו .
משפחות שלמות עם תינוקות וילדים שישבו 30 שעות בחושך בדממה: ללא מים או מזון .
המתינו לכוחות החילוץ .
הקרבות היו קשים הסיפורים על גבורה עילאית שגילו הכלואים בממדים הם מעבר לכל דימיון.
יותר ממאתיים מחבלים נהרגו .
שלמנו מחיר כבד עשרות חיילים וקצינים נהרגו בקרב על כפר עזה .61  נרצחים ו18 חטופים .
שואה שנייה...
משפחה אהובה שלי, בני היפה ונכדתי המהממת נרצחו בביתם בממ״ד- הם גיבורי התהילה.

השבת בשחורה 7.10
קיבלנו את הבשורה על הרצחם של נדב וים בטלפון לבולגריה ביום ראשון על ידי מנהלת הקהילה .
בשבת השחורה  בשעה 11.30 ניתק הקשר עם נכדתי, ים, שהייתה היחידה עם טלפון בממד .
"סבתא אנחנו רוצים שיעזרו לנו" כתבה לי בווטסאפ
חיילת בת 20 נרצחה בביתה בדם קר
ליבו  של בני הבכור נדב נדם.

אל מלא רחמים ואין רחמים
שוכן במרומים ואין מרומים
ממי נבקש סליחה ומחילה ?
לא פשענו לא עוינו לא חטאנו
היקרים לנו מכל נרצחו נבזזו נלקחו בשבי .
אשא עיניי אל ההרים מאין יבוא עזרי ?

אתם אנשי הרשע, היושבים על כסאות הממשלה הארורה הזאת, ששפכתם שנאה והרס
שפילגתם את העם
וטימאתם את השפה העברית
שהשלטון סימא עינכם והשחית
אתכם נבוא עוד חשבון בבוא הזמן ובבוא היום .

אנו עושים כל שאפשר בארץ ובחו"ל כדי להחזיר את החטופים הביתה .
חן, אגם,טל וגל נחטפו מביתם באותה שבת ארורה.
אינני יודעת אם הם יודעים שאביהם ואחותם נרצחו .
אנחנו דורשים ממשלת ישראל לעשות הכל כדי להחזיר את כל החטופים מיד הביתה .
זהו חוב מוסרי של ממשלת ישראל לאזרחיה .ללא החזרת החטופים מדינת ישראל כבר לא תהיה אותה מדינה.
תעצמו את העיניים ונסו לדמיין מה עובר עליהם 270 מתוכם 30 ילדים נצורים מתחת לאדמה.

40 יום עברו מאז השבת השחורה שהתאריך 7.10 נצרב בליבם של מיליוני אנשים בארץ ובעולם .
תסתכלו לי בעיניים היושבים שם בירושלים.
אני אמא שכולה סבתא שכולה וסבתא לכלה ולשלשה נכדים חטופים .
ביתי הפרטי נשרף.
לא נשאר בו ולו אלבום תמונות אחד.
ביתי הקיבוצי הרוס .61 נרצחים ו18 חטופים זה מחיר כבד עבור קהילה כל כך מפוארת.

נבנה מחדש את בתינו ההרוס יישובי העוטף ישוקמו .אני בטוחה .
נמלא את ליבנו מחדש באופטימיות נחזור לבית המשוקם רק בתנאי שנהיה בטוחים שהחמאס מוגר ונמחק מעל פני האדמה .
לא נשכח לעולם את אלו ששילמו כל כך בחייהם בגלל יהירות טמטום רוע ושנאה
ואסיים במשפט שנדב בננו השתמש בו ואנחנו לאורו

"התקווה מתה אחרונה ״

ת.נ.צ.ב.ה