הבחירות למזכ"ל התנועה הקיבוצית - שואלים את המתמודדים (חלק ג')

מה תפקידה של התנועה הקיבוצית במרחב הלאומי-ישראלי אחרי אסון ה-7/10?

הדס דניאלי ילין:
העתיד של מדינת ישראל מדאיג לדעתי לא רק את חברות וחברי הקיבוצים אלא גם רבים בכל הארץ. רבים מאתנו נאבקו בשנה האחרונה בהפיכה המשטרית, ואחרי 7 באוקטובר הצורך בהחלפת השלטון ובשינוי הכיוון הכרחי ודחוף יותר מתמיד. לתנועה יש תפקיד מרכזי בבנייה מחדש של ישראל, בדיוק כמו שהיה לנו בקום המדינה. יש לנו יכולות ארגון והתגייסות שלמעטים יש במחנה הדמוקרטי-ליברלי.

התנועה תפעל בכל הזירות הרלוונטיות כדי להחזיר את הקיבוצים והערכים שלנו לעמדות השפעה - במישור האיזורי ובמישור הארצי. ניזום ונעודד פעילויות ציבוריות ופוליטיות. נבנה שיתופי פעולה עם כל הגופים שמרכיבים את המחנה, בין אם ארגוני חברה אזרחית וארגוני המחאה, מפלגות ומוסדות פוליטיים והתנועות השונות. לא פחות חשוב יהיה ליצור חיבורים עם גופים שלא בהכרח מזדהים איתנו פוליטית, למשל יצירת חזית משותפת לטובת הפריפריה עם כל היישובים במרחב. במקביל נשקיע בחינוך לערכים שלנו באמצעות חיזוק תנועות הנוער, מעורבות בקהילות הסובבות וכמובן בבתי הספר.

ליאור שמחה:
מה שעיצב אותנו כחברי קיבוצים הם ערכי הסולידריות, הערבות ההדדית והשותפות, ערכים אשר נראה כי שותפים להם כיום רבים בחברה הישראלית, המלקקת את פצעי אסון ה-7 באוקטובר. על רקע זה, ניתן לומר כי המצפן הערכי של הקיבוצים הוא גם הבסיס לחידוש שליחותה של התנועה הקיבוצית בעיצוב המחר של החברה הישראלית. וכדי שמצפן ערכי זה יאיר את דרכה של החברה הישראלית, עלינו לחדד את התכלית הראויה של הקיבוצים וחבריהם, לחזור למי שאנחנו ומה שאנחנו. לרעיון ולמהות, שהעניקו לנו משמעות וייחודיות. לנקודה בה הרגשנו גאים להיות חוד החנית, בזכות האידאולוגיה והעשייה הציונית.

ככה גם הוקמו הקיבוצים, שתרמו תרומה אדירה למדינה, לחברה ולמשק בישראל. דונם אחר דונם הגשימו הקיבוצים את הציונות מעבר למדינת תל אביב. זה קרה ביטבתה בערבה, בנערן בבקעת הירדן, בכפר עזה שבעוטף, בכפר גלעדי ובמנרה על פסגות הגליל, בתל יוסף בגלבוע וביפעת בעמק יזרעאל. הציונות לא צמחה משדרות רוטשילד או מאזור שינקין בתל אביב, אלא בזכות כיבוש האדמה, הפרחת השממה והפיכת הצייה לאגם מים. והציבור הישראלי הצביע ברגלים: המצפן הלאומי, מלחי הארץ אמרו כולם.

חבל שהיה צריך את המלחמה כדי להכיר בחשיבות ובתרומת הקיבוצים וחבריהם, אולם בצוק העיתים עלינו לחזור לנקודת ההתחלה: התיישבות, חקלאות, אמצעי ייצור. לתכלית הראויה שלנו כחיל חלוץ חברתי-חינוכי-כלכלי בפריפריה, בכל נקודה. מקור השראה לכלל החברה בישראל, סמל לערכים שטרם זנחנו. מרגע שנעשה זאת, נוכל גם נוכל להתמודד עם גורמים קיצוניים המפיצים משנות שטנה, נוכל גם נוכל לרתום את הציבור הרחב לאופק האין-סופי של הנרטיב הקיבוצי, נוכל גם נוכל להשפיע בהפיכת הנשגב למושג: חברת מופת ישראלית.