הדס דניאלי ילין: אנחנו תנועת פריפריה, שיח הריפוי בחברה הישראלית מתחיל אצלנו"

כנס הנהגות הקיבוצים הפגיש לשיחה פתוחה את המשנה למזכ"ל התנועה הקיבוצית, הדס דניאלי ילין, עם איש התקשורת רינו צרור (גלי צה"ל), שביקש לאתגר את דניאלי-ילין ואת היושבים בקהל עם סוגיות מרכזיות בהווה ובעתיד של התנועה הקיבוצית.

בפתח השיחה אמר צרור: "אני מסתכל עליכם מנקודת מבטי כבר הרבה שנים, אוהב אתכם אהבה גדולה, אבל יש לי לא מעט ביקורת. אתם קצת 'מחליפי צבעים' בשנים האחרונות. לפני הכל, המראה שראיתי כשהגעתי לכאן הוא מלהיב. כבר הייתי בכמה כנסים, וזאת פעם ראשונה שני רואה כל כך הרבה נשים וצעירים – זה שילוב נהדר. אבל, הנהדר הזה מגיע ברגע מאוד מסוים, שהוא לדעתי גם מאוד מסוכן. החברה שלנו, נכון לדקות האלה, יותר מפוצלת מכפי שהיא היתה בשנה שעברה ולפני שנתיים.

"אתם גוף שאוהבים לשנוא. אתם תהיו מטרה כפי שהיום אתם מטרה, כי אתם הקבוצה היותר פריווילגית. כל בן שלושים שחי בעיר וייכנס היום ללינת לילה באחד הקיבוצים, יקבל התקף לב כי תנאי החיים שלכם בעיני המבקר הם גן עדן. האסי זה המודל, זה הדימוי שאין כמוהו, ותזכרו אתם שאנחנו בעולם של דימויים. כל מה שאומרים עליכם חשוב לכם ולקיום הנוסף שלכם. איפה אתם? אתם מתפתחים נהדר בפנים. עברתם משבר אדיר בשנות השמונים. אף חברה לא ידעה לחצות משבר כפי שאתם - לא בתשלומים, לא בשבר, לא בפיתוח ולא בשגשוג שמתרחש היום. אתם לבד. הקיבוץ הוא דגל, הוא חזון".  

הדס דניאלי ילין: "אני היכרתי את התנועה הקיבוצית בשנת 2001. התנועה היתה אז בעוני מרוד. נכנסתי לקיבוצים שלא היה בהם כסף לפנסיה. הדשאים היו יבשים, העצים נבולים, הבתים מטים ליפול. היינו מכונסים בעצמנו כי היינו צריכים להציל את עצמנו".

רינו צרור: "ראיתי את ההשתלשלות של האסי. אתם נעלתם את הדלת. לא נועלים את הדלת, לא מסתגרים מהוויכוח. ראיתי לא מעט את ההסתגרות הזאת בעוד כמה וכמה ארועים".

הדס דניאלי ילין: "האירוע של האסי הוא ארוע מאוד קשה, מתוזמר. כל חוליי החברה הישראלית דפקו על השער של הקיבוץ הזה, של כמה מאות תושבים שחיים שם בחום האדיר של עמק המעיינות. זה היה מהלך שמבחינתנו היה תגובה לעובדה שיצאנו מעצמנו וקמנו מדי שבת להפגין בצמתים נגד הממשלה. התגובה היתה להילחם בנו דרך הקיבוץ המסכן הזה, שחטאו היה שהוא התיישב שם לפני שמונים שנה".

רינו צרור: "הסיפור הזה לא נגמר. מחר בבוקר זה יכול להיות מאינטרס אחר ובמפה פוליטית אחרת".

הדס דניאלי ילין: "אני מאמינה בתלם ארוך, את הקרב הזה אנחנו לא ננצח בטוויטר. לפני שעתיים עלו כאן על הבמה החבר'ה של עירעמק. זה הפתרון. אנחנו צריכים לייצר את החיבור הזה למרחב שאנחנו חיים בו, למושבים, לעיר הסמוכה, לישובים הערביים. עשייה משותפת. אנחנו תנועת פריפריה, אנחנו צריכים להתחבר לערי הפריפריה שלידן אנחנו חיים, 75% מהקיבוצים נמצאים בפריפריה".

רינו צרור: מה דרך הפעולה?

הדס דניאלי ילין: "ראינו פה דוגמא שאותה אנחנו ניקח. המטרה שלנו היא לייצר שיח של ריפוי בחברה הישראלית והוא מתחיל אצלנו. התחזקנו ועכשיו אנחנו חזקים, ולכן תוקפים אותנו. התנועה הקיבוצית מעולם לא נטשה לא את הדרך, לא את הערכים ולא את העשייה שלה בחברה הישראלית. יש לתנועה היום 25 גופים שמקיפים עשרות אלפי אנשים בעשייה חברתית".

רינו צרור: בואי נדבר על נושא הקרקעות.

הדס דניאלי ילין: "התפקיד של הקיבוצים הוא לשמור על הקרקעות כדי שיהיה לכם קצת ירוק בעיניים למי שחי במרכז. בפריפריה – אפשר ליצור הרבה מאוד אפשרויות דיור. המדינה בשנים האלה הזניחה את הפריפריה".

רינו צרור: "גם את לא עשית עבור הפריפריה".

הדס דניאלי ילין: "המעסיק הכי גדול בפריפריה זה הקיבוצים. אנחנו קואפרטיבים ואנחנו תמיד מעסיקים הוגנים, אני יודעת שכשיש מפעל אזורי אנחנו נותנים את כל התנאים. אנחנו הקטר של הפריפריה. הממשלה גורמת לפריפריה לריב על הפרורים, כשהיא משקיעה את כל כולה במרכז. המרכז התפתח ושם יש לנו תפקיד אחר. התפקיד של הממשלה עכשיו הוא לקחת את התושבים ולתת להם אפשרויות אחרות". 

רינו צרור: "היכולת שלך להגיד לממשלה מה לעשות תלויה במעמד שלך בציבור. אין לקיבוצים כיום מעמד טוב בציבור. הציבור לא יודע על הדברים הטובים שאתם עושים. גם הפריפריה לא יודעת אותם. הסגירות של בית שאן היא יותר גדולה מהסגירות של הקיבוץ. אני לא רואה את ניר דוד או את החברים בסביבה עושים מעשה אמיתי לשנות את היחס. הבחור בפריפריה מסתכל עלייך מלכתחילה בצורה עויינת".

הדס דניאלי ילין: "זאת בדיוק המשימה. אנשים מבינים את הקשר הגורדי שיש בין עיר המחוז לקיבוצים. האינטרס של עמק המעיינות הוא לדאוג שבית שאן תהיה יפה ואיכותית כמו הקיבוצים שליד".

רינו צרור: "זאת משימה שצריך לפרק אותה לפעולות".

הדס דניאלי ילין: "אז יש לנו תכנית והתכנית היא מוסדרת ומתחילה להתגלגל עם מוסדות המדינה, להקים ביחד מיזמים בשיתוף של הערים, המועצות האזוריות והקיבוצים".

רינו צרור: "אדמה הפכה להיות נושא שמייצר המון עוינות. זה עניין דרמטי. תזמינו אנשים מהעיר לביקור אצלכם ותראו איך הם מגיבים, מה קורה להם".

הדס דניאלי ילין: "בכל העולם בכפר חיים יותר ברווחה בכפר כי הוא מרוחק מהעיר".

רינו צרור: "באיטליה לא מתקיים קרב בין הכפרי לעירוני. את חייבת להתיחס לתנאים בשטח והם מדברים על עוינות".

הדס דניאלי ילין: "מדינת ישראל צריכה חיי כפר – היא צריכה את המושבים, היא צריכה את הקיבוצים. גם כי צריך לייצר לאזרחי מדינת ישראל אלטרנטיבה לטירוף שעובר על המרכז בבנייה בין גדרה לחדרה. צריך לפתח את הפרנסה בקרית שמונה ובירוחם. יש לנו יכולת לייצר עם הממשלה הנוכחית שיתופי פעולה ואני מאמינה שהיא יכולה לרפא את הפצעים".

רינו צרור: "פעם היה ברור מה החזון של הקיבוץ. אתם צריכים לחדש את החזון – לאן אתם רוצים להגיע?"

הדס דניאלי ילין: "היום אנחנו חיים בתנאים סוציאל דמוקרטיים מותאמים למאה ה-21, כל הקיבוצים הם עם ערבות הדדית מאוד גבוהה, כולנו משלמים מיסים על מנת לתמוך בחלשים. אנחנו פותחים את שערינו לקליטה. הקיבוצים שלנו מוגבלים על ידי  רשות מקרקעי ישראל ורשות התכנון – אנחנו מוגבלים במספר יחידות הדיור שמותר לנו לבנות וסובלים מעליית המחירים המטורפת שקורית פה. הבנים שלנו לא יכולים לחזור בגלל המחירים".

רינו צרור: "הציבור לא יודע שאת לא יכולה לקלוט אנשים חדשים בקיבוץ והוא מייד אומר הפריווילגים, אשכנזים, קפיטליסטים, עושים הצגה של קיבוץ אבל בסך הכל הם חבורה סגורה ובורגנית שחושבת רק על עצמה".

הדס דניאלי ילין: "כל הדימויים האלה הם לא נכונים. צריך לזכור שאנחנו אחוז אחד מהאוכלוסיה. אנחנו מאוד מגוונים, פותחים את שערינו ככל יכולתנו. כמו שלרוב מדינת ישראל לא מתאים לחיות בפריפריה, לרוב גם לא מתאים לחיות בצורת החיים הסוציאל דמוקרטית הזאת. ל-95% מהקיבוצים יש פרוייקט מעורבות חברתית בתוך הקיבוץ".

רינו צרור: "אם היה בכל קיבוץ בית לאנשים עם צרכים מיוחדים למשל, הקצאת קרקע ושטח. אמירה שהקיבוצים לוקחים את הנושא הזה".

הדס דניאלי ילין: "בדיוק זאת המשימה שלנו – הצלחנו לפרוץ רק בשנה שעברה את האפשרות הזאת, יש לנו תכנית של "בתים לחיים". בכל קיבוץ יהיה פרוייקט חברתי. וזה אחד הפרוייקטים שאנחנו הולכים לקדם".