הזמן אינו משכיח והכאב אינו מרפה: התנועות הקיבוציות התייחדו עם נופליהן במערכות ישראל

כמדי שנה התקיים הטקס למרגלות האנדרטה לזכר נופלי הקיבוצים שביער הקיבוצים, בשטחי המועצה האזורית מגידו. בטקס השתתפו משפחות שכולות, מזכ"לית הקיבוץ הדתי, שרה עברון, ראש המועצה האזורית מגידו, איציק חולבסקי, ראש המועצה האזורית זבולון, עמוס נצר, נציגי יד לבנים וארגון אלמנות ויתומי צה"ל, מספר קומונות של שנת השירות בתנועה הקיבוצית, חברי תנועות נוער ופעילי התנועות הקיבוציות. על הפקת הטקס היו אחראים ריקי רז, מנהלת מטה התרבות בתנועה הקיבוצית, יחד עם איציק שפרן שאחראי על האנדרטה מטעם המועצה האזורית מגידו, רכז האזור בתנועה, רוני בר-ניר, יו"ר סניף יד לבנים הקיבוצי, ד"ר אירית בר-נתן, נועה יפת ושאר פעילות ופעילי התנועה הקיבוצית. הנחתה את הטקס יערה ירון מעין השופט.

נשיא המדינה יצחק הרצוג שלח דברים מצולמים שהוקרנו במפגש המקדים של המשפחות השכולות והתייחס בהם לתרומה האדירה של הקיבוצים לביטחון המדינה: לתרומה האדירה של הקיבוצים לביטחון המדינה, מעל ומעבר לגודלה של התנועה הקיבוצית באוכלוסייה: "סיפור חללי הקיבוצים שזור בעבותות ברזל בהיסטוריה של תקומת ישראל המציינת השנה 75 שנים לעצמאותה. הם היו כולם פניה היפות של הארץ, הטובים שבבנינו". צפו בדברים המלאים של הנשיא.

הטקס נפתח בנגינת חליל צד של גפן שחם ערד (חנתון) ויונתן גוֹדלי (כפר ברוך) וכינור של מעין נחשון (חנתון) לשיר "החיטה צומחת שוב", אותו כתבה דורית צמרת מבית השיטה (שהלכה לעולמה לפני מספר חודשים) לזכרם של אחד עשר בני קיבוצה שנפלו במלחמת יום הכיפורים. את אבוקת הזיכרון הציתה נורית מורן שריג, אלמנתו של רב סרן יוסף שריג ז"ל מקיבוץ בית השיטה. 'יזכור' קראה ברכה גולדשמיט, אלמנתו של רב סרן אבנר גולדשמיט ז"ל מקיבוץ חולתה, ו'קדיש' קרא גדי דורלבר, אחיו של סגן חנוך דור ז"ל מקיבוץ שדה אליהו. שלושת הנופלים נהרגו בקרבות ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים. במשמר הכבוד על הבמה ניצבו מתנדבי שנת השירות מקומונת קשת-תבור.

מזכ"ל התנועה הקיבוצית ניר מאיר דיבר בנאומו על המחיר העצום בנופלים ששילמה התנועה הקיבוצית במאבק על ביטחונה של מדינת ישראל ובמלחמת יום הכיפורים בפרט – אחד מכל חמישה נופלים הגיע מקיבוץ. "אנחנו, בני התנועות הקיבוציות, שהתייצבנו תמיד כשהמדינה קראה לנו, מתייצבים גם היום בהתיישבות על קו הגבול, בצבא ההגנה ובכוחות הביטחון, ובמאבק על צביונה הדמוקרטי של המדינה. מאיר אמר "אני עומד פה היום, ובעודי מביט בשמות נופלינו הרבים, אני נדרש לומר את המובן מאליו, שצריך להיאמר לכל אלו המנסים לשכתב את ההיסטוריה, ולהפוך אותנו לאויבים מבית: איך אתם מעיזים? אנחנו אנרכיסטים? אנחנו  סרבנים?  אנחנו בוגדים? תתביישו לכם! אנחנו ציונים! אנחנו יהודים! אנחנו דמוקרטים! אנחנו ישראלים גאים! אנחנו גאים בעצמינו, גאים בתרומתנו למדינה שלנו וגאים בבנינו ובנותינו שהקריבו את חייהם למענה. המחיר העצום ששילמנו לא היה ולא יהיה לשווא. אנחנו, מגיני הארץ ואוהבי הארץ, אנחנו, דורשי שלומה של הארץ, האוחזים ביד אחת חרב וביד השנייה עלה של זית, אנחנו, המאמינים וחותרים לשלום, אך נכונים כל עת למלחמת אין ברירה, אנחנו המצמיחים לחם מן האדמה בזיעת אפינו -  אנחנו לעולם לא מוותרים ולעולם לא נוותר". 

צופיה גומא, ששכלה במלחמת יום הכיפורים את שני אחיה אפרים ודוד (דדי) ישראלי ז"ל מקיבוץ דברת, נשאה דברים בשם המשפחות השכולות וסיפרה על התמודדות המשפחה עם נפילתם של שניים מבניה במלחמה בתוך שבוע ועל הזמן שלא מרפא, לא משכיח ולא מחליש את הכאב, הקושי לשאת את זכרם של האחים וחסרונם שמלווה אותה תמיד לצד תחושת ההחמצה על מה שיכלו להיות. קראו את דבריה המלאים של צופיה. 

תא"ל יוסי כראדי, קצין הקשר והתקשוב הראשי, היה נציג צה"ל בטקס וסיפר: "בקיבוצי, החותרים, כמו ביתר הקיבוצים, ישנה אנדרטה עם שמות ופנים, בה במבט אחד, בכמה שניות של דומיה מקודשת, הם גורמים גם לנער הפוגש בהם לעצור, להשיל מעליו ברגע את שובבותו ולהצטרף למסע של התנועה הקיבוצית, למסע של מדינת ישראל. להצטרף לחלוצים אשר עיצבו את מפתה של ארץ ישראל מדרום ועד צפון תחת ההבנה שתלם הטרקטור היום הוא הגבול של מחר. הם אשר נטעו את חייהם בקרקע ובמו ידיהם הפכו אדמת טרשים לקיבוצים פורחים".

"התנועה הקיבוצית איבדה את מיטב בניה ובנותיה כאשר ערבי היסוד שלה - חלוציות, התנדבות ותרומה לחברה - הביאו אותם לכל חזית לחימה, וכן להיפצע או ליפול בקרב. דווקא ביום זה חשוב להביט קדימה. הנוכחות המרשימה של בני הקיבוצים בפיקוד הבכיר של צה"ל, ובכלל בחברה הישראלית, כמו אומרת לנופלים 'לא לשווא לחמתם'".

אל"מ (במיל') ישראל אריאלי חבר קיבוץ גניגר דיבר בשם לוחמי מלחמת יום הכיפורים. אריאלי, שכונה "זברה", היה מ"פ טנקים בחטיבת המילואים 179, ואחרי שמפקדיו נפגעו קיבל את הפיקוד על גדוד טנקים. "שלושת המג"דים בחטיבה היו קיבוצניקים ומרבית הלוחמים. הייתה בנו מוטיבציה אדירה. אני זוכר את מפקד האוגדה רפאל איתן (רפול) דוחק בנו "להסתער מהר כי מזרחית ל'ציר הנפט' אין אף דובר עברית". אריאלי וחבריו השמידו יותר ממאתיים טנקים סורים, והיו הגדוד הראשון שהבקיע וצלח לשטח סוריה. אחרי התמקדמות והגעת כוחות נוספים הועברה יחידתו לחזית הדרום מול המצרים וגם שם נמשכה המשיך הגדוד בהצלחות והתקדם עד הקילומטר ה-101 המפורסם בו אחרים סיום המלחמה נחתמו הסכמי הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים. "איבדנו בקרבות 84 לוחמים שאני נושא את זכרם היקר יום יום" אמר אריאלי בכאב.

ח״כ אלון שוסטר מקיבוץ מפלסים, סגן שר הביטחון לשעבר, ציין בדבריו: ״התנועה הקיבוצית בה גדלנו הרימה את דגל ההתחדשות החברתית ונס העצמאות הלאומית. לא רק תסכול עולם גודש אותנו בסופרנו את שורת ההולכים מאיתנו לבלי שוב, שהרי, אנחנו חינכנו אותם, כפי שהורינו חינכו אותנו, לקום לפני השחר לעבודה ולמלאכה,שהרי, אנחנו הטמענו בהם, ממש כפי שהורינו טמנו בנו, את שירת העם שנלחם על חייו, ביזע ובדמע. משכך, לצד היגון שבא בחטף, נמצאת גם הגאווה. אם יש נחמה אל מול האובדן העצום הרי היא טמונה בהבנה הנוראה אך ההוגנת, שהבנים והבנות חרפו נפשם למען חיים של טעם, כבוד ותקווה, ממש כפי שהתחנכו".

איציק חולבסקי, ראש המועצה האזורית המארחת מגידו, הזכיר את הקרבות שהתחוללו באזור במלחמת העצמאות. הוא ציין "למען הבנים שנפלו חובתנו לשאוף תמיד לקיים כאן חברה ערכית, מוסרית, הגונה וצודקת ולשמור על מדינה יהודית ודמוקרטית ששוכנת בשלום ובטחון ומהווה חברת מופת. גם זה הציווי של הנופלים".  

תמי שלח יו"ר ארגון אלמנות ויתומי צה"ל, אלמנתו של הטייס סא"ל אהוד שלח ז"ל מקיבוץ רמת רחל שמטוסו הופל בקרבת תעלת סואץ, ציינה את בני הקיבוצים ומהווים גם היום את חוד החנית בחיילות צה"ל. אנחנו חיים לצד הקושי של השכול בכל ימות השנה. השנה זו תהיה משימה קשה במיוחד בעודנו מצויים בעיצומו של סכסוך פוליטי עמוק ומקווים שתמצא הנוסחה המאוזנת שתחזיר את השקט לארץ".

בטקס שולבו קטעי שירה ונגינה של הרכב מוזיקלי שכלל את הזמרות מיה יוהנה מנחם מגבעת עוז ומיקה עינב מגניגר וסוף סלע, זמר, יוצר ופסנתרן מגבע.

בסוף הטקס הונחו על האנדרטה 9 זרים: זר כנסת ישראל, זר משרד הביטחון, זר צבא ההגנה לישראל, זר ארגון יד לבנים והמשפחות השכולות, זר ארגון אלמנות ויתומי צה"ל, זר המועצה האזורית מגידו, זר תנועת הקיבוץ הדתי, זר התנועה הקיבוצית וזר תנועות הנוער ומתנדבי שנת השירות.