משה עציון בחר לסיים את חייו על קבר בנו, זאביק, שנהרג בהתקפה על קיבוץ נירים בצוק איתן

ביום ראשון השבוע, יום השנה לנפילת בנו, יצא משה בשעות הבוקר מביתו בנירים, משלא חזר לאחר כמה שעות החלו חיפושים אחריו שהגיעו גם לבית הקברות. שם הוא נמצא לאחר ששם קץ לחייו על קברו של זאביק בנו שנפל בסוף מבצע 'צוק איתן' בנירים.

סמדר עציון הלפרין, בתו של משה התראיינה ל"כאן רשת ב'" ואמרה בין היתר: "אחרי האובדן של זאביק, אבא המשיך לחיות חיים מלאים. לא זאת הסיבה ששם קץ לחייו. הוא הרגיש שהבריאות שלו מתרופפת וחשב שיהפוך לנטל. היינו שמחים לטפל בו עד יומו האחרון. בזמן האחרון הלב שלו נחלש, הוא נכנס ויצא מבתי חולים עד למצב שהיה לו קשה ללכת. הוא אמר שאם הוא לא יכול לעשות דברים בעצמו, אלה לא חיים בשבילו".

"הוא אהב כל כך את זאביק. היה ביניהם קשר נפלא, יותר מאב ובן, הם היו גם חברים. הם עשו הרבה דברים יחדיו. לאחר המוות של זאביק היה לו קשה ועצוב, אבל הוא קיבל את מותו בדרכו הרגועה. אבא ביקש מהרופאים שיעזרו לו לשים קץ לחייו. הוא ידע שהוא לא יצליח לחזור לחיים כמו שהוא רוצה – אז הוא רצה לשים לזה סוף".

בקיבוץ נירים ספדו למשה: ״משה עמד בגבורה לא רק בשכול אלא גם בנסיבות חייו כניצול שואה. מאז מותו של זאביק היה משה שקוע במאמץ אין סופי להיות ראוי למורשתו של זאביק כפי שהאמין וסיפר בעשרות מקומות ואירועים. עבור משה היה מותו של זאביק עוד מכה ועוד ניסיון שהגורל העמיד בפניו כחלק מתקומת העם היהודי בארצו, והוא היה נחוש לעמוד בכל בראש מורם. משה נסך בכולנו גאווה ואמונה שהכל אפשרי.

בשנה שעברה הוציאה לכבודו המשפחה ספר שהיה סיפור חייו מילדות בקרקוב, הרעב בסיביר, המסע לארץ דרך טהרן וסופו ההשתקעות כאן בנירים. בכולם עמד בזכות אופיו האופטימי ויכולתו לקום מכל מכה שספג. שם הספר היה 'תמיד בדרך'. היום הסתיימה הדרך. קיבוץ נירים אבל עם משפחת עציון ונוצר את זכרו של משה״.

במועצה האזורית אשכול הוסיפו כי משה היה דמות מוכרת, פעילה אהובה ומוערכת באשכול. סמל לערכי נתינה, אהבת אדם והארץ. המועצה משתתפת בצער המשפחה, רעייתו, בתו, כלתו והנכדים ושל כל קהילת נירים.