נפקדות בקיבוץ

השתתפו: יוסי קרמר - נירים, איטל זלצר - כפר רופין, יסמין אסף - עין המפרץ, נורית ברקאי - ראש הנקרה, אהובה אילן - כיסופים, רון שצברג - צרעה, יחזקאל פייסא כהן - מגל, יהודה מרלא - עין החורש, אריאל כץ - הנוער העובד והלומד, יונתן אלתר - אשדות יעקב איחוד, מור בן יוסף - צובה, נעמה לוי - מורן, לירון אבנת - הנוער העובד והלומד, מיקי כהן – רמת רחל, מאיר סיזבסקי - אלומות

עיקר הסוגיות שעלו:

1. לפעמים זה עניין של תקופות - אנשים שהיו פעילים מתכנסים פנימה ומרגישים פחות רצון להיות מעורבים. השאלה היא בעיקר לגבי מי שמתעקש לאורך זמן לא להשתתף.
2. יש גם אנשים שהם אנטי - ונאמר שזאת דווקא מעורבות, רק באופן אחר ("נפקדים נוכחים"). זה גם קול שחשוב לשמוע.
3. הבעיה היא כשיש "דור שני" לנפקדות, ילדים שמתנתקים, שאין להם זהות של הקיבוץ. זה מאוד משפיע על המבנה החברתי.
4. הרצון שכולם יהיו מעורבים - פנטזיה. מה שחשוב זה שכולם מרגישים שהקיבוץ זה הבית, מחוברים זהותית. אנשים רוצים שתהיה להם את האופציה לבחור כמה הם פעילים ואיך (נגישות למעורבות). צריך שיהיה גרעין שעושה.
5. צריך ליצור קסם - שיהיה לאנשים את הניצוץ בעיניים.
6. אנחנו כמובילים בקהילה צריכים לקחת בחשבון גם את האנשים ה"נפקדים", גם אם הם בעצמם לא מעוניינים כרגע במעורבות.
7. הסכנה של שוליים גדולים מדי - סכנה חברתית כשיש קבוצה שמרגישה שהיא לא חלק, שהיא תקועה במקום בעל כורחה. החוסן הקהילתי - להקטין את השוליים, להחזיר את האנשים האלה לקהילה.
8. שאלה חשובה - איך משתפים יותר אנשים בתהליכי קבלת החלטות - שיהיו שותפים ואחראיים על ההחלטות, שיבינו על מה הם מצביעים.
9. כשעשינו את השינוי - שחררנו את עצמנו מהתפיסה של מעורבות מלאה של כל החברים, שהיא בלתי אפשרית ולא אנושית.

פעולה/ המלצה:

1. חיזור (reaching out) - לא תמיד בראש סולם העדיפויות או באוריינטציה המקצועית שלנו כממלאי תפקיד, אך זאת שליחות
2. לייצר מפגשים של קבוצות גיל, סביב תחומי עניין (גם קבוצת רכיבה זאת מעורבות)
3. לא לשים את כל האחריות על ממלאי התפקידים - לייצר קבוצה שלוקחת אחריות משותפת לחבר אנשים, להזמין לקפה, לחג.
4. לפתוח את הראש, להתייעץ, ללמוד מהניסיון של קיבוצים אחרים.
5. להגיע למושב של אגף חברה על "איך להעיר את החברים"!