- 27/03/2025
content
עתיד הקיבוץ עוד לפניו
מוקי צור, איש הרוח של התנועה הקיבוצית, עוסק עשרות שנים בשאלות של זיכרון, תקווה וזהות. שאלות אלה מקבלות מקום בשני ספריו החדשים שראו אור לאחרונה: "התקווה היא לא כובע עם נוצות" ו"מן המדרון" | בראיון מיוחד משרטט צור חזון לתנועה הקיבוצית: "איים ירוקים בעיר", מוצא הזדמנויות במשבר: "חיבור הקיבוצים ותנועות הנוער" ומספר מי הגיבורה שלו אחרי ה-7 באוקטובר // פיי גוטמן

צור במרפסת ביתו. "אשליות תבאנה פילוגים וכעסים, תקווה תביא למיזוג" (צילום: דוברות התנועה הקיבוצית)
מוקי צור הוא איש רב תארים: היסטוריון, סופר, מחנך, והרשימה עוד ארוכה. בקרוב יצטרף לרשימה תואר נוסף, "דוקטור לשם כבוד", תואר המוענק לצור מטעם האוניברסיטה הפתוחה. צור בן ה-87 מתגורר בעין גב, למרגלות הכנרת, בצל האקליפטוס. כשיושבים אל השולחן הארוך במרפסת הצנועה שלו, מול הנוף המוריק של עמק הירדן, אפשר להבין מהיכן מגיעה ההשראה לכתיבתו הבלתי פוסקת.
אשליה ותקווה הן בנות דודות
״הספר 'תקווה היא לא כובע עם נוצות' נולד אחרי ה-7 באוקטובר״, אומר צור, ״נקראתי על ידי הקיבוץ לערוך ליל שבת בנושא תקווה, והחלטתי להביא מסות שכתבתי אחרי מלחמת ששת הימים ואחרי מלחמת יום הכיפורים״. לדבריו, חשוב להבחין בין אשלייה לתקווה: ״הן תמיד נראות בנות דודות. אשליה סוגרת, תקווה פותחת. תקווה שואלת, אשליה עונה. אנחנו צריכים ללמוד לשאול. אשליות תבאנה פילוגים וכעסים, התקווה תביא למיזוג״.
״מן המדרון״ נכתב לפני שפרצה המלחמה. על השאלה באיזה מדרון מדובר הוא עונה: ״ראשית, אני זקן והולך במדרון, וחוץ מזה, תקופת הרפורמה המשפטית, בה נכתב הספר, הייתה דרמטית, והרגשתי שהחברה שלנו בהידרדרות. אחת המסות עוסקת בבארות, והקדשתי אותה לקיבוץ בארי. מוזר לא?״.
השיחה על בארי גורמת לצור להפליג בזיכרונות על ויויאן סילבר, פעילת שלום מקיבוץ בארי אשר נרצחה ב-7 באוקטובר: ״כשהייתי מזכיר התק״מ, רציתי שהיא זו שתתפוס את מקומי״. סילבר, שעלתה מקנדה, פעלה רבות לשיפור מעמד האישה בקיבוץ ולאחר מכן הקדישה את חייה לשותפות יהודית-ערבית. ״לפילוסופים יש קדוש שנקרא סוקרטס ששתה מכוס התרעלה, למחנכים יש את קדוש הפדגוגים, יאנוש קורצ׳אק, שהלך עם ילדיו למוות, ואילו ויויאן היא קדושת השלום. הרצח שלה גרם לי להבין ששלום לא עושים עם אויבים, אלא עם אויבים שהחליטו שהם רוצים שלום״.
פריפריה היא הזדמנות לאוטופיה
צור עדיין מאמין בכוחו של הקיבוץ ככוח מניע בחברה הישראלית: ״בקיבוץ ובערי הפריפריה יש הרבה מן המשותף. בסופו של דבר הם החזית המדינה. מגיעים לשם אנשים עם הרבה חלומות, לפעמים הם מתגשמים ולעיתים מתרסקים. אבל הם ביחד. בפריפריה יש גם דבר מאוד חשוב וזה הברית עם הערבים. לכן, פריפריה היא הזדמנות לאוטופיה״.

(צילום: תקשורת ודוברות התנועה הקיבוצית)
לדבריו, במדינה כמו ישראל, המאופיינת בעיור מואץ, חשוב לשמר איים ירוקים של קהילה וחינוך. צור מתאר עיר גדולה אחת בין נהריה לירושלים וגדרה, שחשוב לשמר בתוכה "איים ירוקים" של חקלאות, של דמוקרטיה קהילתית ושל חינוך. הוא חולם שכל מגדל בעיר יהפוך ל"מרחב לומד דמוקרטי", שבו אנשים עוסקים יחד בעתידם המשותף.
הקיבוצים יכולים לקחת על עצמם את התפקיד של איים אוטופים, מסביר צור, "כי יש להם ניסיון בחיי שותפות, וגם אכזבות; יש להם ניסיון במתח שבין חיי משימה וקהילה; ויש להם ניסיון בחיבור בין חיי עיר וכפר, בייחוד בשנים האחרונות".
בסוף כל מלחמה מגיע פילוג, זו דרכו של עולם
״היסטורית,״ מסביר צור, ״אחרי מלחמות, החברה תמיד עוברת משבר, בסוף כל מלחמה מגיע פילוג, כי אין יותר יכולת להכיל מחלוקת. זו דרכו של עולם. זה ממש חלק מחמשת שלבי האבל. הקבלה מגיעה רק בסוף, ובדרך יש הרבה כעס. כך גם מדינת ישראל, אנחנו לא קרובים להשלמה״.
צור אומר שהמציאות כיום מזכירה מאוד את מלחמת תש"ח, מלחמה חיצונית יחד עם מלחמת אזרחים. הוא מסביר שהפילוג בקיבוץ התרחש בעקבות מלחמת העצמאות, ולא היה הפילוג היחיד, "כולם התפלגו", אומר צור, "מפלגות השמאל ומפלגות הימין, הקיבוץ הדתי, הלח"י, אפילו בית החולים בלינסון התפלג".
אנחנו צריכים להתכונן לפילוג של אחרי ה-7 באוקטובר?
״אני לא חזאי, וכהיסטוריון אסור לי להיות. בדבר אחד אני בטוח: אנחנו צריכים לתת לרגש לדבר, ולא למעוך אותו. מה שהתנועה הקיבוצית ידעה לעשות מאז ומעולם זה לאזן בין הצד המשימתי לצד הרגישותי. רק כך נצליח לעשות את המעבר מחלום לחזון. בעוד חלום הוא יצרי, חירותי, מבולבל ונתון לסערות, לחזון יש משמעת, תכנית, קריטריונים. אך ללא חלום, אין חזון״.
תנועות הנוער – זריקת חידוש מובהקת לקיבוץ
צור רואה במשבר שפקד את המדינה והקיבוצים גם הזדמנויות. המהלך לחיזוק הנח"ל וחזרת תנועות הנוער להתיישבות בקיבוצים, הוא לדבריו "אחת מזריקות החידוש הכי מובהקות שיש".
"התנועה הקיבוצית צריכה לעזור לתנועות הנוער שיכולות להביא חבורות לקיבוצים, ולעסוק בחינוך", אומר צור, "המדינה שלנו צמאה לזה ותנועות הנוער עושות את העבודה. אני חושב שניר מאיר, המזכ"ל הקודם, עשה טעות טראגית בקשר של התנועה הקיבוצית עם תנועות הנוער. צריך לראות איך תומכים בכל התנועות".
צור מתבקש לומר מה האסוציאציה הראשונה שעולה לו בראש, על דמויות שונות בציבוריות הישראלית.
בנימין נתניהו?
"שררה מזוקקת".
מזכ"ל התנועה הקיבוצית ליאור שמחה?
"רומנטיקן בלתי נלאה, שעכשיו עומד במבחן על".
יו"ר המחנה הממלכתי, בני גנץ?
"איש טוב".
יו"ר הדמוקרטים, יאיר גולן?
"מדבר שלום כאיש מלחמה".
נפתלי בנט?
"כתב חידה לא מבשר".
בסיום הריאיון צור מזמין ללכת איתו לחדר האוכל, בדרך עוצרת אותו חברת קיבוץ מתנועת הקיבוץ הדתי. "מוקי צור, האיש והאגדה", היא אומרת, "נו, לא צריך להגזים", הוא עונה. "אני מאמין גדול בתהליך החיבור בין התנועה הקיבוצית ותנועת הקיבוץ הדתי", הוא אומר לה, "זה אחד הצעדים הכי משמעותיים שאפשר לעשות לקראת מה שצופן לנו העתיד".
לכבוד צאת ספריו של מוקי צור, יתקיים אירוע חגיגי ביום שלישי, 1 באפריל, במכללת אורנים.
צור ישוחח על נושאי כתיבתו, על עברו כחוקר התנועה הקיבוצית ועל האתגרים החברתיים של ימינו.
להרשמה ללא תשלום, לחצו כאן >>
הוספת תגובה חדשה