פורים תשפ"ד: משנכנס אדר מרבין בשמחה, גם השנה?

הדילמה סביב חג פורים - האם לחגוג או לא לחגוג, ואם כן אז איך לחגוג? - נמצאת בשיח בקיבוצים, בשיח של מנהלות התרבות ושל חברים. הדילמה אמיתית, כיוון שפורים הוא חג מרכזי בקיבוצים, אחד "הרגלים", לוקחים בו חלק רבים, מושקעים משאבים ונעשות לקראתו הכנות רבות. מצד שני, אנחנו במלחמה, אחרי הטבח המחריד בשבעה באוקטובר בנגב המערבי, בו נרצחו ונפלו בקרבות יותר מ-300 מאחינו ואחיותינו בקיבוצי העוטף, ואלפים רבים - מקיבוצי העוטף וגבול הצפון - עדיין מפונים מביתם.

הדילמה היא גם אישית, וגם קהילתית, מסבירים באגף חברה וקהילה בתנועה הקיבוצית. היא עלתה כבר בחודש ינואר, במפגש שקיים מטה התרבות התנועתי למנהלי ומנהלות התרבות בקיבוצים, בו הוקדש זמן לעשייה תרבותית בהלימה למצב הרוח הקהילתי. מאז הועצם השיח בקבוצות אנשי התרבות. איילת הריס מנהלת אגף חברה וקהילה מסבירה כי הדילמה מתחילה ברמה האישית, "האם נכון לי השנה לחגוג את פורים" ומתרחבת לדילמה קהילתית "באיזה אופן נכון לנו כקהילה ומה יהיה מכבד וראוי". 

מיקה גינוסר מנהלת התרבות ביטבתה כתבה: "כששואלים אותי האם נכון לחגוג את פורים אני עונה תרבות היא קיומית... היא נשמת אפם של החיים האנושיים, ואת זה אמרו החלוצים שיצאו מתופת השואה לרקוד הורה ולהתחיל מבראשית. כן לחגוג. ינון ערב-רמתי מקיבוץ מעגן ביטא בפייסבוק עמדה שונה. "אני לא הולך לחגוג  במסיבות פורים... אלא לציין את החג בצנעה. לא אחגוג כשיש 134 חטופים וחטופים, לא כשהצפון לא בטוח, ולא כשהשמחה היא חלקית בלבד. אני לא בטוח שאנחנו ניצחנו במלחמת חרבות ברזל שעדיין מתקיימת, בטוח הפסדנו בשבעה באוקטובר".

במטה התרבות התנועתי אומרים כי רבים יקיימו מסיבה, קיבוצים אחרים יחגגו פורים ילדים בלבד, ויש שיזמו פעילות במקום מסיבה. דבר אחד בטוח ומשותף לכולם - כולם יישאו תפילה וקריאה לשובם הביתה של החטופים והחטופות, רפואה שלמה לחיילי וחיילות צבא ההגנה לישראל ולימים טובים ובשורות טובות.