קיבוץ דורות

תמר, כמה שנים את חברה במזכירות התנועה?
"שירותי במזכירות שהסתיימה לאחרונה היא בעצם התקופה השנייה שאני חברה בגוף הזה. בפעם הראשונה, לפני שלושים שנה לערך הייתי חברה מתוקף תפקידי כמנהלת מחלקת החינוך של התק"ם, בתקופת משבר הקיבוצים. עיקר תפקידי היה כרוך במשמעויות של המשבר, ובתוך כך - הקמת כלים לבחינת עלויות מוסדות החינוך הקיבוציים, ומציאת הדרכים לחיסכון ולניצול המשאבים הממלכתיים העומדים לרשותנו והקמת בתי ספר אזוריים משותפים לכמה קיבוצים.

את יכולה לתאר את האווירה בתנועה ובקיבוצים באותה העת?
"כאמור, היו אלה שנות המשבר, והחשש הגדול בתנועה, היה שבדרך נאבד קיבוצים שיתמוטטו ויחדלו להתקיים, במסדרונות דברו על כך שייתכן שתוך 5-10 שנים ייעלמו להם 5 קיבוצים או יותר.
כתוצאה מהמשבר, נאלצנו לצמצם מאד את פעילויות אגפי התנועה, והכיוון היה לקצץ במעורבות התנועה בנעשה בתוך הקיבוצים. מאוחר יותר הכיוון הזה קיבל גם חיזוק אידאולוגי באמירה, שהתנועה איננה הסמכות שתכתיב לכל קיבוץ איך עליו לנהל את חייו".

ומתי התחיל פרק ב' שלך במזכירות?
"לפני למעלה משש שנים חזרתי למזכירות התנועה, והפעם כנציגת ציבור. מצאתי תנועה אחרת לגמרי: ראשית, זו הייתה כבר התק"צ עם כל כאבי הילדות של האיחוד (כאבים אשר נמשכו אל תוך גיל ההתבגרות...). זאת תנועה הרבה יותר קומפקטית, עם המשך התהליכים של צמצום ההתערבות בחצרו של הקיבוץ. למדנו לסמוך על הקיבוץ שישכיל לנהל את ענייניו פנימה. סייעו בכך גם תקנות הקיבוץ המתחדש, המחייבות אותנו לאורחות חיים הולמים. יחד עם זאת זוהי עדיין תנועה של קיבוצים, ובהם החברים, המשתייכים לקיבוץ ולתנועה על בסיס וולונטרי. זאת תנועה השומרת על הערך הבסיסי של ערבות הדדית. זאת תנועה שאינה מוותרת על אף קיבוץ! ההישג הגדול של השלמת הסדר הקיבוצים הוא ביטוי וכלי במאבק הזה".

זה היה לפני שש שנים, במה עוסקת המזכירות כיום?
"היום ההתמקדות היא בהובלת התנועה בתוך הסביבה העוד יותר עוינת, על מנת לשמור על הקיבוצים, על חבריהם ועל העקרונות הבסיסיים של אורחות חייהם. היום הנהגת התנועה היא ראש חץ למאבקים הגדולים, תוך שיתוף עם מגזרים סמוכים. אין ספק, יותר מאשר בעבר, היום ניהול התנועה הוא משימה פוליטית ממדרגה ראשונה. ההישג הגדול של מעבר להתנהלות של שימושים על פי המקורות, ראוי להערכה גדולה. בנושא זה אני חייבת לציין את עבודתו של הגזבר היוצא אפרים שפירא".

ואחרי כל זה, מה תפקידך שלך כנציגת ציבור?
"ראשית, לא ראיתי את עצמי כמייצגת את הקיבוץ שלי, או קיבוצים בפריפריה, או קיבוצים במצוקה כלכלית, למרות שאני שייכת לכל המגזרים אלה.

תפיסת התפקיד שלי הייתה בעיקר לתמוך בהנהגת התנועה במאבקיה ובעשייתה ועם זאת לפקוח את העיניים כדי לוודא שההנהגה עצמה אינה הולכת בעיניים עצומות. כמובן, שלנציג ציבור יש הזכות והחובה להעלות לדיון נושאים שנראים חשובים, כפי שקרה מספר פעמים בתקופת כהונתי במזכירות".

ועכשיו, בנך יוחאי 'ממשיך את דרכך' - ממלא תפקיד בקיבוץ ונבחר לאחרונה למזכירות התנועה.
"יש לנו חמישה ילדים, שניים מהם חברי כפר הנשיא. כל אחד מחמשת ילדינו חונך במשפחה ובקיבוץ, על ערך הנתינה שהוא בעדיפות גבוהה. הבן הבכור, אלישע הוא רב קונסרבטיבי ומנהיג רוחני, הבת, שרית מטפלת משפחתית, הבת אופירה פיזיותרפיסטית, שתיהן עושות טוב להרבה אנשים. חדוה בתקשורת עוסקת הרבה בנושאים חברתיים, בני יוחאי, שעד לפני שלוש שנים טיפל במכאובים ומחלות באמצעות דיקור, פנה למימוש כישורי המנהיגות הטמונים בו ובאמת לקח על עצמו תפקידים מרכזיים. אני פרשתי מעיסוקי בניהול הקיבוץ, ואני שמחה שיוחאי הולך בדרכים שאנחנו סללנו".

מי שכאמור סיים גם הוא את שירותו במזכירות הוא איתי מרגלית, שכמו וולפין סיים שש שנים כנציג ציבור.

איתי, עשית לא מעט תפקידים, איך אתה רואה את השינויים שחלו בתנועה הקיבוצית בשש השנים בהם אתם חברים במזכירות?
"אלו היו שש שנים מרתקות, בעיקר בראיית העבודה השונה בין שני המזכירים שכיהנו בתפקיד, וניר שעודנו בתפקיד. יש שינויים והיו שינויים כל הזמן, בעיקר מבחינת סגנון הניהול - התקופה של וולוולה התמקדה באיחוד התנועות והרגעת ההתנגדויות למהלך הזה. מכיוון שלא מעט חברים חשו שהאיחוד היה צעד משמעותי, התנועה המאוחדת ובכלל זה המזכ"ל ניסו שלא לעשות עוד שינויים. אני מגדיר את זה בצורה מאד פשוט - וולוולה עשה את כל המאמצים שגם יאכלו את עוגה ושהיא גם תשאר שלמה, ואני כמובן זוקף זאת לזכותו. אחריו הגיע איתן ברושי שלא קיבל את הגישה הזאת, הוא איש אחר עם דעות אחרות, וזה דווקא מצא חן בעיני. הוא אמר מה שהוא חושב בלי לתת דין וחשבון. ברושי ניסה לעשות סדר בקרנות, בעיתון הקיבוץ, בסמינר הקיבוצים. זה לא היה פשוט. זה התקדם לאט, לאט, אבל דברים קרו וטוב שקרו. כמובן שבתווך גם התנועה עצמה והפעילים השתנו. ברושי ידע לחבר אנשים בתוך התנועה ואל התנועה וניר ממשיך את זה בכל הכוח. המוטוביציה של ניר והיכולת שלו להקשיב לקיבוצים ולחבר אותם לתנועה היא דבר מאד חשוב".

מה תרומת נציגי הציבור למזכירות?
"אנחנו ושאר נציגי הציבור באנו ובאים מהשטח - מהקיבוצים. נציגי הציבור לא תלויים באף אחד ולא חייבים לאף אחד שום דבר - רק לציבור חברי הקיבוצים. אין לנו שום צורך להיות דיפלומטים, וטוב שכך. אני מאד שמח שניר דאג להכנסת הצעירים. הם יודעים על מה דנים, הם מגבשים דעות יחד. למרות זאת, חשוב לי להדגיש שחשוב להביא נציגי ציבור איכותיים ולא רק בשל גיל או נתונים שאינם קשורים ליכולתם".

איך אתה רואה את התדמית של התנועה הקיבוצית והקיבוצים בימים אלו?
"התדמית שלנו היא בשפל המדרגה ואני לא יודע אם אפשר לשנות אותה. אני מכיר הפוליטיקה הארצית, קשה מאד לפעול בה עם המיעוט המספרי שלנו בין אזרחי ישראל. זה כמובן משפיע על זה אין לנו נציגים, ואנחנו רואים כמה תקציבים מקבלים הרבה גופים אחרים. סדרי העדיפויות במדינה השתנו ולצערי אין מה לעשות. אנחנו לא יודעים להתחפש למשהו שאנחנו לא בשביל להשיג הישגים. עם זאת, אנחנו גוף חי ונושם עם רכוש ושטחים, בעיקר, אנחנו לא מפסיקים לגדול מספרית. צריך לעבור את התקופה בצורה מיטבית והכי חשוב שאנחנו נשמור על אחדותנו".

ואיך אתה מקבל את העובדה שרועי, בנך, ממשיך את דרכך בתפקיד ציבורי בקיבוץ?
זה יתרון גדול שהוא לפעמים חיסרון. כשאני נבחרתי להיות מרכז לפני יותר משלושים שנה זה היה אחרי שאבא שלי כבר היה מזכיר. כשרועי עמד להבחר אמרו שזה יכול להפריע ששלושה דורות ימלאו תפקידים בקיבוץ לאורך השנים, אבל אני מאד רציתי שהוא ייבחר ואני שמח שכך קרה. רועי רואה את הקיבוץ בצד הערכי ולא בצד התועלתי, ולמרות שאני סומך עליו מאד, אני נותן לו קצת עצות, אבל הוא לא ממש מקשיב לי...."