הא לחמא עניה – זה לחם העוני - לצוותי חינוך

פתיחה – סבב הכרות שיתוף בזיכרון ילדות מפסח. משהו שאהבתי והולך איתי גם היום או משהו שהיה רשה עבורי ומרחיק אותי מהחג.

עבודה טקסטואלית – קוראים את לחם העוני בארמית ומתרגמים לעברית. זהו ההסבר למנהג אכילת המצות בפסח. מתוך הקטע עולים ערכים חברתיים שאנחנו מצווים עליהם כחלק משימור הזיכרון שלנו, יחס לעני, פתיחת הבית, חיבור בין חירות ואחריות.

שאלה: מהם הערכים החברתיים שעולים מהטקסט ואיך ממשים אותם? לדוגמה: "כל דיכפין" האם באמת אנחנו יכולים לפתוח את ביתנו עבור כל אחד שצריך? האם הקיבוץ שלנו פותח שעריו בפני אנשים שזקוקים?

תרגום לעשייה – איזה הא לחמא עניה הייתם כותבים לליל הסדר שלכם?

מה הסיפור? (זה לחם העוני...)

מה המצוות שלנו? ("כל דיכפין"...)

מה התקוות? ("לשנה הבאה בירושלים"...)

חשיבה ובניית פעילות על ערך האחריות – איך מחנכים ילדים ללקיחת אחריות על סביבתם?

שיחה על השאלה ובחירת פרקטיקות שסביבן בונים פעילות לגילאי א – ו.

הטקסט

הָא לַחְמָא עַנְיָא דִּי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם. כָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכוֹל. כָּל דִּצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח. הָשַׁתָּא הָכָא, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל. הָשַׁתָּא עַבְדֵּי, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין

תרגום מארמית:

זה לחם העוני שאכלו אבותינו בארץ מצרים

כל רעב יבוא ויאכל.  כל נצרך יבוא ויפסח. השנה כאן, לשנה הבאה בארץ ישראל.

השנה עבדים לשנה הבאה בני חורין.

הסבר:

המגיד בהגדה של פסח נפתח בפסקה בשפה הארמית שהייתה השפה המדוברת בא"י והאזור לפני 2000 שנה.

יש בו שלושה מסרים:

א. המצה מסמלת את המזון של העובדים העניים. זוהי נקודת השפל שמימנה התחילו אבותינו את מסעם לארץ ישראל. בואו לא נשכח את תחילת הדרך והקשיים הגדולים שהיו לנו.

ב. הזמנה לכל עניי עירנו או אנשים שזקוקים לתמיכה להצטרף אלינו לליל הסדר. עלינו לזכור שכפי שאנחנו חשנו את הדלות והעוני תמיד יהיו סביבנו אנשים שחסר להם ועלינו לראותם ולהזמינם לחגוג אתנו.

ג. גם אם היום אנחנו משועבדים בעתיד לבוא נהיה חופשיים ונגיע לארץ המובטחת אבל צריך לזכור שהמאבק לחירות לא מסתיים אף פעם ועלינו לשאוף לחופש שלנו ושל אחרים כל הזמן.