יום הזיכרון לשואה ולגבורה - על המועד

רקע

רקע היסטורי- שואת יהודי אירופה 1945-1933 (מתוך אתר משרד החינוך)
בשואה התחולל רצח שיטתי של כל אדם ממוצא יהודי ללא הבחנה, תוך כדי תעמולה אנטי-יהודית מרושעת. ביסודה של השואה מונחת האנטישמיות המודרנית, שהיא גלגולה החדש של שנאת היהודים. זו נודעה בגילוייה הספרותיים והחברתיים עוד בתקופות קדומות וטופחה בימי הביניים על ידי הכנסייה. האנטישמיות המודרנית הגרמנית הושתתה על תורת הגזע והכריזה על היהודים כעל "תת-אדם" בניגוד לגזע ה"ארי" העליון היהודי הוצג כטפיל וכגורם עיקרי לכל צרותיה של גרמניה. לגרמניה היו בעיות חמורות לאחר מלחמת העולם הראשונה. הרפובליקה הוויימרית שקמה על חורבות גרמניה המובסת, איבדה שטחים כמעט בכל גבולותיה, הייתה נתונה, בייחוד בתחום הצבאי, בפיקוח בעלות-הברית המנצחות, וחויבה לשלם פיצויים גדולים שהכבידו מאד על שיקום המשק. האינפלציה הדוהרת ואי-הביטחון הכלכלי הוחמרו עוד יותר עם פרוץ המשבר הכלכלי העולמי ב 9191- שהתחיל ב"יום ששי השחור" בבורסה של ניו יורק וגרף בהדרגה את כל שוקי העולם. בינואר 9199 הגיעה גרמניה למספר שיא של מובטלים. התעשייה שותקה ושקעה בחובות.
בתנאים אלו הקים אדולף היטלר את המפלגה הנאציונאל-סוציאליסטית )המניפסט שלה: ספרו "מיין קאמפף - מלחמתי", נתן לגיטימציה להשמדת היהודים(. עם עלייתו של היטלר באופן דמוקרטי לשלטון ב 9199- , החלה מדיניות רדיפת היהודים בגרמניה. 

ניתן לחלק את שואת יהודי אירופה ומדיניות ההשמדה הנאצית ל- 4 תקופות:
1. 1933-1939- בתקופה זו הייתה מטרתם של הנאצים "לטהר" את גרמניה מיהודים, בעשותם את חייהם לבלתי נסבלים הכריחו הגרמנים את היהודים להגר. היהודים סולקו מציבור האזרחים, מן המינהל הציבורי, מן המקצועות החופשיים ומחיי הרוח והאמנות. הנאצים חקקו חקיקה אנטי-יהודית ובראשה חוקי נירנברג - הפרדת הגזע היהודי מהגזע הארי (1935).
בסוף 1938 יזם השלטון ליל פרעות ביהודים הידוע בכינוי "ליל הבדולח" ונתן את האות לכך שדמם של היהודים מותר. עם סיפוח אוסטריה ב 1938 הושווה גורל היהודים בתחומה לזה של יהודי גרמניה.

2. 1939-1941- השנאה הקיצונית ליהודים, שהייתה טבועה באידיאולוגיה הנאצית התחזקה עוד יותר עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, וככל שהנאצים כבשו עוד שטחים באירופה נפלו אוכלוסיות יהודיות נוספות לידיהם: יהודי פולין, אוקראינה, איטליה, צרפת, בלגיה, הולנד ועוד.
היהודים רוכזו במחנות ריכוז והוטלו עליהם עבודות כפייה. גטאות הוקמו בפולין ואח"כ גם בבריה"מ ובארצות הבלטיות כדי לבודד את היהודים. הם מתו בהמוניהם הן בגטאות והן במחנות בגלל התנאים הפיסיים הנוראים, העבודה הקשה, הרעב והמחלות.
הגסטאפו - המשטרה הפוליטית של ממשלת היטלר, שנוסדה כחודשיים אחרי עליית הנאצים לשלטון- הייתה הנשק האיום ביותר בידי השלטון הנאצי והמכשיר שבעזרתו הושמדו מיליוני יהודים.

3. יוני 1941 עד סתיו 1943- בתקופה זו ניסו הנאצים להוציא לפועל את "הפתרון הסופי של בעיית היהודים". בוועידת וואנזה) 1942 ( הוחלט על מדיניות השמדה רשמית. הוקמו יחידות השמדה - ואלו נעו אחרי הצבא ורצחו את האוכלוסייה היהודית בארצות שנכבשו על ידי הנאצים. קהילות יהודיות שלמות נכחדו. מחנות הריכוז, שהוקמו בגרמניה זמן קצר לאחר עליית הנאצים לשלטון, הפכו עתה למחנות השמדה שהכחידו מאות אלפי יהודים בתאי גזים. )בין המחנות: אושוויץ, חלמנו, ברגן-בלזן, סוביבור, טרבלינקה ומיידנק.(

4. 1943 עד מאי 1945: בראשית 1943 הסתמן מפנה במהלך המלחמה.  החלה התערערות ה"רייך השלישי" עד להתמוטטותו המוחלטת ולכניעתו (7.5.1945).
אולם גם במצב זה המשיכו הנאצים בהשמדת שרידי היהודים באחרוני הגטאות ובמחנות הריכוז וההשמדה שנותרו בשליטתם. עם התקדמות הצבא הסובייטי מערבה הזדרזו הנאצים לחסל את הגטאות ומחנות העבודה האחרונים והתאמצו לטשטש את עקבות פשעיהם.  בסתיו 1944 הוחל בפינוי עצירי אושוויץ ובינואר 1945 ציווה הימלר לפנות )במסע רגלי( את כל המחנות שצבאות בעלות הברית המתקדמים התקרבו אליהם. ב"מצעד המוות" הזה נספו עוד עשרות אלפי יהודים.
בשואה נספו כשישה מיליון יהודים: גברים, נשים וילדים.

יש לציין שהצלחת הנאצים במלאכת ההשמדה לא הייתה כה טוטאלית לולא שיתוף
הפעולה של אוכלוסיות מסוימות בארצות הכבושות, לעומת זאת היו מקרים של משטרים
ובודדים שהגנו על היהודים, ואף מבצעי הצלה מופלאים כמו במקרה של דנמרק, שהבריחה את כל יהודייה בלילה אחד לשוודיה הניטרלית.
רבים שאלו אחרי המלחמה מדוע הלכו היהודים כ"צאן לטבח". אלה מתעלמים מגילויים רבים של התנגדות בקרב היהודים, החל מלוחמה יהודית פרטיזנית ביערות מזרח-אירופה השתתפות במחתרות בארצות מערב-אירופה, וכלה במרידות במחנות הריכוז ובגטאות, הידוע בהם הוא מרד גטו ורשה. אין ספק שהשואה זרזה את הקמת מדינת ישראל. לאור האסון הנורא שפקד את יהדות
אירופה השתכנעו רבים מאומות העולם כי הקמת מדינה יהודית היא הערובה היחידה נגד הישנותה של השואה.

עם סיום המלחמה וכניעתה של גרמניה ללא-תנאי, הוקמו בתי דין צבאיים בינלאומיים )הידוע בהם בנירנברג(, כדי לשפוט ולהעניש את הנאצים על פשעיהם נגד היהודים ונגד האנושות.

ילדים בשואה

"כמיליון וחצי ילדים נספו בשואה. ילדים שלא זכו להגיע לבגרות ולהגשים את זכותם לחיות, לחלום חלומות, לאהוב, לשחק ולצחוק. גורלו של הילד היהודי בשואה, אם בגטאות, אם ביערות אם במחנות, היה אכזרי וקשה במיוחד. הוריו ומשפחתו הקרובה לא יכלו להעניק לו את הביטחון וההגנה שכל הורה מבקש להעניק לילדו. הילד הקטן לא זכר את החיים שמחוץ לחומה, לא זכה לראות שדה פתוח, עץ מלבלב, אגם מים ובעלי חיים. לא שמע סיפור ולא צלילי שיר הנושאים עמם צהלה ותקווה. הילד והילדה לא הבינו מדוע כולם מתהלכים קודרים, מדוע הכל אסור, ומדוע כל בקשותיהם ותחנוניהם נענים ב"אין" ו"לא"... מדוע קר כל כך והרעב אינו מרפה.

נפשם של הילדים יצאה אל מחוזות הילדות ולעיסוקי ילדות רגילים. דוד רובינוביץ' ילד מכפר ליד קילצה שבפולין, עוד הספיק לכתוב ביומנו באוגוסט 1940: "במשך ימי המלחמה אני לומד בעצמי בבית. כאשר אני נזכר שהלכתי לבית הספר בא לי לבכות".
ילדי הגטאות והמחנות, ככל הילדים, ידעו שעות של עליצות, שובבות ומשחק. די היה בהפוגה קצרה מרעב וממתח ומיד נשמע צחוק צוהל, פרצו קטטות והתגלגלו כדורים עשויים סחבות בד, ובפינות החדרים הצפופים ליטפו ילדות את בובותיהן וסיפרו להן סיפורים על בגדים מהודרים וורדים פורחים בגני ערים בעולם הגדול.
יש שילדי הגטו היו לאנשים קטנים שאזרו יוזמה ואומץ ונטלו חלק במאבק על החיים. בקבוצות או בתור יחידים ניסו ילדים לשרוד, אך הגיעו ימים שהיד הרוצחת רדפה והשיגה כל יהודי. ילדים שלא צלחו לעבודות כפייה היו הטרף הראשון. במשלוחים הרבים שכוונו אל מחנות המוות היו רכבות של ילדים - ילדים מלודז', ילדים מפריז וילדים ממקומות אחרים. על אף פעולתה הבלתי נלאית של מכונת ההשמדה סביבם הצליחו אלפי ילדים להינצל. ילדים שמצאו מחסה בבתים של אנשים בעלי מצפון ומוסר, חסידי אומות העולם, או אומצו בידיהם. ילדים שהוחבאו במנזרים, ששרדו יחידים ביערות ובכפרים, נרדפים משוטטים כחיות בר. ילדים נאלצו לשבת בדממה ארוכה מבלי שיוכלו להוציא מפיהם לא קול צחוק ולא קול בכי חודשים ארוכים. לילדים אלה ששרדו הייתה השיבה לזהותם היהודית, לחברה ולאמונה בחיים ובאדם רצופה פחדים ומשברים. אך ילדים רבים, רבים כל כך, נחרץ גורלם ולא נשאר איש שיבכה את מותם, ולא נותר זכר לחייהם ולמותם.