חניכי וחניכות מכינת רעות מתחברים לשורשים בספר סיפורי משפחה שכתבו

"...אדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה, ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו."

משנה סנהדרין ד, ה

מכינת 'רעות', מכינה קדם צבאית חצי שנתית למנהיגות מיסודן של התנועה הקיבוצית והמדרשה-החלוץ, קמה לפני שלוש שנים כמסגרת שאחת ממטרותיה המוצהרות היא להביא בשעריה בני נוער מקשת רחבה של החברה הישראלית ולייצר מפגש מגוון. בעמודי הספר שיצרו החניכים אפשר לפגוש סיפורים מרחבי העולם היהודי העשיר – מעיראק ופרס, דרך רוסיה ופולין בואכה מרוקו וכל הדרך מעבר לאוקיינוס לארצות הברית, ארגנטינה וברזיל – וכמובן סיפורים רבים מישראל. כל עמוד מתחיל ברקע ביוגרפי קצר ותמונה של הסבא או הסבתא סביבם הפרויקט, ואחריו הסיפור אותו כתבו החניכים.

דן ורדי (פלך), ראש המכינה, מספר על כתיבת הספר: "התהליך היה מעניין והתוצרים גם הם מראים על המגוון והיצירתיות של החניכים. חלקם ממש קצרצרים, חלק מהסיפורים ארוכים. יש כמה שירים ואפילו סיפור "ילדים" בועט. אני שמח שאנחנו מצליחים להיות מסגרת שגם מצליחה לשמר את הזיקה לעבר וגם להיות פתח ליצירה חדשה, ובכך אני מאמין שאנחנו מצליחים לייצר תמונה של יהדות וישראליות בה יש מקום לכולם ואין היררכיה, כשכלל הסיפורים ביחד מצליחים לצייר את תמונת החברה הישראלית היום."

עוד מוסיף ורדי: "אנו מאמינים שאפשר וחייב להיות מפגש שונה, שמנהיגות צעירה וערכית צריכה לצאת מגבולות הסוציולוגיה שלה ולהצליח לייצר שותפות רחבה עם שותפים רבים. מתוך האמונה הזו הצלחנו להביא בשנים האלו נוער מהעיר והכפר, מהקיבוץ והמושב, מהדרום הרחוק ורמת הגולן. חילוניים גמורים לצד מסורתיים ויוצאים בשאלה, שמייצרים תלכיד חברי, מאוחד ומרגש. המפגש המגוון מביא אתו למידה יומיומית מעצם העובדה שהבועות השונות נפגשות – הדימויים השונים צריכים לעלות לפני השטח ולהיות משוחחים ומתוך כך המציאות מתעצבת. הספר שהוצאנו הוא תוצר של המפגש הזה, ושל רעיון שמתבשל אצלי כבר כמה שנים והשנה יצא לאור. מתוך מפגשים ומחשבות משותפות יצרנו תהליך שבתחילתו כל חניך ראיין סבא, סבתא או מבוגר משמעותי ממשפחתו, ובסופו יצר מתוך הראיון סיפור קצר פרי עטו ודמיונו החופשי.

בדרך זו הצלחנו לעשות כמה דברים. הראשון, לחבר את חניכינו לשרשרת הדורות שלהם, לזהות האישית שלהם. בתוך כך, ובמיוחד בתקופה זו של ריחוק חברתי ממנה סובלים בעיקר המבוגרים, שיחה עמוקה וארוכה עם סבא או סבתא יכולה להיות קרן אור גדולה ומשמעותית בתוך שגרה קשה ביותר. השני, לשתף אחד את השני סביב סדנאות הכתיבה בסיפורים המשפחתיים. ככה, בקבוצות קטנות, העמקנו את החיבור אחד לשני והוספנו עוד ממדים להיכרות והאינטימיות במכינה. השלישי, להצליח לצאת מהפרויקט הביוגרפי ה"יבש", ולהיות ביטוי אישי של החניכים – אבל כזה שמבוסס על המסירה הדורית ועל הסיפור של סבא או סבתא. בדרך זו החניכים הלכה למעשה מהווים עוד חוליה בשרשרת דורות."