תנועתית תמיד. ראיון פרישה עם מנכ"לית התנועה היוצאת, מיכל וינברג

ספרי לנו על ההתחלה שלך בתפקיד. למה לחזור לעשייה.

"אחרי תקופה ארוכה בה כבר "עשיתי לביתי", מצאתי את עצמי לפני 4 שנים שוב בתנועה, גם אם היא אחרת. שוב בקומה 7 בבית ליאונרדו, שהיה לי בית לאורך השנים. החלפתי את מרקי לוי מזיקים שסיים את תפקידו כמנכ"ל התנועה ו"הקיבוץ הארצי" חיפש מועמד או מועמדת לתפקיד. באותם הימים איתן ברושי (גבת) היה מזכ"ל התנועה ובהסכמות הלא כתובות, התפקיד השני בחשיבותו בתנועה, היה מיועד לחברי קיבוץ מקיבוצי "הקיבוץ הארצי", זאת על מנת "לשמור על האיזון" ועל מקומה של ה"אחות הקטנה".

זו הייתה התלבטות לא קלה אם לחזור אחרי שסיימתי 10 שנים בתפקיד מנכ"לית/ מזכירת המועצה האזורית עמק בית שאן (היום עמק המעיינות), והייתי כבר בתקופת לימודים ארוכה, אבל כשנמצאים במערכת התנועתית-ציבורית יותר מארבעים שנה, לעשות למען המקום בו אני חיה זה כבר בד.נ.א. וקיבלתי את "דין התנועה". אחרי שהתקבלתי ישבתי עם איתן, הגדרנו את תחומי האחריות ואיפה אני משתלבת.

התיק שאיתן הציג לי היה של תפקיד המנכ"ל שנבנה והתעצב מאז שלתנועה היה מזכ"ל יחיד. איתן העביר את התנועה לעבודה במבנה ארגוני של אגפים, הכין "תוכנית 100 הימים" לכל אגף ולתנועה כולה שכללה חזון מטרות יעדים ותכנית עבודה".

מה כלל תפקיד המנכ"ל ובמה עסקת?

"לצד כל התפקידים המסורתיים של מנכ"ל התנועה ניהול בית התנועה, ניהול כח אדם ותנאי השרות, בקרת התקציב, הפעלת אגף המטה, אחריות על עדכון ה"חוברת הכחולה" שמרכזת את כל הנהלים של עבודת מוסדות התנועה והיא למעשה התקנון העליון של התנועה ועוד. היה חשוב לאיתן שאני ארכז מולו גם את תיק ה"פעילות הציבורית" שהתעצב סביב החלטות ועידת כפר בלום ב-2006 שעסקה במעורבות התנועה הקיבוצית בחברה הישראלית ובמיזוג נכסי התנועות. התנועה הקיבוצית התחייבה לממן את הפעילויות הציבוריות שמקיימות הקבה"א והתק"מ לתקופה של לפחות 10 שנים (לפי רשימה מוסכמת של "הפעילויות הציבוריות"), עד להעברתם לבעלות משותפת של התק"צ.

גם מרקי שאותו החלפתי עסק יחד עם וולוולה שנבחר למזכ"ל התנועה, בביצוע החלטות ועידת כפר בלום ובליווי צמוד של הגופים המתוקצבים שהתמיכות בהם הן חלק נכבד מתקציב התנועה. בזמנו הוא עסק בפתרון משברים ניהוליים וכספיים של התזמורת הקיבוצית, של צוותא, תנועות נוער ועוד. לכולם הייתה וישנה עד היום רגישות גדולה ואחריות לשמור על החלטות ועידת כפר בלום בנושאי מיזוג נכסי התנועות ושמירה על הגופים המתוקצבים שיתנהלו עם ניהול תקין ותקציב מאוזן.

במשך 4 שנים ליוויתי מקרוב את רוב גופי התרבות, תנועות הנוער ומוסדות תנועתיים נוספים שיוצרים את "ארון הספרים החילוני" שלנו- תנועות הנוער ולצידן, בינ"ה, גופי התרבות, המוזיאונים, הארכיונים ועוד ועוד. כולם עד האחרון נטועים בכל רובדי החברה הישראלית והתנועתית והם אלה שיוצרים תנועה קיבוצית רעיונית, אידיאולוגית, פוליטית מתחדשת עם אוצרות עצומים ששולחים שורשים לכל חלקי הארץ. גם פרויקט חדש כמו "כזה ראה וחדש", יונק מאותם מקורות. גם המכינה הצעירה בגבעת חביבה, גם קשת אילון ויש גופים נוספים. זאת המעורבות החברתית ותרבותית שצמחה לאורך 100 שנות קיומה של התנועה הקיבוצית.

מאז איחודן של התנועות ב-2006 הופנה תקציב התנועה הן לפעילות השוטפת של מטה התנועה ואחזקת הפעילים והן לתמיכה קבועה בפעילות הציבורית שלה - "הגופים המתוקצבים".

מבנה התקציב מצביע על סדרי העדיפות של כל ארגון על פי חזונו. אחרי 10 שנים שחלפו מועידת האיחוד, הוקמה ועדת "רן כוחן" לבחינת תקצוב הפעילות הציבורית והיא הניחה לפתחנו אתגר גדול של בחינת סדרי עדיפויות חדשים, כולל התמודדות עם הצורך בהשלמת מיזוג המשאבים של התנועה הקיבוצית ושל חבצלת ברוח אותה ועידת כפר בלום שעסקה כבר אז, כמה מפתיע: ב"מעורבות התנועה הקיבוצית בחברה הישראלית"".

מהדברים שלך, ניכר שאת חוששת לעתיד הגופים הללו.

"ביום שישי לפני שבועיים, התקיים כנס מכון "שיטים" הראשון בבית השיטה. החדר אוכל היה מלא מפה לפה עם מאות חברי תנועה וקיבוץ בעבר ובהווה, עם התרגשות ועיניים נוצצות. במפגש של תרבות קיבוצית שהפיקו צעירי "שיטים", נפגשו יחד ותיקי התרבות והרוח הקיבוצית, עם הצעירים ממחנות העולים, קיבוץ נערן וקיבוץ משעול שיחד עם בוג'ה (בנימין יוגב מבית העמק) רואים שליחות בשמירת האוצר הבלום של ארכיון החגים שייסד אריה בן גוריון ב"מכון שיטים" ועושים עבודת קודש בהנחלת תכניו: תרבות חגי ישראל ומעגל החיים היהודי באופיו הייחודי של הקיבוץ למפקדי צה"ל, בתי הספר, קיבוצים ולכל עם ישראל והיום גם לתפוצות בעזרת אתר האינטרנט אליו עלו החומרים בשפות שונות.

ניר (מאיר, מזכ"ל התנועה), כבר הקדים אותי בפוסט שפרסם, בו כתב בין היתר: "מה יעבור לדורות הבאים מאותה תרבות החג הייחודית שנוצרה, תרבות ישראלית, קיבוצית, מקורית, היונקת מן המקורות ונופיה של הארץ, ריחותיה, ואופיו הייחודי של הקיבוץ במציאות שונה כל כך מהמציאות העכשווית"?

וכפי שהבטיח ניר כשענה: "שאנחנו במטה התנועה נעשה הכל, ה-כ-ל כדי שאוצרות רוח אלה לא ידחקו למרתפי השכחה", אז עכשיו חובתנו לקיים כי זאת התנועה הקיבוצית. בלי העבר לא יהיה עתיד.

בשנתיים האחרונות הייתה לנו נטייה לקבל החלטות ללא דיון ציבורי רחב למרות הבמה שניתנה לנו ומבלי להכיר את כל המורכבות והאיזונים הקיימים בפעילות הציבורית הענפה.

כדאי להכיר את הגופים הללו, להתחבר אליהם, לבחון, להחליט גם לשנות, אבל אין להפטר מהם בהינף יד כדי ליצור אחרים בדמותם בלבוש משומש וממוחזר של "יד 2".

הפעילות הציבורית החינוכית והתרבותית היא חלק בלתי נפרד מהתנועה הקיבוצית (התק"צ) והיא חייבת להישאר באחריות מזכ"ל התנועה הקיבוצית, וחלק מתקציב התנועה, כמו ב-12 השנים שחלפו מאז האיחוד, חייב להיות מופנה אליהם. נדרש שיח אמיתי וקשה לבחינת סדרי עדיפויות חדשים, ולו בגלל החוסר במשאבים. צר לי על כי בתקופת פעילותי לא הרמנו את הנטל".

היית בתפקידים רבים ובכירים, איך את רואה את מהפכת הצעירים המתרגשת על התנועה?

"אני לא רואה שום מהפכת צעירים שמתרגשת על התנועה. אני רואה חילופי דורות טבעיים והשתלבות מנהלים צעירים בהנהגות הקיבוצים. גם במזכירות התנועה נכנסו באופן יחסי יותר חברים צעירים מבעבר כנציגי ציבור וזה נהדר שהם רוצים להיות במרכז ההחלטות, אבל לרובם אין הכרות מספיקה עם התנועה וכדאי שילמדו. במטה התנועה עצמו יש "פסבדו מהפכה" של התורכים הצעירים.

הגיל הוא מצב צבירה זמני ומשתנה, כי הזמן מטבעו לא עוצר, השאלה החשובה באמת היא מה מביא איתו הפעיל: מה הוא "נושא בתרמילו"? מה יש לו לתת? מהו "ארון הספרים" שלו ומה יש לו ב"קלבסה". מול זה עומד ניסיון מקצועי, היכולת לשפוט, לסייע ולעזור, מתוך ניסיון של שנים של הצלחות וכישלונות שהצעירים עוד לא הספיקו לחוות, זה יוצר איזון ומיטיב בכל ארגון.

פעילי התנועה מרכיבים קבוצה איכותית מחויבת שהגיעה מתוך שליחות - וזאת לא מילה גסה. פעילות בתנועה לא יכולה להיות סידור עבודה או מקפצה בדרך לתפקיד עתידי נחשק ברזומה.

צוות כל כך קטן יכול להצליח רק אם כל מי שמגיע יעשה זאת מתוך שליחות, עזרה הדדית ובשיתופי פעולה. הפעילות בתנועה היא עבודה קשה ומחייבת, לא תמיד מתגמלת בהצלחות או בשכר, אבל מעשירה ומצמיחה את כל העוסקים במלאכה.

חשוב לי להדגיש - המציאות התנועתית של חילופי 15% מהפעילים מכל הגילים מתחלפים כל שנה, גם במחיר של ויתור על ניסיון וידע שנצבר ואובד בחלקו, דווקא היא זו שיצרה רענון מתמיד בהרכב המשלחת.

אני חשבתי כי ביטול החלטת התנועה על תקופת פעילות של שתי קדנציות לכל היותר, שהשתנתה רק השנה, הוא מהלך לא נכון, כמו גם החלטות אחרות שהתקבלו לגבי יצירת מדרגי שכר חדשים ולא שוויוניים בתוך צוות הפעילים, השינוי בהגדרת מקור הסמכות של הרכזים ועוד. משמעות ביטולן של הקדנציות והמהלכים האחרים תיבחן רק בעתיד".

ומילה אחרונה לפעילים ולחברי מטה התנועה.

"מאחלת לכם הצלחה במילוי השליחות שלקחתם על עצמכם, אני בטוחה שתשכילו לשמור ולחזק את אותה רוח שמאפיינת עד היום את התנועה ואת מטה התנועה בפעילותכם החשובה כל כך פנימה אל הקיבוצים והחברים והחוצה אל החברה כולה".