הלכה לעולמה אסתי כהן, אמו של סמל נמרוד כהן ז"ל שריגשה את כולם בנאומיה השונים

אסתי, רעייתו של אריה כהן, ראש המועצה האזורית מגילות ים המלח, הייתה אישה חמה, מלאת תקווה ואופטימיות ומעוררת השראה. נמרוד, בנם, הוא חלל צה"ל הראשון במצפה שלם ונפל ביומה הראשון של מלחמת לבנון השנייה בעת ששירת כלוחם בגדוד 50 של הנח"ל, חזר מלילה של שמירה ובמקום ללכת לישון התנדב לצאת עם חבריו כנהג הנגמ"ש בפעולה הראשונה היזומה לאחר חטיפתם של חיילי המילואים אלדד רגב ואהוד גולדווסר, זכרם לברכה.

בטקס ההתייחדות השנתי עם זכרם של חללי הקיבוצים בשנת 2016 נשאה אסתי את דבר המשפחות השכולות וריגשה את הקהל, כאשר ייחדה את דבריה לתקווה לשלום, ואמרה בין היתר: "כשנפל בני נמרוד, התפללתי שלא יהיו עוד משפחות שיידעו צער. נמרוד חלם כמונו על השלום, הוא ידע שיש להילחם על השלום ושילם על כך בחייו. מאז, נפלו עוד רבים מבנינו ובנותינו, והשלום, רחוק מאי פעם. השכול הוא סבל בלתי נסבל. הייתי רוצה שייצא קול גדול מכל שכבות העם הזה הקורא להפנות את פנינו ותשומותינו לעשות הכול למען השלום. הלא למען המלחמה כבר נעשה ומוצה הכול. זה לא פשוט ולא פשטני. אני יודעת שרבים האויבים מסביב, ויש חשש אמיתי וקיומי. לצד זה, אני יודעת שלהיכן שאנחנו מפנים את מיקודנו ועשייתנו - שם אנחנו מתחילים לראות תוצאות. הגיע הזמן, להפנות תשומות, משאבים, וגם נכונות לשלם מחירים בעבור הסיכוי שהנכדים שלנו , אם לא ילדינו, יגדלו על אדמה שמצמיחה חיים". קראו את הדברים המלאים.

שנה לאחר מכן, נשאה אסתי דברים בשם משפחות השכול בטקס בבית יד לבנים שפתח את אירועי יום הזיכרון והקדישה את דבריה לפילוג המחריף בעם, לליבוי היצרים, לגזענות ולתיוג אנשים לפי אמונתם, מוצאם, צבע עורם או נטייתם המינית: "לכל אחד מבנינו היקרים ששילמו בחייהם את המחיר הכבד ביותר כדי שהעם הזה יישב לבטח בארצו היו ערכים ותפיסות שהוא התחנך עליהם וחשב שהם הכי נכונים ובחירות והחלטות שהיו שונות בתכלית מאלה של חברו שנפל לצדו, אז במותם נקדש אותם ואת זכרם ובחייהם נוקיע אותם, את כל אלה השונים מאיתנו? הלא אנו, כל אם וכל אב, כל בן ואח היו רוצים לדעת שמות היקר להם מכל לא היה לשווא, לא היה חסר משמעות, היינו רוצים לדעת שהעם הזה ראוי למחיר הכול כך נורא שמשלמת כל משפחה שכולה לעולמי עולמים". קראו את הנאום המלא.

בשנת 2018, באזכרה השנתית מעל קברו של בנה, בחרה אסתי להקדיש את דבריה לחבריו של נמרוד, בני המשפחה המורחבת וכל אלו שלא נפגעו פיזית, אך נושאים עימם פצעים וצלקות בנפש שאינם זוכים לטיפול: "עשרות ואולי מאות אנשים שנגעו בנמרוד והוא נגע בהם, נותרו עם עובדת מותו הלומים, מבלי שייחשבו פצועים או שבורי רוח, כי הרי הם "בריאים ושלמים". וזה לא רק מותו, זה להשתתף במלחמה כאשר הם עדיין כל כך צעירים, ולראות מראות, ולעשות פעולות, ולמלא הוראות, צודקות ואחראיות ככל שיהיו, אך אלה הותירו בנפשם את רישומן, והן הולכות איתם מאז, באשר ילכו". לחצו כאן לדברים המלאים.

יהי זכרה ברוך.