אשת החינוך, ד"ר רונית פלוטניק, הלכה לעולמה

רונית, בת קיבוץ משמר השרון, גדלה והתחנכה בין שבילי הקיבוץ, ומכריה מילדות מספרים כי תמיד אהבה אמנות וציור והתעניינה ברחשי הנפש האנושי. את התואר הראשון בפסיכולוגיה עשתה באוניברסיטת תל אביב, לאחר מכן המשיכה ללימודי תואר שני באוניברסיטה העברית שם גם עשתה את לימודי הדוקטורט.

רונית התמחתה בלימודיה במערכת היחסים המיוחדת בין תאומים, ליוותה הורים לתאומים ואף כתבה מספר ספרים. עבודתה על תאומים משמשת כדרך להורים רבים עד היום בכל העולם, רעיון גידול כל תאום כאינדיבידואל הפכה לנישה מלומדת בקורסים שונים בפסיכולוגיה ונחשבה ראשונה בתחום. במהלך הלימודים והסטאז', רונית ילדה את ברית, בתה הבכורה, ולאחר 3 וחצי שנים זוג תאומים - תאיר ויהל.

רונית פיתחה לאורך השנים תפיסות חינוכיות שהוו פריצת דרך בעבודה עם ילדים עם לקויות למידה, פיתחה מודלים לחינוך במסגרת הקיבוצית שלאחר מכן הוו השראה לתוכניות לימוד שונות מגן חובה ועד תיכון. היא חינכה דורות של אנשי חינוך שונים במסגרות הקיבוציות, בחינוך החרדי והמגזר הערבי. סייעה בהקמת מרכזים חינוכיים שמטרתם לעזור לילדים לפתח כישורים חברתיים וכישורי התמודדות עם לקויות הלמידה. במהלך עבודתה במערכת החינוך דאגה לשלב את התפיסות החינוכיות שלה ולשנות את המערכת מבפנים כך שתטיב עם כלל התלמידים.

ראשת אגף החינוך בתנועה הקיבוצית דבי ברא"ס, כתבה בפייסבוק התנועתי: "התנועה הקיבוצית ואגף החינוך של התנועה הקיבוצית מביעים את צערם העמוק על פטירתה של  ד"ר רונית  פלוטניק. ד"ר פלוטניק הייתה היועצת החינוכית של מחלקת החינוך בתנועה הקיבוצית מעל 20 שנה,  עסקה שנים רבות בהכשרת מנהלי חינוך בסמינר הקיבוצים ובכנסים, הגתה את התפיסה האינטרגטיבית והמערכתית וקידמה את החיבור בין תיאוריות פסיכולוגיות מופשטות אל הפרקטיקה החינוכית והקהילתית.

ד"ר פלוטניק התוותה דרך ביצירת המודל הפסיכו-פדגוגי- התפתחותי- אקולוגי-מערכתי כמענה מותאם לשינויים הרבים שחלו בחברה הקיבוצית ובחברה הישראלית כמענה מותאם לשינויים אלה והכולל בתוכו את ערכי התפיסה החינוכית של הקיבוץ המתחדש בצד האני מאמין שלו מן העבר. הציבה את ההורות את "הקול ההורי" בלב השיח החינוכי והנחילה שפה ומודל עבודה עבור אלפי אנשי ונשות חינוך בקיבוצים".

ברא"ס הוסיפה: "ד"ר פלוטניק ראתה בחינוך הקיבוצי את ליבה של הקהילה קיבוצית וכל מי שזכה לפגוש בה חש את השליחות והדחיפות לשמרו ולחזקו בעתות משבר ובחוסן, כחלק ממערכת קהילתית שלמה – קהילה, הורים, צוות עבור הילדים. מחויבותה לילד, להוריו, לקהילתו ולצוותי החינוך הם צוואה עבור כולנו".