- 27/10/2021
content
מכתב תמים מחבר ותיק לחברים החדשים בקיבוץ
מוקי צור במכתב אישי לחברות וחברי הקיבוצים הרבים שחזרו והצטרפו לחיי הקיבוצים בכל רחבי הארץ בשנים האחרונות: "מבקש אני לקרוא לכם שותפיי הצעירים להיות מעורבים לא רק בנעשה בביחד של המקום בו קבעתם את ביתכם כיום, אלא ללמוד ברצינות את שהיה וממנו אפשר לקבל השראה ליצור את הפרק שלכם"
מוקי צור והחברים הצעירים יותר במשפחתו. תמונה מתוך האלבום המשפחתי
מכתב תמים זה מיועד לחברים החדשים בקיבוץ. להפתעתי ולשמחתי הם רבים. זקנתי ואני מבין היטב שאני מהגר בזמן ולא תמיד מבין את שפתו ומכשיריו של הדור הצעיר, ובכל את אני מעז לכתוב מכתב זה לצעירים ממני שלא החלו את חייהם בקיבוץ בימי מלחמה ומחסור אך כמו הוותיקים נקראו להחלטה אישית קשה להצטרף לקיבוץ. גם אם מתגוררים בדירות מרווחות יחסית. גם אם ילדיהם לא לנים בבית הילדים.
ההחלטה להצטרף לא היתה פשוטה: לחיות חיים קהילתיים עמוסים, לרוב בפריפריה. לשם כך יש לקבל החלטות קשות. אני מבקש לכתוב מכתב זה כי אני מאמין שרבים מבינים שלמרות שלא ניסחו בבירור מה הם רוצים מהקיבוץ ומעצמם, אזי בהחלטתם לשלב גורלם בדרכו של הקיבוץ הם מחפשים לא רק מגרש אלא גם דרך. משמעות.
בקרוב תתקיים וועידה של התנועה הקיבוצית. יהיו בה נאומים, ויכוחים, פגישות חברתיות, גמגומים וצחצוחי מילים. יש בי רצון לכתוב מכתב זה לחברים החדשים בקיבוץ, לתושבי ההרחבות.
מכתב אישי מזקן אחד הנהנה לראות את הילדים המתרוצצים בחצר את ההורים הצעירים העובדים למען משפחתם וטירתם. כבר לא באוהלי נלהבים, ובכל זאת מבקשים להתייצב מול פולחני עריצים של כוח וניכור. מבקשים חינוך טוב לבנותיהם ובניהם, חינוך המשלב סולידריות והישגיות, טבע וקידמה שאינה בוגדת באנשים.
לבתים החדשים שבנו או חולמים לבנות בקיבוץ יש חלונות גדולים, ואני מתפלל כי דרך החלונות ידעו דייריהם להסתכל פנימה ולעולם. ומתוך מבט זה, לדעת לאבחן בין מאבקו של הקיבוץ על האינטרסים שלו (שלא תמיד הוא האינטרס של כל חבריו) לבין אחריותו מרצון לקדם את בסיס חלומותיו של הקיבוץ בגלגוליו לחברה מתוקנת. חלומות אלו מהווים גם היום תשתית ליצירה קיבוצית בת דורות .
הקיבוץ בכל גלגוליו תהה האם הוא ממשיך את דרכי מייסדיו, את התמימות שלהם ואת נחישותם. תמיד רחש החשש שמא נשכחה התקווה, התקהתה הביקורת, התמעטו המעשים הנדרשים. תמיד שאלו האם הוכה החלום ונגמר.
דור המצטרפים לקיבוץ בשנים האחרונות יקבע את גורלה של יצירתו החברתית. את פתיחותו לסובב, את יכולתו ליצור אלטרנטיבה מתוך שייכות.
מבקש אני לקרוא לכם שותפיי הצעירים להיות מעורבים לא רק בנעשה בביחד של המקום בו קבעתם את ביתכם כיום, אלא ללמוד ברצינות את שהיה וממנו אפשר לקבל השראה ליצור את הפרק שלכם. לא להפוך את השכחה והבורות לדגל ולא להפוך את הקהילה הקיבוצית למוזיאון של פוחלצי עבר.
אני קורא לכם חבריי החדשים להיות מעורבים במה שהקיבוץ עושה כתנועה קיבוצית. לשאת באחריות לקיבוץ כחברה המבקשת לא רק לקדם את האינטרסים שלה, אלא לקדם ולתקן את החברה הישראלית ואת חברת האדם. אני מאמין בלב שלם כי אמונה זו עוד רוחשת אני מאמין שאתם יודעים לאבחן בין התפרצויות השנאה לה זוכה הקיבוץ, בין השמחה לאיד לכאביו האמיתיים ולאתגריו.
אתם יודעים שבשנאה לקיבוץ יש רצון למצוא כתובת לכל מחלות הדור ומצוקותיו, אך התגובה האמיתית לרוחות אלו אינה הסתגרות וויתור, אלא התמודדות עם כוחות כבידה הסוחפים לצבירת נכסים ולאובדן התקווה לתיקון החברה והצמחת האדם.
אני מאמין כי חברי הקיבוץ שהצטרפו אליו בשנים האחרונות ידעו לתבוע מעצמם ומהתנועה הקיבוצית שהם אזרחיה לקחת אחריות לחברה הישראלית, לא כאליטה מתנשאת אלא כשותפה לחברת אזרחיה ולעם היהודי על מורשתו ואתגריו.
מוקי צור, עין גב
תגובות
אני אשתו של אהד אופין ואם לשני ילדיו הקטנים. בשנת 2006 התחלתי את לימודיי האקדמים במכללה והתגוררתי בשנים הללו באפיקים. במהלכן פגשתי את אהד אופין. מעברי יש לי קשר לעמק הירדן דרך סבתי שהיתה ממקימי קיבוץ מעגן ושם גידלה את אימי עד אשר עזבה לאחר לידת אחי. עמק הירדן תמיד היה המקום שבו חלמתי לגור, ולפני 4 חודשים מימשתי את החלום לאחר 13 שנות מגורים בתל אביב.
מכתבך התמים והרגיש, ריגש אותי עמוקות.
יש הבדל משמעותי וכואב בין דורך לבין דורינו. אנחנו עובדים מחוץ לקיבוץ, אהד מהנדס, אני עובדת מדינה. בכל יום מישהו אחר מאיתנו חוזר הביתה מהעבודה בערב. העשייה היום יומית לא קשורה בקיבוץ, זה ההבדל בין דורינו לדורך.
אבל מר צורי היקר, אני מבטיחה לך שהילדים גדלים עד כמה שניתן על עקרונות הקיבוץ, הם לא זהים לעקרונות העבר, אבל התשתית אותה תשתית. מכתבך גרם לי לרצות להקפיד על דרך החיים הקיבוצית עוד יותר.
מאז עברתי לקיבוץ אין מאושרת ממני, אין מאושרים מילדיי ובעלי, ואני מבטיחה לך שהמטרה הסופית היא להעביר גם את מקומות הפרנסה לאזור.
תודה על המכתב החשוב הזה, ונתראה במדרכות הקיבוץ... אני אהיה האמא קטנת המיימדים שרודפת אחרי שני זעטוטים קטנים.
תודה!
תוחזר עטרה ליושנה. והקיבוץ לגדולתו האידואלגית, הערכית, הלאומית. ואף הבין לאומית. מפעל ההתנדבות שחבק גבולות. היה איחוד העולם בדרך של עשיית שלום אמיתי. הקיבוצניקים זה האנשים היפים של הארץ הזו וכל אנשי הארץ יפים. והלוואי והקיבוצים ישגשגו ויפתחו את ארצנו הקדושה בערכי ציונות יהדות ,תרבות ,עברית ,וישראלית. וגם חיבור לעולם הרחב.
הזדהיתי מאד עם מה שרשמת.
בברכה
גדעון
שאפו על הפוסט הנפלא הזה.
מוקי נמנה על אחד המורים הטובים שלי בתיכון שבעמק.
אינני גרה בקיבוץ שנים רבות , אך לו הייתי צעירה כיום הייתי מעמיקה ואולי מיישמת את הדברים שקראתי לעיל . תודה לך מוקי.
תודה לעולם שמזמן לנו אנשים כמו מוקי. ערכים כנים מובלים אנשים כאלה לעשות טוב, הם נחושים ובעלי כוחות נפשיים לדברים המשתנים סביבנו. יישר כוח.
מוביל אדאולוגיה שקולה
מיגרש ולא מגרש.
ועידה ולא וועידה.
גילגוליו ולא גלגוליו.
ויתרתם לבני הישיבות והם תפסו את מקומכם,מבקש מהנהלת תנועת הקיבוצים לפעול להחזרת המצב כבראשונה
אנחנו מקווים שדבריך יהוו השראה לדור שאליו אתה פונה וגם לחברי הקיבוץ הבוגרים/ותיקים. תבורך!!!
מיד אחרי מותו של אבי, יום לפני "המועד הקובע" (שיוך), הודיעו לנו מהקיבוץ שהיה בין מייסדיו, שהם מסכימים לכלול אותו בשיוך, אבל לא ייתנו לנו את הבית שבו הוא ואימי נפטרו, כי יש אנשים אחרים שרוצים אותו. אח"כ לא נתנו לי להצטרף לבנים החוזרים כי שני הוריי כבר נפטרו....אח"כ לא קיבלו את אחותי, שעברה לגור בבית החלופי אותו קיבלנו, כי לא היה לה מספיק פנסיה. שאמשיך?
אתה איש יקר. אבל תמים. אין יותר אידיאולוגיה, אבל יותר גרוע מכך, אין אהבה. רק בריאות.
נשמח אם תצטרף לשורות המועדון לחבר.
יש פח חדש של ערגליות תות בטעם שוקולד
וקפה נמס עלית.
וכמובן שיוענק לך מיד עם ההצטרפות תואר אדמין לשם כבוד
https://www.facebook.com/groups/542210145857143/scheduled_posts
תודה רבה לך על המכתב
אין ספק שחלק מהתנופה שאנו עדים לה בצמיחת הקיבוצים נובעת מהצטרפותם של אלפי משפחות אידיאליסטיות המחפשות לא רק את איכות החיים במובן הגשמי, אלא גם חיי הגשמה, קהילה ליצירה משותפת .
תודה על כל שאתה מהווה עבורנו מצפן ערכי ומאפשר את יצירת ההמשכיות.
הוספת תגובה חדשה