דילוג לתוכן העיקרי
fw_before_content
content

מכתב תמים מחבר ותיק לחברים החדשים בקיבוץ

 מוקי צור במכתב אישי לחברות וחברי הקיבוצים הרבים שחזרו והצטרפו לחיי הקיבוצים בכל רחבי הארץ בשנים האחרונות: "מבקש אני לקרוא לכם שותפיי הצעירים להיות מעורבים לא רק בנעשה בביחד של המקום בו קבעתם את ביתכם כיום, אלא ללמוד ברצינות את שהיה וממנו אפשר לקבל השראה ליצור את הפרק שלכם"
מכתב תמים מחבר ותיק לחברים החדשים בקיבוץ
מוקי צור והחברים הצעירים יותר במשפחתו. תמונה מתוך האלבום המשפחתי

מכתב תמים זה מיועד לחברים החדשים בקיבוץ. להפתעתי ולשמחתי הם רבים. זקנתי ואני מבין היטב  שאני מהגר  בזמן  ולא תמיד מבין את שפתו ומכשיריו של הדור הצעיר, ובכל את אני מעז  לכתוב מכתב  זה לצעירים ממני שלא החלו את חייהם בקיבוץ בימי מלחמה ומחסור אך כמו הוותיקים נקראו להחלטה אישית קשה  להצטרף  לקיבוץ. גם אם מתגוררים בדירות מרווחות יחסית. גם אם ילדיהם לא לנים בבית הילדים.

ההחלטה להצטרף לא היתה פשוטה: לחיות חיים קהילתיים עמוסים, לרוב בפריפריה. לשם כך יש לקבל החלטות קשות. אני  מבקש לכתוב מכתב זה כי אני מאמין שרבים מבינים שלמרות שלא ניסחו בבירור מה הם רוצים מהקיבוץ ומעצמם, אזי בהחלטתם לשלב גורלם בדרכו של הקיבוץ הם מחפשים לא רק מגרש אלא גם דרך. משמעות.

בקרוב תתקיים וועידה של התנועה  הקיבוצית. יהיו בה נאומים,  ויכוחים, פגישות  חברתיות, גמגומים וצחצוחי מילים. יש בי רצון לכתוב מכתב זה לחברים החדשים בקיבוץ, לתושבי ההרחבות.

מכתב אישי מזקן אחד הנהנה לראות את הילדים המתרוצצים בחצר את ההורים הצעירים העובדים למען משפחתם וטירתם. כבר לא באוהלי נלהבים, ובכל זאת מבקשים להתייצב מול  פולחני עריצים של כוח וניכור. מבקשים חינוך טוב לבנותיהם ובניהם, חינוך המשלב סולידריות והישגיות, טבע וקידמה שאינה בוגדת באנשים.

לבתים החדשים שבנו או חולמים לבנות בקיבוץ יש חלונות גדולים, ואני מתפלל כי דרך החלונות ידעו דייריהם להסתכל פנימה ולעולם. ומתוך מבט זה, לדעת לאבחן בין מאבקו של הקיבוץ על האינטרסים שלו (שלא תמיד הוא האינטרס של כל חבריו) לבין אחריותו מרצון לקדם את בסיס חלומותיו של הקיבוץ בגלגוליו לחברה מתוקנת. חלומות  אלו מהווים גם היום תשתית ליצירה קיבוצית בת דורות .

הקיבוץ בכל גלגוליו תהה האם הוא ממשיך את דרכי מייסדיו, את התמימות שלהם ואת נחישותם. תמיד רחש החשש שמא נשכחה התקווה, התקהתה הביקורת, התמעטו המעשים הנדרשים. תמיד שאלו האם הוכה החלום ונגמר. 

 דור המצטרפים לקיבוץ בשנים האחרונות יקבע את גורלה של יצירתו החברתית. את פתיחותו לסובב, את  יכולתו ליצור אלטרנטיבה מתוך שייכות.

מבקש אני לקרוא לכם שותפיי הצעירים להיות מעורבים לא רק בנעשה בביחד של המקום בו קבעתם את ביתכם כיום, אלא ללמוד ברצינות את שהיה וממנו אפשר לקבל השראה ליצור את הפרק שלכם. לא להפוך את השכחה והבורות לדגל ולא להפוך את הקהילה הקיבוצית למוזיאון של פוחלצי עבר.

אני קורא לכם חבריי החדשים להיות מעורבים במה שהקיבוץ עושה כתנועה קיבוצית. לשאת באחריות לקיבוץ כחברה המבקשת לא רק לקדם את האינטרסים שלה, אלא לקדם ולתקן את החברה הישראלית ואת חברת האדם. אני מאמין בלב שלם כי אמונה זו עוד רוחשת אני מאמין שאתם  יודעים לאבחן  בין התפרצויות השנאה לה זוכה הקיבוץ, בין  השמחה לאיד לכאביו האמיתיים  ולאתגריו.  

אתם  יודעים שבשנאה  לקיבוץ יש רצון למצוא כתובת לכל מחלות הדור ומצוקותיו,  אך התגובה האמיתית  לרוחות אלו אינה הסתגרות וויתור, אלא התמודדות עם כוחות כבידה הסוחפים לצבירת נכסים ולאובדן התקווה לתיקון החברה והצמחת האדם.  

אני מאמין כי חברי הקיבוץ שהצטרפו אליו בשנים האחרונות ידעו  לתבוע מעצמם ומהתנועה הקיבוצית שהם אזרחיה לקחת אחריות לחברה הישראלית, לא כאליטה מתנשאת אלא כשותפה לחברת אזרחיה ולעם היהודי על מורשתו ואתגריו.

 מוקי צור, עין גב

תגובות

תודה מוקיצ' היקר, מתווה הדרך ומורה הכיוון!!!
קיבוצניק צעיר
תודה מוקיצ' היקר, מתווה הדרך ומורה הכיוון!!!
חברה חדשה בקיבוץ
הדר אגמון אופין
מר צורי היקר,
אני אשתו של אהד אופין ואם לשני ילדיו הקטנים. בשנת 2006 התחלתי את לימודיי האקדמים במכללה והתגוררתי בשנים הללו באפיקים. במהלכן פגשתי את אהד אופין. מעברי יש לי קשר לעמק הירדן דרך סבתי שהיתה ממקימי קיבוץ מעגן ושם גידלה את אימי עד אשר עזבה לאחר לידת אחי. עמק הירדן תמיד היה המקום שבו חלמתי לגור, ולפני 4 חודשים מימשתי את החלום לאחר 13 שנות מגורים בתל אביב.
מכתבך התמים והרגיש, ריגש אותי עמוקות.
יש הבדל משמעותי וכואב בין דורך לבין דורינו. אנחנו עובדים מחוץ לקיבוץ, אהד מהנדס, אני עובדת מדינה. בכל יום מישהו אחר מאיתנו חוזר הביתה מהעבודה בערב. העשייה היום יומית לא קשורה בקיבוץ, זה ההבדל בין דורינו לדורך.
אבל מר צורי היקר, אני מבטיחה לך שהילדים גדלים עד כמה שניתן על עקרונות הקיבוץ, הם לא זהים לעקרונות העבר, אבל התשתית אותה תשתית. מכתבך גרם לי לרצות להקפיד על דרך החיים הקיבוצית עוד יותר.
מאז עברתי לקיבוץ אין מאושרת ממני, אין מאושרים מילדיי ובעלי, ואני מבטיחה לך שהמטרה הסופית היא להעביר גם את מקומות הפרנסה לאזור.
תודה על המכתב החשוב הזה, ונתראה במדרכות הקיבוץ... אני אהיה האמא קטנת המיימדים שרודפת אחרי שני זעטוטים קטנים.
תודה!
הקיבוץ המתחדש
גדעון
מדהים. רשמת מדהים. מוקי יקר.
תוחזר עטרה ליושנה. והקיבוץ לגדולתו האידואלגית, הערכית, הלאומית. ואף הבין לאומית. מפעל ההתנדבות שחבק גבולות. היה איחוד העולם בדרך של עשיית שלום אמיתי. הקיבוצניקים זה האנשים היפים של הארץ הזו וכל אנשי הארץ יפים. והלוואי והקיבוצים ישגשגו ויפתחו את ארצנו הקדושה בערכי ציונות יהדות ,תרבות ,עברית ,וישראלית. וגם חיבור לעולם הרחב.
הזדהיתי מאד עם מה שרשמת.
בברכה
גדעון
נולדתי בקיבוץ של פעם
עפרה
ברצוני לציין מחמאה ענקית לחבר מוקי צור.
שאפו על הפוסט הנפלא הזה.
מוקי נמנה על אחד המורים הטובים שלי בתיכון שבעמק.
אינני גרה בקיבוץ שנים רבות , אך לו הייתי צעירה כיום הייתי מעמיקה ואולי מיישמת את הדברים שקראתי לעיל . תודה לך מוקי.
אינני חברת קיבוץ
אפרת
אני גרה בכפר שהפך לעיר באחרונה ומעולם לא גרתי בקיבוץ, אבל נושאת עיני לשם כל הזמן.
תודה לעולם שמזמן לנו אנשים כמו מוקי. ערכים כנים מובלים אנשים כאלה לעשות טוב, הם נחושים ובעלי כוחות נפשיים לדברים המשתנים סביבנו. יישר כוח.
אדאולוגיה
ישי הורן
תמיד נבון
מוביל אדאולוגיה שקולה
מוקי
עירית
התרגשתי למקרא דבריך. שותפה להרגשתך ולרצונות שלך.
(ללא נושא)
רמבי
זאת ולא את.
מיגרש ולא מגרש.
ועידה ולא וועידה.
גילגוליו ולא גלגוליו.
יפה מאוד
נטע צחור
כתמיד מוקי רואה רחוק ומחבר את היומיום לחזון. כבן משק שחזר עכשיו לקיבוץ אני מזדהה עם הדברים אך מקשה ושואל- מהם באמת האתגרים של הקיבוץ? האם המחלוקות הן מהותיות? האם לקיבוצים יש בשורה וחזון לחברה הישראלית?
קיבוצים
מוטי
לצערי,התנועה הקיבוצים נעלמת מהנהגת המדינה ועברה לפעול רק בגופים שמאלנים וחבל,כי האנשים מלח הארץ רואים את הארץ ואליה לא יבואו,הייתם בחזית הצבא בבהד 1 בסיירות המובחרות והיגעתם למקומות בהנהגה,והיום אתם נעדרים משם וחבל,
ויתרתם לבני הישיבות והם תפסו את מקומכם,מבקש מהנהלת תנועת הקיבוצים לפעול להחזרת המצב כבראשונה
מכתב מרגש מעומק הלב של איש חכם מאוד
עדינה
כל מילה בסלע . השאלה אם כל חברי הקיבוץ מרגישים כך או שמא חלקם מביטים על המצטרפים החדשים בחשש .
מדהים
גוידו ששון
כל מלה סלע
תודה למוקי
חנה וצביקה זמורה
כמי שהיו חברי קיבוץ כל מיטב שנותינו(40 שנה) עד ההפרטה - אנחנו מבקשים להודות לך מוקי ולחזק את ידיך!
אנחנו מקווים שדבריך יהוו השראה לדור שאליו אתה פונה וגם לחברי הקיבוץ הבוגרים/ותיקים. תבורך!!!
פניה של מוקי צור לחברי קיבוץ חדשים
שלמה גילר
אני עוזב קיבוץ מכיר את הקיבוץ לפני 35 שנה .הקיבוץ השתנה ואינו מתעניין במה שקורה במדינה .חבריו עסוקים בעושרם ורוחתם וזה בסדר אני חושב שמופיעה צור נאיבי מאד שזה יפה .אבל המודל קיבוץ שהיה הינו ז"ל והמצטרפים החדשים רוצים להטיב את חיים אין אידאולוגיה אין עבודה עברית אין חקלאות יש שכירים אין רצון לתרום .רק לעשות לביתהם .ולא חבל לי על כלום .אני חושב שבמצב הקים המדינה צריכה לעזור לקיבוצים בדיוק כמו למפעל בחצור הגלילית או בקרבת שמונה .הם שומרים על הגבול באותה מידה ואף פעם לא נהנו מתמיכת הממשלה
תגובה למכתב של מוקי צור
יפעת
אילו זה היה נכון שהקיבוצים באמת רוצים את בניהם באופן תמים ולא רק עבור כסף הייתי מסכימה עם מכתב מקסים זה. לא כך הדבר בקיבוץ בו אני מתגוררת. בן משק שידור משגת הוא אין וזה שלא הוא אווט. צר לי אבל דברים שרואים משם לא רואים מפה. יש מיגור, יש איפה ואיפה, ואיך לא. מעצם ההחלטה להערים קשיים כלכליים על הבנים לקליטה בקיבוצם הבנים הותיקים נדחקים הצידה. התמונה מצטיירת במכתב היפה הזה היא לא מדוייקת .היא בהחלט נכונה עבור הבנים הצעירים אבל פלח משמעותי מאוד של בנים ילידי שנות ה 70 ומעלה לא כלולים בתמונה הורדה הזאת כפי שהיא מובאת פה. צר לי.
תמים היית ותמים נשארת...
רחל
אתמול בדיוק עברתי על המכתבים מלאי ההערכה שכתבת לאבי זכרונו לברכה. הייתם חברים טובים ושותפים לאידיאולוגיה הקיבוצית.
מיד אחרי מותו של אבי, יום לפני "המועד הקובע" (שיוך), הודיעו לנו מהקיבוץ שהיה בין מייסדיו, שהם מסכימים לכלול אותו בשיוך, אבל לא ייתנו לנו את הבית שבו הוא ואימי נפטרו, כי יש אנשים אחרים שרוצים אותו. אח"כ לא נתנו לי להצטרף לבנים החוזרים כי שני הוריי כבר נפטרו....אח"כ לא קיבלו את אחותי, שעברה לגור בבית החלופי אותו קיבלנו, כי לא היה לה מספיק פנסיה. שאמשיך?
אתה איש יקר. אבל תמים. אין יותר אידיאולוגיה, אבל יותר גרוע מכך, אין אהבה. רק בריאות.
מוקי צור היקר והאהוב
ריבה פריד
כמה רוח צעירה יש בדבריך. כמה תבונה. כמה פשטות. כמה יכולת לשים את הדברים כהוויתם, בגובה העיניים. הלוואי והדברים האלה יחדרו את שכבות הציניות והררי העייפות ממרוץ החיים התובעני, ויגעו בלבבות הצעירים בקיבוצים. החיים הבאמת טובים שמוקי מציע במכתבו - משלבים בין הבית והחצר הפרטית של כל אחד, למהות, להבנה לשם מה, שהיא-היא החיים עצמם. לא ליד החיים אלא בתוכם. לו יהי
הזמנה אישית למועדון לחבר.
YORAN
מוקי.
נשמח אם תצטרף לשורות המועדון לחבר.
יש פח חדש של ערגליות תות בטעם שוקולד
וקפה נמס עלית.
וכמובן שיוענק לך מיד עם ההצטרפות תואר אדמין לשם כבוד
https://www.facebook.com/groups/542210145857143/scheduled_posts
(ללא נושא)
אלכסנדר ויינטרוב
מוקי יקר ,
תודה רבה לך על המכתב
אין ספק שחלק מהתנופה שאנו עדים לה בצמיחת הקיבוצים נובעת מהצטרפותם של אלפי משפחות אידיאליסטיות המחפשות לא רק את איכות החיים במובן הגשמי, אלא גם חיי הגשמה, קהילה ליצירה משותפת .
תודה על כל שאתה מהווה עבורנו מצפן ערכי ומאפשר את יצירת ההמשכיות.

אתם מורידים תגובות?
רחל

הוספת תגובה חדשה