בפנים היה מעט אור: רשמים מכיכר החטופים בליל חנוכה גשום וסוער

כיכר החטופים. יום שני, שבע בערב, נר שישי של חנוכה.

גשם זלעפות מתדפק על אוהל משפחות החטופים. הקור חודר עצמות. כל מה שאפשר לחשוב עליו ברגעים אלו הם החטופים והחטופות שנאלצים לספוג את התנאים הנוראיים הללו בגופם החשוף, אי שם מתחת לאדמה, במנהרות עזה.

אט אט מתכנסים כולם. המשפחות. החברים. חברות וחברי התנועה הקיבוצית והקיבוץ הדתי. אנשי מטה המשפחות. דתיים וחילוניים, ימין ושמאל, צעירים ומבוגרים מסתופפים יחד באוהל המואר. כולם יושבים קרוב, אולי להתחמם מעט, אולי לחוש את הסולידריות המקרבת בין באי האוהל, סביב הדלקת הנר, זה החג השני בשבי חמאס. 

כ-500 איש התכנסו יחד באוהל. למרות מזג האוויר הקשה. בגלל מזג האוויר הקשה. לזעוק, לקרוא - השיבו אותם. השיבו אותם עכשיו. הקמטים על פני המשפחות ניכרים. העייפות ניכרת. שביב של תקווה נמצא בעצם ההתכנסות - אנחנו ביחד.  

הרב הראשי לישראל, קלמן בר, הגיע לברך ולהדליק נר. "אם יש לי אח ואחות הנתונים בשבי", צעק בקול, "אני צריך להרגיש כאילו אני זה שנתון בשבי". מזכ"ל התנועה הקיבוצית, ליאור שמחה יושב מחובק כל הערב עם סימונה שטיינברכר, אמה של דורון. "אור עדיין דולק בנשמותיהם של אחינו הכלואים בעזה", הוא אומר, "נעשה הכול להחזירם, נעשה הכול לחבר בינינו, ואורת קטנים יהפכו לאור גדול". מזכ"לית תנועת הקיבוץ הדתי, שרה עברון, מדברת בשקט, כמעט בלחש, ניתן לחוש את האמפטיה במנגינה של דבריה המחברים והאוהבים. 

את הערב ארגנה ברגישות ריקי רז, רכזת התרבות בתנועה הקיבוצית. איילה מינקר הובילה שירה משותפת יחד עם המשפחות. קרובי החטופים בחרו שירים שנוגעים להם ולאהוביהם. הקהל השתתף בשירה. סימונה שטיינברכר, אמה של דורון, בחרה בשיר "הביתה". יזהר ליפשיץ, בנו של עודד, בחר ב"איך קוראים לאהבה שלי". אסתר בוכשטב, אמו של יגב, בשיר "עוד חוזר הניגון". לישי לביא מירן, אשתו של עמרי, בחרה בשיר "רוני". דורון זקצר, אביו המאמץ של עידן אלכסנדר, וסבתו, ורדה בן ברוך, בחרו בשיר "אנחנו לא צריכים". 

ערב עצוב וקשה. אבל היחד אולי מרפא מעט. אולי. מה שבטוח - המשפחות זקוקות לכל תמיכה, חיבור ועידוד.

צילומים: ליאור רוטשטיין