דברים שרואים מחוף הכנרת ולא רואים משום מקום אחר

גם השנה, כשאוראל זאבי (השותף שלי) ואני התחלנו לתכנן את החופש הגדול, עלו פחד ותסכול ורצון לברוח מהארץ ברגע שחשבנו על הרפסודיה. לאורך כל ההכנות אני חוזר ושואל, "למה אנחנו צריכים את זה?". מתוך כל המפעלים בקיץ, הרפסודיה נמצאת בין הראשונים בגודלה מבחינת רמות התכנון וההערכות, רמת הבטיחות והסכנות הקיימות, עלויות, מפגשי הכנה עם הנערים, הכנות לוגיסטיות, טופסיאדה ועוד.

וגם הפעם, איך שאנחנו מגיעים, זה מכה בי ואני נזכר שהנערים שלנו מקבלים מהימים האלה דבר שהוא בעל ערך שאי אפשר לכמת למספר או לתפוס בשכל. הם מקבלים אין ספור חוויות והתנסויות שילוו אותם כל החיים.

ובאמת, אני כל פעם נדהם ומתרגש לראות איך שהמפעל הזה מפגיש את הנוער שלנו בחשיפה לאחרים, מביא אותם להתמודדות עם אתגרים פיזיים ורגשיים ביציאה מאזור הנוחות, ובסופו של דבר לחקר העצמי שלהם. למי שלא מכיר, ברפסודיה הנערים ונערות שבאים על דעת עצמם לשלושה ימים, נדרשים לעשות הכנות מקדימות של ציוד לקראת היציאה מהקיבוץ, להגיע לשטח ולהקים מחנה, לדאוג לעצמם לשתייה ומזון, לדאוג לניקיון ותחזוקת המחנה, לבנות רפסודה בעצמם ולבחור באיזה תוכן ועיצוב למלא את המפרש הלבן. לצד המשימות הרבות להם נדרשים, יש הזדמנויות רבות לכיף גדול כמו למשל רחצה בכנרת, השתתפות בתחרויות ספורט, מפגשים יזומים, מפגשים בלתי רשמיים שבהם ההורמונים של הגיל שעושים שעות נוספות עליהם יכתבו שירי אהבה.

הרפסודיה הנוכחית הייתה בסימן "בחירה". בערב הראשון התקיים אצלנו במחנה מעגל שיח עם קיבוצניק חוזר בתשובה שסיפר על המסע שלו בחיים ועל משמעות הבחירה בחייו. התקיים דיון מרתק במהלך המעגל וגם בימים שאחרי, ובזכות לכך הנערים שלנו זכו למפגש עם "אחר דומה/שונה" מאיתנו.

על רגל אחת אספר לכם שהשנה ההתמודדות הכי גדולה שלנו הייתה בחירת התוכן למפרש כאשר הנערים נפגשו עם "ועדת אישור המפרשים" אין ספור פעמים כדי לעמוד על רצונם כאשר מנגד נדרשו לצקת משמעות למילים ולסמלים שבחרו. כמה שדבר כזה יכול להישמע קטן, הוא דוגמא לחוויה חינוכית שהפכה לחוויה מעצימה עבור החבר'ה כיחידים וכקבוצה.

בתור איש חינוך וחבר קיבוץ, אני רוצה לומר תודה ומרגיש שזכיתי ושגם הנוער בעברון זכה. תודה למנהלי המחלקות והאגפים של התנועה הקיבוצית שעשיתם ועדיין עבודה יוצאת מן הכלל, המפעל הזה הצליח. עם אכפתיות, מקצועיות ובגובה העניים, ישבתם וחשבתם מה, איך, מתי, כמה, ולמה, וגם בשטח הייתם וליוויתם כדי ליצור מרחב שיאפשר את השפע הזה. אז תודה גדולה לכם ומי ייתן והמפעל הזה יימשך עוד שנים ארוכות.