דילוג לתוכן העיקרי
fw_before_content
content

חזרה לקיבוץ אחרי 76 שנים: סגירת המעגל המרגשת של לאה שוורץ

אף פעם לא מאוחר: לאה שוורץ שהגיעה לקיבוץ שער הגולן כילדה ניצולת שואה, חזרה אליו לביקור - 76 שנים אחרי שפונתה ממנו ביחד עם חבריה ושאר ילדי הקיבוץ במלחמת העצמאות: מאז 1962 היא מתגוררת בארה"ב, והשבוע נסגר המעגל כשלאה באה לבקר בקיבוץ, ואיתה בנותיה, חתנה ונכדתה
לאה ובנותיה צופות בתמונות מימי חברת הנוער
לאה ובנותיה צופות בתמונות מימי חברת הנוער

בקיבוצים הוותיקים מתרחשים מעת לעת ביקורים מעניינים של אנשים או קרובי משפחה של אנשים שהיו בו בימי ראשית הקיבוץ. מפגש כזה התקיים בקיבוץ שער הגולן, אליו הגיעה לבקר לאה שוורץ בת ה-88 אחרי תיאום מוקדם שעשתה, ממקום מגוריה בארצות הברית. 

החיבור של לאה עם הקיבוץ הצפוני מתחיל לפני 76 שנים, אז שהתה פה במשך שישה חודשים, מנובמבר 1947 עד מאי 1948, עם חבריה בחברת הנוער "זרעים", כולם ילדים שורדי שואה, שהגיעו ביחד לארץ ישראל ולקיבוץ, אחרי שהות ב"בית הילדים" בלנקנזה, גרמניה, לשם נאספו הילדים, רוהם יתומים, שעברו את המלחמה הנוראה בבריחה מאימת הצורר הנאצי. בבלנקנזה הם עברו שיקום נפשי ופיזי, לפני העלאתם לארץ. 

לאה ונורית, בתה של שיקה כהן, מחנך חברת הנוער
לאה ונורית, בתה של שיקה כהן, מחנך חברת הנוער

לאה גדלה בעיר חוסט, צ'כוסלובקיה. במהלך מלחמת העולם השנייה פוצלה משפחתה, והיא עברה את המלחמה עם אחותה בבית יתומים בבודפשט, שם שהתה עד סיום המלחמה ב-1945. מבודפשט הן נדדו דרך ערים וכפרים, ובינואר 1946 הגיעו לגרמניה, משם לאחוזת בלנקנזה, וממנה בנובמבר 1947 לישראל עם השומר הצעיר, ולקיבוץ שער הגולן. כאמור במלחמת העצמאות הותקף הקיבוץ ונכבש, והילדים פונו מבעוד מועד לחיפה ולרמת השופט, בו שהתה לאה מספר שנים, שירתה בצה"ל ואחרי השרות הצבאי, הכירה את מי שעתיד להיות בעלה, עמרם אמר, עמו עקרה לאטלנטה ושם היא מתגוררת מאז 1962.  

הביקור בשער הגולן תוכנן בקפידה בחודשים האחרונים. הצטרפו אליה בנותיה דליה ותמר, חתנה גי ונכדתה לורן.בת נוספת נשארה בארה"ב. תחילת הביקור הייתה בארכיון, צם צפו כולם בתמונות של לאה וחבריה מימי חברת הנוער ובעבודה בכרם. משם הלכו החבורה ל...ארוחת צהריים בחדר האוכל, ממנו המשיכו לביקור במקלט המשוחזר, ולסיום - ביקור במוזיאון המקומי, בו צפו בסרט "גבורות" שהעלילה מתארת את קרבות 48' ופינוי הילדים מהקיבוץ. במוזיאון היא אף פגשה את אלמנתו של אחד מחבריה לקבוצה, ואת בתה של מחנך הקבוצה, ולקינוח רקדו שירי עם לצלילי נגינת אקורדיון, כמו בימי ילדותה. בני המשפחה של לאה סיפרו בתום המפגש כי היה לה חשוב מאוד ומרגש לראות את התמונות מהתקופה בשער הגולן, להיזכר בשמות חבריה לקבוצה, ב"הוריה" המאמצים בקיבוץ ולסגור מעגל מרגש שהחל לפני 76 שנים. 

הוספת תגובה חדשה