לומדים מפינלנד.... ויש כל כך הרבה מה ללמוד

למדנו את העם הצנוע והמעניין, ביקרנו בבתי ספר יסודיים ותיכוניים, במרכז בלתי פורמאלי לאומנויות הבמה והקרקס, באוניברסיטת הלסינקי בפקולטה המבוקשת לחינוך, סיירנו בעיר ונפגשנו עם מנהלים ואנשי מפתח. המסקנה: השינוי מתבקש אצלנו והשאלה היא האם יהיה לנו האומץ לשנות?? 

ואצלנו, בחינוך ההתיישבותי שבסיסו החינוך הקיבוצי, החל מהגיל הרך, אצלנו לפעמים השינוי נראה דווקא כחזרה לאחור ליסודות החינוך הקיבוצי – ללמידת חקר, לאוטונומיה של הילד ושל המורה ובוודאי של בית הספר, ללמידת נושאים, ללמידה שיש בה חיבורים לטבע ולסביבה ובעיקר למעמדו ומקומו של המחנך, המורה ומנהל בית הספר – שהם החשובים והמוערכים ביותר מבין המקצועות – כי כך זה בפינלנד! מתוך ארבעה שיפנו ללמוד הוראה יתקבל רק אחד / אחת!
מורה בגיל הרך מחוייב/ת בתואר ראשון והעדפה לתואר שני. מכתה א' ועד כתה י"ב כל המורים מתחילים ללמד רק כאשר רכשו תואר שני ובתוך תכנית הלימודים הם מחויבים בנגינה על אחד משני הכלים: פסנתר או גיטרה.

מערכת החינוך של פינלנד מושתתת אמון! מעגלי האמון עובדים ראשית בין המורה לילד – זוהי גישה וגם שיטה – זהו בסיס המוביל ומנחה את כל המערכת, כך גם בין המנהל לצוות המורים, כך בין הרשות למערכות החינוך שבאזורה, כך בין הרשות ובתי הספר למשרד החינוך וכך, תופתעו לשמוע – בין ההורים למערכת החינוך!

ו...משכורתם של המורים – שווה לשכר המהנדס, עורך הדין ואינה רחוקה משכרו של רופא. פינלנד כאשר רצתה לעבור ממדינה נכשלת למדינה שקוצרת כל תואר אפשרי של מערכת חינוך בעולם החליטה כי הוראה הוא המקצוע החשוב ביותר למדינה!

 המשלחת שיצאה לסיור החשוב והמלמד חזרה מגובשת יותר וממוקדת סביב הרצון לחולל שינוי ולהוביל אותו במרחב מערכות החינוך במועצות האזוריות - במרחב ההתיישבותי. עבודה רבה לפנינו אבל כעת חמושים בידע ובמראה עיניים של הצלחה,  חדורים אמונה שמעשה שכזה אפשרי גם אצלנו.