מאמרים משולחן ההדרכה של הגן הקיבוצי: הדרכה כפרופסיה בגיל הרך

מהו תפקידה של המדריכה הפדגוגית בגיל הרך? כיצד ההדרכה באה לידי ביטוי במערכת החינוך? איזו גישת הדרכה מטיבה עם הצוות החינוכי ורלוונטית יותר היום? ולמה מתעקשים להגדיר את ההדרכה כפרופסיה?

ההגדרה "הדרכה פדגוגית בגיל הרך כפרופסיה" לא העסיקה את החוקרים עד לאחרונה (דיין, 2010). מספר סיבות  כגון: איכות ההדרכה, איכות הצוות החינוכי, מעמד אנשי החינוך בארץ ובעולם, הצורך הגובר לתת מענה של מסגרות חוץ ביתיות לגיל הרך, התקדמות המחקרים העוסקים בגיל הרך ולימוד המבוגר, הביאו את שדה המחקר לעסוק בנושא באופן ממוקד יותר. 

במחקרים רבים בארץ ובעולם  נכתב על חשיבות מתן טיפול איכותי על ידי צוות המעון או גן, הכולל: שיתופי פעולה המתקיימים בין המערכות השונות (הורים, מערכת חינוך, קהילה, מועצה ופיקוח ) השונות, סגנון פתוח ומקדם של השיח יוצר אווירה תומכת בצוות, תקשורת מעצימה, יכולת לחולל שינוי, והתאמת הסביבה החינוכית של הגן להתפתחות הילדים והילדות. בשנים האחרונות מוגדר החינוך בגיל הרך כיעד לאומי בישראל מתוך הבנה שיש לו השפעה ארוכת טווח על המדינה. מכלול החוויות שעובר הילד מרגע לידתו משפיעות באופן ישיר על התפתחותו הקוגניטיבית, רגשית וחברתית. היום מסכימים כולם על כך שלאיכות הטיפול והטיפוח של ילדים בשנות חייהם הראשונות יש חשיבות חברתית וכלכלית רבה (רבינוביץ',2015).

ההבנה שהתפתחות תקינה של ילדים קשורה במענים מקצועיים ומותאמים הניתנים על ידי הצוות החינוכי, הובילה את מנהלות מערכות הגיל הרך וגננות רבות לחפש אנשי מקצוע שיסייעו להן בהתמודדויות השגרתיות וילוו אותן בתהליכים החינוכיים המורכבים שהם חלק בלתי נפרד מהתפקיד.

להדרכה הפדגוגית תפקיד מרכזי בתמיכה ובפיתוח מקצועי של הצוות החינוכי, כמו כן ביצירה ושמירה על אקלים ארגוני שמתאפיין ביכולת לחולל שנוי ולהטמיע ידע חדש ודפוסי עבודה - החיוניים לשגשוגם של הילדים והילדות. האקלים הארגוני הוא בעצם מתן הביטוי הפסיכולוגי המתאר את תפיסת הצוות למקום עבודתו (צור, 2014).

חינוך איכותי ומקצועי מאפשר שוויון הזדמנויות, צמצום פערים חברתיים ומקל על איתור מוקדם של ילדים בסיכון.  על מנת לספק מענה איכותי לצרכיהם של הילדים השוהים במסגרות חוץ ביתיות כגון מעונות היום וגני הילדים, ולאפשר ליווי ושיתוף מקצועי להוריהם, מחייב שהצוות החינוכי יהיה מלומד ומקצועי. הפרופסיונליות שנדרשת מהצוות החינוכי, מחייבת את המדריכה הפדגוגיות (צור, 2014). הדרכה איכותית מתייחסת למספר אספקטים: תפקיד המדריכה, רמת הסמכות שלה, התהליך שהיא מובילה, והדרך בה היא תופסת את מעמדה ומקצועיותה של המודרכת. הבנת השקפת העולם והבנת המנטליות  של המודרכת מאפשרת לה להעריך את תהליך ההדרכה תוך כדי מתן משמעות לתוכן שעולה ולדינמיקה שנוצרת ביניהן (פוקס 2002).

תפיסת ההדרכה הפדגוגית כפרופסיה מצריכה מאתנו, הארגונים החינוכיים לקבוע סטנדרטיזציה לפרופיל המדריכה. הרצון לייצר ייחודיות מקצועית כחלק מתהליך שיפור איכות עבודתה של המדריכה הפדגוגית, לא מאפשר שכל גננת או עובדת סוציאלית עם ותק וניסיון תהפוך למדריכה פדגוגית ללא מסלול התמקצעות ייחודי להדרכה. מסלול אקדמאי, קורסים מקצועיים, ניסיון בתחום ולמידה לאורך החיים (Lifelong learning) כתפיסה האומרת שתהליך הלמידה מתמשך לאורך החיים, כולל רכישת ידע מתמשכת למטרות אישיות או מקצועיות, נעשה מרצון וממוטיבציה אישית להתפתח - הם חלק מאותו פרופיל שאנו צריכים לקדם. אותה תפיסה יוצרת מנגנון השתייכות פרופסיונאלי למדריכה הפדגוגית על ידי מספר אפיונים ברורים עליהם נרחיב בהמשך.

מה היא פרופסיה ותפקידה בארגון חינוכי?

"פרופסיה" היא פרקטיקה חברתית המתבססת על מומחיות בתחום דעת אקדמי מוכר ובמחויבות לסטנדרטים גבוהים, ערכיים ומקצועיים בתהליכי ההכשרה וההסמכה של חבריה, ובהקפדה על אתיקה מקצועית בשגרת העבודה השוטפת" (נמרודי 1998, מתוך דיין, 2010).

השינוי בהגדרתם של אנשים העוסקים בחינוך ממקצוע לפרופסיה עשויה להוביל לשינוי חיובי והכרה ציבורית שתשפר את התנאים וההתייחסות החברתית כלפיהם.  התיקון בהגדרה אינו מהווה שינוי סמנטי בלבד, אלא מבטא צורך בשינויים ארגוניים בכל מוסדות החינוך וההכשרה בתחום (אליס, 2012). הצורך בשינוי מהותי דורש מאנשי החינוך להתעדכן במיומנויות חדשות כל הזמן בכדי להישאר רלוונטיים בחברה הדינמית המכתיבה שינויים תמידיים. מצד שני השכר הנמוך ותנאים סוציאליים הניתנים בארץ לאנשי הוראה וחינוך בכלל, לא פעם משפיעים על איכות המורים והמדריכים בשטח.  "ארגון החינוך המדע והתרבות של האו"ם (אונסק"ו) עורך בדיקות סטטיסטיות של מקצוע ההוראה ; הוא בוחן את כמות המורים בעולם, את הפרופיל שלהם, את הכשרתם, את תנאי העסקתם ואת המידה שבה מדינתם משקיעה בהם . ממצאי בדיקות אלו מצביעים על קשר מובהק בין תנאי העסקתם של מורים לבין איכות החינוך ומעמדו בסדר העדיפויות הציבורי" (אליס, 2012). השכר הנמוך בהחלט משפיע על המעמד החברתי, ומשפיע על הרצון להתמסר למקצוע על כל המשתמע מכך. הצורך להפוך את החינוך לפרופסיה הוא כלי שיכול לעזור במשיכת הון אנושי איכותי יותר שמסוגל להתמודד עם המורכבות של התפקיד ולמנוע כניסה לאילו שאינם עונים על הקריטריונים המתאימים.

אילו התנאים העומדים בבסיסה של עבודה מקצועית המוגדרת כפרופסיה על פי אסא כשר (צור, 2014):

1. גוף ידע תאורטי מהימן ותואם את המקצוע

2. פרקטיקה ומיומנויות המאפשרים לפתור בעיות מקצועיות.

3. הבנת המעשה המקצועי – בא לידי ביטוי ביכולת לתת הסבר מקצועי על הפעילות ואילו עקרונות עומדות בבסיסה.

4. זה מצריך מהאדם להיות - Long Life Learner, שנמצא בתהליך למידה התעדכנות והתמקצעות ממושכים.

5. קוד אתי מוסכם המגדיר את כללי ההתנהגות, מחויבות, כישורים ומכלול הערכים שיוצרים "בעל מקצוע ראוי לשמו".

מטפלות, מחנכות ובטח המדריכות הפדגוגיות שנותנות את התמיכה המקצועית ורגשית לצוותי החינוך צריכות לעמוד בקריטריונים המגדירים 'פרופסיה' (צור, 2014).

על פי  קריטריונים אלו ניתן להגדיר את התפקידים המרכזיים של ההדרכה הפדגוגית. הנחיה והדרכת מבוגרים המאפשרת תהליכי למידה והתפתחות אישית ומקצועית. מודלינג  בהדרכה תוך כדי מתן משובים ודיאלוג משתף. הקנייה של מיומנויות רפלקטיביות המאפשרות הערכה עצמית וצמיחה אישית מתמדת. מתן עזרה בפיתוח תוכניות ארגוניות וחינוכיות חדשות המשפרות את התוכניות הקיימות בגן. על המדריכה להיות מצויה ומעורבת במחקר האקדמי והחיבור הישיר שלו לשטח החינוכי בו היא פועלת. כמו כן היא מהווה סוכנת שינוי וצריכה להיות שותפה לקבוצת עמיתים מקצועית של מדריכות פדגוגיות המעורבות בשדה החינוך תוך כדי יצירת שיתופי פעולה עם מוסדות וארגונים רלוונטיים (המר-בודנרו 2010).

גישות להדרכה בגיל הרך

ישנן גישות ותאוריות שונות להדרכה בגיל הרך. כל גישה מורכבת ממימדים שונים: מערכת אמונות, תפיסת מהות התפקיד, מטרות ההדרכה והתוצרים המצופים ממנה, מקומה  של המודרכת בתהליך ההדרכה עצמו, בחירת תכני ההדרכה, טיבה של האינטראקציה ואיכות ההתקשורת המתקיימת בין המדריכה למודרכת. (פוקס, 2002).

המציאות בשטח לא פעם מכתיבה צורך בגמישות ובסגנון הדרכה אשר יכול לשלב בין הגישות השונות. קיימות שלוש גישות עיקריות בהדרכה : הגישה המתפתחת, ההוראתית והמעצבת.

תאוריות המוניסטיות שמות במרכז את הילד וקצב התפתחותו, וכך גם מודל ההדרכה יהיה "מודל של הדרכה מתפתחת" עם דגש על תהליך שוויוני ודמוקרטי הבא לידי ביטוי בכך שהמדריכה והמודרכת נמצאות במעמד שוויוני, לומדות האחת מהשניה, חושבות ומתייעצות ביחד. כך שתוך כדי תהליך ההדרכה תבוא לידי ביטוי התפתחותה האישית של המודרכת, ותתחזק תחושת המקצועיות והשאיפה להמשיך את הלמידה המשותפת. סגנון ההדרכה יהיה משתף וישתמש בעיקר במיומנויות של הקשבה, דיון פתוח, הבהרה, שיקוף והסכמה משותפת לאחר דיאלוג. חשוב להקפיד שההדרכה תהיה עם תשומת לב תמידית לצרכי המערכת.

בתאוריות ביהביוריסטיות, חברתיות וארגוניות הפרטים נבחנים דרך ההקשר והשייכות לארגון או קבוצה. בגן, המטלות מובנות על ידי הגננת שהיא האחראית על למידת הילדים. העבודה נעשית תוך התמקדות בקבוצה ולא בפרט. באופן טבעי קיימת השלכה של מודל ההדרכה על המודרכת, ולכן במקרה הזה יהיה לרוב "מודל הדרכה הוראתי / היררכי"  (דיין 2004). מודל זה בא לידי ביטוי בכך שהמודרך צריך להפנים את מה שלמד מהמדריך וביכולת שלו לעבד וליישם את מה שהפנים. אין ביטחון אם הידע שניתן בהדרכה הופנם כראוי והוא רלוונטי לצרכיו ולמסגרת בה פועל המודרך. מודל זה שם במרכז את המדריך כבעל הידע, המומחיות והשליטה על התכנים ותהליך ההדרכה. סגנון ההדרכה יהיה ישיר ומכוון פתרון בעיות.  (פוקס 2002).

הגישה המעצבת משלבת בין שתי הגישות מעלה. היא לוקחת בחשבון את צורכי המערכת והארגון בו נמצא הגן, פועלת על פי מדיניות מערכת החינוך וצורכי הילדים, אך מצד שני היא דמוקרטית יותר, ומתחשבת במודרכת. המדריכה מעוניינת לשלב את המודרכת בתהליכי ההדרכה ובכך לאפשר לה להטמיע את מה שנלמד, לחזק אצלה את תחושת השייכות לעשייה, את הצמיחה המקצועית והתפתחות אישית. במהלך הדיאלוג שמתקיים המודרכת מתבקשת להפנים את העקרונות וערכים שהופכים חלק משגרת העבודה המקצועית ואישית שלה (צור, 2014). ככל שסגנון ההדרכה יעלה בקנה אחד עם הממדים התואמים לגישה ומהות ההדרכה, כך היא תהיה איכותית יותר (פוקס, 2002).

"רשת הגן הקיבוצי" כארגון חינוכי, לוקחת חלק משמעותי בקידום הגיל הרך בארץ ובקיבוצים בפרט. כחלק מאותה תפיסה ולקיחת אחריות אזרחית, הוקם שולחן ההדרכה החדש. מטרתו לייצר ולקדם סטנדרט מקצועי  גבוה של הדרכה פדגוגית וארגונית התואמת את השונות בין המערכות החינוכיות. שולחן ההדרכה משתף פעולה עם "מסגרות תחילה" - פיילוט ארצי מתקדם ביוזמת אגף מעונות יום, שלוש אוניברסיטאות (העברית, בר אילן וחיפה), והג'וינט. הפיילוט מתמקד בשיפור איכות האינטראקציות בין הצוות לבין ילדי/ות הגן, בהנחה שהן אלה שמשפיעות על יכולתם לשגשג ולהתפתח באופן מיטבי. אנו מקפידים ונמשיך להקפיד על פרופיל מדריכה גבוה ומסלול למידת עמיתים ממושך:

•  תואר שני המתמחה בגיל הרך.
• קורס הדרכה ייעודי העומד בסטנדרטים בין לאומיים עם דגש על החינוך הקיבוצי
• ניסיון עבודה מוכח של שלוש שנים ומעלה במערכות חינוך קיבוציות
• יכולת להיות בתהליך למידה והתעדכנות מתמשכים

כמו כן כחלק מהתנועה הקיבוצית נמשיך, להיות האינסטנציה המובילה ידע וחדשנות בתחום הגיל הרך המתמחה בחינוך קיבוצי. נמשיך ללמוד את המורכבויות הארגוניות והחינוכיות בשטח, בכדי לתת מענה מקצועי ומותאם למציאות הדינמית. כארגון חינוכי יש לנו אחריות מוסרית להיות בחוד החנית ולהמשיך להוביל תהליכים מול משרדי הממשלה במטרה לקדם, למקצע ולקחת חלק בשינוי המקצועי הנדרש כל כך.

אנו צריכים את עזרתכם! על כולנו להיות מגויסים לטובת חינוך איכותי לילדינו. זו אחריות קהילתית לתת מענה הולם וראוי. זה הזמן לעשות "חישוב מסלול מחדש" לסדרי העדיפות, ולתקצב מינימום של 10 שעות הדרכה חודשיות עבור ליווי מקצועי לצוותים ולמנהלת מערכת החינוך. לתקצב מפגשי הורים למטרות העשרה בתחום החינוך, וכבר היום לבנות עתודה מקצועית להובלה עתידית של מערכת החינוך בקהילה.

נמשיך להיות בקשר, להוציא מאמרים מקצועיים רלוונטיים לכולנו. שתפו אותנו במידה ויש לכם נושא אותו הייתם רוצים ללמוד דרך מאמר מקצועי של שולחן ההדרכה שלנו.

אנו נמצאים בפייסבוק - https://www.facebook.com/tkzchinuch/notifications/

=============

נכתב ע"י נועה צור, ממלאת מקום מנהלת "רשת הגן הקיבוצי"
חברת קיבוץ חצור
אמא לרומי ועברי, נשואה לרביד ברוש

ביבליוגרפיה:

1. פוקס, א. ( 2002 ). על מדריכים, מודרכים והדרכה. הוצאת צ'ריקובר: תל אביב.

2. דיין, י. (2005). מודל של הדרכה מתפתחת. האוניברסיטה העברית ירושלים

3. דיין, י. (2010). לקראת פרופסיונליזם בהדרכה הפדגוגית בגיל הרך: סיפור אישי.

4. צור, ח. (2014). מסע ההדרכה. הוצאת מאה: המחלקה לפיתוח פדגוגי טכנולוגי תל אביב.

5. רבינוביץ', מ.(2015). המענה הציבורי לילדים בגיל הרך בישראל תמונת מצב. הכנסת: מרכז המחקר והמידע.

6. אליס, א. (2012). כשאת אומרת פרופסיה למה את מתכוונת. אנליזה ארגונית: כתב עת ליעוץ ארגוני.

7. המר-בודנרו. (2010). הדרכה פדגוגית: האישי והמקצועי — הילכו יחדיו?