הלך לעולמו פרופ' עוזי שביט, המנכ"ל ועורכה הראשי המיתולוגי של הוצאת הקיבוץ המאוחד

עוזי שביט נולד בשנת 1936 בנהריים שבעמק הירדן, שם עבד אביו כמהנדס בתחנת הכוח שהקים פנחס רוטנברג. כשהיה בן עשר עברה המשפחה לרמת גן, שם למד בגימנסיה ׳אוהל שם׳ והיה חניך ומדריך בתנועת הנוער העובד. במסגרת גרעין נח״ל של תנועתו הגיע בשנת 1955 לשדות ים, בו היה חבר עד יום מותו. במהלך השנים מילא תפקידים מרכזיים בקיבוץ, וביניהם מספר כהונות כמזכיר הקיבוץ. 

בשנת 1959, במקביל לעבודתו כמרכז ענף המספוא בקיבוצו, החל את לימודיו בחוג לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב, בו עשה את שלושת תאריו. החל משנת 1969 נמנה עם סגל ההוראה של החוג, והגיע לדרגת פרופסור מן המניין. באוניברסיטה שימש בתפקידים רבים, ביניהם ראש מכון כ"ץ לחקר הספרות העברית, ראש החוג לספרות עברית, ראש בית הספר למדעי היהדות וראש מרכז 'קיפ' לחקר הספרות והתרבות העברית. בשנות האלפיים אף היה לראש התכנית לתואר שני בחינוך במדעי הרוח במכללת סמינר הקיבוצים וליו"ר ועדת רפרטואר בסל תרבות ארצי של משרד החינוך.

בתחילת שנות ה-70 הצטרף למערכת הוצאת הספרים של הקיבוץ המאוחד, ועבד בה כל השנים בד בבד עם פעילותו האקדמית. בין השנים 1985–2019 שימש מנכ"ל ועורך ראשי של ההוצאה, הכוללת מאז שנת 2001 גם את הוצאת ספרית פועלים. כמו כן הוא עמד בראש מוסד אלתרמן, המופקד על שימור מורשתו של המשורר וטיפוחה. שביט פירסם שני ספרי שירה, ספרים מחקריים ופרוזה פרי עטו, תרגם וערך עשרות ספרים לאחרים. בשנת 2014 זכה בפרס ביאליק לחוכמת ישראל על חקר הספרות, וכשמלאו לו 80, ערכו לכבודו זיווה שמיר ומנחם פרי ספר הוקרה "הנאמן: מנחת הוקרה וידידות לעוזי שביט".

מנכ"לית הוצאת הקיבוץ המאוחד שהחליפה בתפקיד את שביט, נגה אלבלך, ספדה לו: "גם מהבחינה האנושית וגם מהבחינה הספרותית עוזי התאפיין בסקרנות גדולה, בסובלנות ובפתיחות לשמוע קולות חדשים, סמך על האנשים שאיתם עבד ובנדיבותו וחוכמתו נתן להם חופש פעולה וביטוי. הוא היה אהוב בצורה יוצאת דופן על אנשי ההוצאה ועל כל השדה הספרותי, שותפים לדרך, יוצרים ויוצרות, אנשי אקדמיה, עורכים, עורכות ואנשי תרבות. תרומתו גדולה בכל אפיקי הספרות, אבל התחום שבו הטביע חותם שאין שני לו הוא השירה.

"נדמה לי שלא אגזים אם אומר שהשירה העברית המשיכה להתקיים ולחיות בזכותו של איש אחד, עוזי שביט. הוא מעולם לא נטש אותה, גם לא בזמנים קשים, אלא המשיך לטפח אותה, להתעקש עליה בכל לבו, ללוות אותה ולתת בית למשוררים ומשוררות ותיקים וצעירים, ובכך הפך את הוצאת הקיבוץ המאוחד לבית של שירה עברית. אנו כואבים את לכתו ומשתתפים בצער המשפחה".