"קהילה ששומרת על מערכת החינוך שלה - שומרת על עצמה"


בחודש פברואר, לאחר כשלוש שנים בתפקיד, סיימה סינטיה כהן את תפקידה כמנהלת תחום הגיל הרך, בגן הקיבוצי של אגף החינוך בתנועה הקיבוצית. סינטיה, אמא לעומר בת התשע, עלתה מארגנטינה בגיל 11 למרכז קליטה בצרעה ומשם לקיבוץ רבדים, בו היא חברה עד היום. השיח עם סינטיה אותנטי, מרגש ומלמד. יש בו צניעות וחכמה, חיבור עמוק לבית הקיבוצי ולחינוך הקיבוצי, והרבה ערכים.

ילדה בקיבוץ

״הילדות שלי ברבדים זכורה לי לטובה, לצד האתגר בהיותי עולה חדשה. במשך הרבה שנים האחיות שלי ואני היינו היחידות שלא נולדו בארץ. חוויתי שינויים גדולים מאוד שדרשו הרבה כוחות והסתגלות. בזמן מלחמת המפרץ עברנו לגור בדירת חדר קטנה של ההורים, ומכיתה ז' גרתי בחדרי המוסד. הייתה ילדות כזאת של קיבוץ. בימי ראשון עבדנו בענפי הקיבוץ ושיבצו אותי לעבוד בגנים. הייתי ילדה בועטת, לא קונפורמיסטית, ולא חוויתי את מערכות החינוך כמקום טוב. יש בי עד היום את החלק הזה שצועק בשביל החלשים."

עשייה חינוכית בגיל הרך

סינטיה עבדה עם הנוער במועדון המוסד של קיבוץ רבדים, רכשה ניסיון בעבודה עם ילדי גן, נוער וותיקים בארגנטינה בשליחות מטעם הסוכנות היהודית, ואחר כך בעמותת על"ם לנוער בסיכון באשדוד. לאחר מכן ניהלה את מערכת החינוך החברתי בנגבה, ובהמשך את מערכת החינוך בקיבוץ רבדים, מלידה ועד יב'.

"במקביל להתפתחות המקצועית השלמתי תואר ראשון במדעי ההתנהגות בבן גוריון, ותואר שני במדעי המדינה עם התמחות בחינוך. אחרי שעומר נולדה החלטתי ללמוד תואר שני נוסף בחינוך לגיל הרך. היה לי ברור שניהול בגיל הרך מחייב אותי להבין בתחום ולהתמקצע בו."

ניהול במערכת החינוך ברבדים

"אני זוכרת את עצמי הולכת עם עומר כשהייתה תינוקת בעגלה, ואת המורכבות הרגשית, החברתית, הקהילתית שלי כחברה בקיבוץ שלי, בעקבות החלטות  שקיבלתי כמנהלת במערכת החינוך. הובלתי מהלך של איחוד שתי מערכות וסגירת מערכת חינוך אנתרופוסופית שהייתה ברבדים, והיה הרבה כעס כלפיי. במעבר של עומר מהפעוטון לגנון החלטתי לסיים את הניהול ברבדים. חשבתי שהנפרדות בין הכובע ההורי והניהולי - תהיה נכונה כאן. רציתי להיות אמא בלי תפקיד ניהולי".

שולחן ההדרכה בתנועה הקיבוצית

במהלך התואר השני, סינטיה שמעה על 'שולחן הדרכה' בתנועה הקיבוצית והגישה מועמדות. "הגעתי עם הרבה חשש. היה לי ניסיון רב בניהול, הייתי כבר ארבע שנים בגיל הרך, אבל בלי ניסיון בהדרכה. הכרתי את חלי זלינגר במסגרת תפקידיי הניהוליים בחינוך, ואת נועה צור ברוש פגשתי בפורום מנהלות במועצה, וזוכרת שהתעמתתי והעליתי שאלות מאתגרות. כאשר  פגשתי בהן שוב בתהליך הקבלה לשולחן ההדרכה שהן הקימו והובילו, לא ידעתי אם ההתרשמות המוקדמת שלהן ממני תעזור לי או תכשיל אותי. קיבלתי משימה להציג התמודדות עם אתגרים בוועדת חינוך, והיה לי הרבה ניסיון עם התמודדויות כאלו. ראיתי את חלי מחייכת... והתקבלתי. כשהגעתי לגבעת חביבה למפגש עם המדריכות האחרות, עלו בי חששות. הייתן חבורה של מדריכות מקצועיות עם ניסיון בהדרכה, ולקח לי זמן להרגיש שאני במקום הנכון לי."

“היה לי לא פשוט לעשות את המעבר ממנהלת למדריכה. לקח לי זמן להבין שאני לא באה לנהל אלא ללוות. להיות תומכת ולא זו שמקבלת החלטות. נהניתי מאוד מהניהול בגבעת ברנר, ויחד עם זאת האינטנסיביות התחילה לתת את אותותיה. לצד ההנאה ותחושת המשמעות, האחריות לדאוג לפתוח גן מדיי יום עם צוות מלא – הכבידה עליי מאוד, ואני חושבת שזה מה ששוחק לאורך זמן מנהלות."

“ההדרכה שקיבלתי בעבר עזרה לי לעצב את תפיסת ההדרכה שלי: ברבדים היו לי שתי מדריכות מ'חווית הילדות'. יעל רבי שתמכה בי רבות בתקופת הריוני וסייעה בניהול. סמכתי מאוד על המקצועיות שלה. ואריאלה גזית - שהייתה מקסימה, עם אנרגיות טובות ועזרה משמעותית בהתמודדות עם התנגדויות צוות והורים. היא בנתה יחסי אמון מצוינים עם הצוותים, דבר חיוני לניהול והדרכה. בהמשך הכרתי דרך מעג"ן את סיוון מלמד, פיזיותרפיסטית התפתחותית, והתרשמתי מהידע שלה. ההכירות בינינו העמיקה בשולחן ההדרכה, וכשעברתי לנהל בגבעת ברנר, ביקשתי שתצטרף כמדריכה. דרכה הרחבתי את ההבנה לגבי מהות ההדרכה. הבנתי את המשמעות של בניית תהליכים ועבודת עומק. הבנתי כמה חשוב לייצר תכנית עבודה בהדרכה, מתוך מיפוי, ומתוך הבנה וראייה רחבה שמתחברת לתפיסת המנהלת ושואלת אותה, בודקת איתה ועוזרת לה לברר את 'ראיית העתיד' שלה.
 לצד האתגר, ההדרכה תרמה רבות לניהול שלי. היא הוסיפה סבלנות, קצב אחר, ואיכות חדשה לקשרי העבודה". 

אגף החינוך בתנועה הקיבוצית

"עם ההודעה על סיום תפקידה של נועה צור ברוש, הצגתי את מועמדותי, למרות שלא הכרתי את הארגון או הנפשות הפועלות. רציתי לחזק את קול החינוך מול הרגולציה. לקח לי זמן להבין את התנועה הקיבוצית כארגון, את אגף החינוך והרצף החינוכי, ואת גבולות ההשפעה שלי.

בהתחלה התמקדתי בשימור הקשר עם הרגולציה ותמיכה במערכות החינוך הקיבוציות. כשמשרד החינוך העביר סמכויות לרשויות בנוגע לגילאי לידה עד שלוש, עבדתי על חיזוק הקשרים בין הרשויות לקיבוצים - עזרתי למערכות החינוך להסתגל לדרישות הרשויות, ולרשויות להכיר בייחודיות של כל קיבוץ.

יצרתי קשרים וגישרתי בזהירות במקומות של התנגשות אינטרסים בין קיבוץ, מועצה ותנועה קיבוצית. יש ריקוד עדין בין הצרכים השונים. נהניתי מהעבודה עם המועצות האזוריות ומקידום תהליכים מועצתיים-חיבור ועזרה לגשר בין שפות וצרכים שונים. שם גם פגשתי נשים מרשימות שהחינוך חשוב להן ומצוי בנשמתן. ראיתי שבמועצות שלוקחות אחריות מגיל לידה, מנהלות החינוך בקיבוצים פנויות יותר לניהול פדגוגי ולמתן מענה לכל ילד ומשפחה.

במקביל, הפוקוס שלי השתנה מקשרי החוץ של מנהלות החינוך לאתגרים הפנימיים והקהילתיים. הצטרפתי לסיורי התנועה בקיבוצים כדי להציג את החינוך על אתגריו והישגיו, ולחבר את מנהלי הקהילות אל הגיל הרך. יש סוגיות כלכליות וחינוכיות שחשוב שמנהלות חינוך ומנהלי קהילה יפעלו בהן יחד. החינוך הקיבוצי חייב לעבוד נכון כלכלית - לשלם טוב למחנכות בלי להיכנס לגירעון. חשוב שמסגרות החינוך הקיבוציות לא יהפכו למסגרות לעשירים בלבד, כי זה מנוגד לערכי החינוך הקיבוצי, ומשפיע על האקלים החברתי בקהילה. בנקודת הזמן הנוכחית, כל קהילה צריכה להסתכל פנימה ולהבין מהם הערכים החשובים לה ובמה היא מוכנה להשקיע.

אין שני קיבוצים זהים, אבל אני מקווה שילדי החינוך הקיבוצי ירגישו שייכות ושותפות כשייפגשו לאורך החיים. תחושות אלו בונות זהות אישית וקהילתית, מעניקות כוח ומאפשרות התמודדות עם משברים. למערכת החינוך תפקיד מכריע בהגדרת הזהות, השפה והשייכות - בהגדרת "מה זה להיות קיבוצניק".

ואז הגיעה המלחמה

כמה ימים אחרי פרוץ המלחמה כבר הייתי באילת. היה לי ברור ששם אנחנו צריכים להיות ולשם הלכתי. פתאום פגשתי קהילות עם קשרים פחות משמעותיים עם התנועה ולאגף החינוך והיה חשוב שנכיר. היה חשוב לי להבהיר שאנחנו כאן כדי לתמוך ולעזור בכל עניין שהן צריכות, בחינוך- גיל רך וחברתי, אבל לא רק. אני באה - דרך היחסים האישיים - לתמוך גם ברמה הרגשית וגם בעבודה עם המועצה, אבל יחד עם זאת אני באה כמייצגת של גוף גדול שמדבר את השפה הקיבוצית ושיש באפשרותו לתמוך ולגייס משאבים.

לדבר את החינוך הקיבוצי

בתוך התפקיד היה לי חשוב לכוון ולעודד ולדבר על ההדרכה כערך, וכמשאב בסיסי, הכרחי, קריטי בכל מערכת חינוך. כל הדרכה באשר היא, לא בהכרח זו של מערך ההדרכה בתנועה הקיבוצית. על כל מערכת לקבל הדרכה מקצועית, מחוברת לשפה החינוכית המקומית, ממדריכה שהמנהלת מתחברת אליה. חשוב שהמדריכה תהיה מעורבת בכל נושא שקשור למערכת החינוך, כולל בממשקים בין המערכת והקהילה.

ביקשתי להביא לידי ביטוי מסר שמערכות החינוך בקיבוצים לא יכולות להיות לעשירים בלבד, מאותו מקום שבו מערכת החינוך שייכת לקהילה ומשתקפת בה. גם חברי קיבוץ הם לא עשירים בלבד. בכל קיבוץ יש מנעד של סטטוסים. מערכות החינוך הקיבוציות לא יכולות לבטא את ההפך הגמור מהתפיסה הקיבוצית.

אני תקווה שיותר מנהלות חינוך תדברנה חינוך קיבוצי ולא תקינת כוח אדם. תקינה מורחבת לא מייצגת את תפיסת החינוך הקיבוצי. גם לא ימי הפעילות שניתנים מעבר למה שנותן משרד החינוך, וגם שעות הדרכה נוספות אינן מייצגות את הגישה החינוכית שלנו. לחינוך הקיבוצי יש תפיסה שלמה שחשוב להכיר לעומק וללמוד איך לדבר אותה הרבה יותר- אם במהלך קליטת חברים חדשים לקיבוץ, וכאשר גובים כסף מהורים, או בדיאלוג שמקיימים מול מוסדות ורגולציה ועם הקהילה".

דוגמאות לתפיסת החינוך הקיבוצי

דוגמא לתפיסת החינוך הקיבוצי היא רב דוריות בקהילה. ביטוי לרב דוריות יכול להתבטא בסדרת מפגשים של ילדי גן עם חברים וותיקים, לאורך שנה או יותר, ולא במפגש חד פעמי. חשוב שהרב דוריות תופיע כתכנית עבודה מסודרת, עם רציונל המסביר את הקשר לחינוך שפועל בתוך אקולוגיה קיבוצית.

טיול יכול להוות דוגמא נוספת, כאשר הוא מחזק את תחושת השייכות של הילדים לסביבה האנושית, החקלאית, הגאוגרפית שבה הם חיים. האופן בו הגן יוצא אל הסביבה, והסביבה נכנסת אל הגן - בכדי לחוות חווייה רב חושית, שלמה, הנטועה עמוק באקולוגיה הקיבוצית הייחודית - היא ביטוי לתפיסה חינוכית שלמה. 

אקולוגיה קיבוצית וארצית

מתח בין מימוש החינוך הקיבוצי לבין דרישות המדינה קיים כבר שנים. החינוך הקיבוצי הוא חלוצי במדינת ישראל, ממש כמו הקהילות החלוציות שעוטפות את גבולות המדינה.

רצוי שניישב את הסתירה בין המהות הקיבוצית בראשיתה, והסיבות להקמת הקיבוצים, ושהקשר למדינה יבוא לידי ביטוי גם בחינוך. החינוך הקיבוצי היווה את ראשית הדרך החינוכית, ויש לו ממשקים עם גישות נוספות בארץ ובעולם. במדינת ישראל קיימות גישות חינוך רבות ומצויינות. בידול ממוסדות המדינה לא יתמוך בחינוך הקיבוצי. העובדה שחצר הגרוטאות מופיעה בחוזר מנכ"ל של משרד החינוך מספרת על מערכת יחסי גומלין שיודעת עליות ומורדות, אך קיימת ומשקפת את הכרת המדינה בחינוך הקיבוצי וסמליו.

חשוב שנזהה ונבין אילו מתוך הפעולות שלנו בתוך הגן ובמערכת החינוך משקפות את החינוך הקיבוצי. חשוב שנדע להסביר עבור מה אנחנו גובים כסף, ושנגבה כסף שעומד במסגרת החוק, שהוא הגיוני, סביר ומותאם לכל שכבות האוכלוסייה, גם כערך שמשקף את התפיסה הקיבוצית.

שאלות של זהות

במבט לאחור הייתי רוצה להעז לשאול שאלות מוקדם יותר בתוך התפקיד שלי. לעזור מוקדם יותר למנהלי קהילה ולמנהלות חינוך לבדוק מה הם הערכים המובילים את הקהילה והאם ובאיזה אופן הם באים לידי ביטוי במערכת החינוך? להבין יחד עם מנהלות החינוך מה מיוחד בחינוך הקיבוצי? מה מיוחד במה שכל אחת מהן עושה?

השתייכות לקהילה קיבוצית היא אחד המאפיינים המרכזיים שלנו. חשוב שכל קיבוץ יזהה ויגבש את הערכים המאפיינים אותו ומובילים אותו, ומתוכם תוכל הזהות הקיבוצית להשתקף ולבוא לידי ביטוי במערכת החינוך. העובדה שמערכת החינוך פועלת בתוך קהילה קיבוצית, שייכת לה ומחוברת אליה, היא המשותף לכל מערכות החינוך הקיבוציות. הקיבוצים שונים זה מזה, ולכן מערכות החינוך אינן זהות - וזו הייחודיות של החינוך הקיבוצי: בתוך המהות הקיבוצית, המסגרת והמאפיינים הקיבוציים והקהילתיים המשותפים, יש מאפיינים ייחודיים לכל קיבוץ וקהילתו. קיימת אקולוגיה אנושית, חברתית, תרבותית וסביבתית המייחדת כל קיבוץ וקהילה, שצריכה להשתקף גם במערכת החינוך שלה.

אתגרים

נכנסתי לתפקיד בשנה האחרונה של הקורונה, כשהשיח בשטח סבב סביב התנהלות בירוקרטית הקשורה לחולי, בידודים וכיוצא באלה. לאחר מכן הייתה שנה של שקט, סוג של שגרה, ואז התחילה המלחמה. שנים מאוד לא יציבות בעולם, בארץ, וגם בגיל הרך.

לפני המלחמה האתגר העיקרי היה עבודה עם הרגולציה, עם המועצות, צורך בגישור ובתיווך. מאז המלחמה האתגר העיקרי היה ועודנו לראות כל מנהלת עם הכוחות והאתגרים שלה, ואיך הם נפגשים עם הכוחות והאתגרים של הקהילה. איך ליצור מענים ייחודיים לתקופה, במטרה לשמור על יציבות וודאות שהם כמו חמצן. האתגר הגדול הוא לא לוותר על מערכת החינוך בגלל שקשה. עברנו תקופות קשות, עוד נעבור תקופות קשות, וכשיש מערכת חינוך קהילתית - יש לקהילה עתיד.

ברמה הכי מעשית חשוב לוודא שהקהילות לא מוותרות על מערכות החינוך שלהן. לעיתים מה שמוביל מנהלי קהילות זה התקציב בלבד. מאוד קל לראות במערכת החינוך בור ללא תחתית ולהעביר אותה לניהול אחר, למועצה למשל.

יש חשיבות עצומה לכך שמערכת החינוך נשארת של הקהילה, ומשקפת את הצביון והייחודיות שלה, את הערכים של הקהילה, את לב החיבור בין החברים והתושבים בקהילה. כשקהילה מוותרת על החינוך היא מוותרת על עצמה.

השנים האחרונות מאפשרות לנו מחדש לראות את תרומת מערכת החינוך לקהילה. כאשר מערכת החינוך מאפשרת שגרה בתקופות משבר, של קורונה או מלחמה, כאשר מערכות החינוך מייצרות משרות, והן כוח קנייה בכלבו או בחדר האוכל, והן מחזקות את הוותיקים שמצויים גם הם בתוך סיכון לבדידות, ומשתמשות בספרייה, באולם הספורט ובפינת החי. למערכות החינוך יש פוטנציאל לתרום גם כלכלית לקהילה.

אתגר נוסף שעולה בקיבוצים ובאגף החינוך בתנועה הקיבוצית, הוא הצורך לטפח את הרצף החינוכי מלידה ועד יב'. שאלות כמו איך להמשיך לחזק את הרצף החינוכי ולדבר את הגיל הרך כדי שלא יישכח ויהפוך למובן מאליו? איך מדברים וגם מחזקים את הקשרים בן הגילים השונים בפועל? הם מהותיים לחיזוק החינוך הקיבוצי בכלל והחינוך בגיל הרך בפרט.

איחולים

קודם כל לחינוך הקיבוצי – שהקיבוץ ימשיך להיות אמא ואבא של מערכת החינוך, ושלכל קהילה תמשיך להיות מערכת החינוך שלה, שתבטיח את קיומה של הקהילה, את פעימת הלב שלה. אני מאחלת שנחזור להיות משמעותיים בנוף החינוכי בארץ. מאחלת למערך ההדרכה להמשיך לגדול, לצמוח ולעסוק בעשייה משמעותית. כל הזמן ללמוד כחלק מהיום יום כדי להיות טובים יותר ורלוונטיים לשטח. לאגף החינוך מאחלת להמשיך עם התשוקה והמחויבות למען הילדים, הנוער והצוותים החינוכיים. שהאגף יאתגר את השטח, כי הזזת הגבינה מדיי פעם יכול לעשות לכולנו טוב, ושהגיל הרך יקבל עוד מקום - בארץ, בתנועה ובקיבוצים. מאחלת לכולנו, וגם לעצמי - שלווה.

אני מאחלת הצלחה גדולה לרותי ולנסי שתחליף אותי. אני בטוחה שתעמוד באתגר בהצלחה יחד עם השותפים באגף ובמערך. בסופו של דבר חשוב לזכור שהעיקר זה היחסים, וכשמצליחים בזה - כל השאר מסתדר.

לפני שלוש שנים וחצי כשהתראיינתי לתפקיד לא הייתי בטוחה שזה תפקיד שאני יכולה לעשות. לאורך הדרך היו הרבה דמויות משמעותיות בתנועה שתמכו והאמינו בי, ואני מסיימת בהודיה גדולה על כך. הדבר המשמעותי ביותר עבורי בתפקיד היה הקשרים שנוצרו, ולדעת שהתנועה הקיבוצית, ואני כמי שיצגה אותה, מהווה כתובת עבור מערכות והמועצות, גם כשלא תמיד היו לי תשובות.
 

כתיבה ועריכה: ניצן שדה ואוסנת חביב גל.