פעילות בנושא התמודדות עם התאבדות

1. יש לספר את מקרה האירוע, באופן שלא פוגע בחניכים או בדמויות המעורבות ובלי פירוט הניסיון עצמו. להסביר לחניכים שבמהלך השעה הקרובה נשוחח על מה אנחנו חושבים ומרגישים בעקבות ההתאבדות. יכול להיות שהשיחה תציף בנו עצב או כעס או רגשות אחרים זה בסדר להחליט לשתף בהם וגם להחליט שלא. מי שקשה לו מדי יכול לצאת להתאוורר לכמה דקות. חשוב לציין בפני החניכים שכל אחד ואחת מאיתנו חווים ומבינים את הדברים אחרת גם בגלל מי שאנחנו, האופי שלנו ותפיסות העולם שלנו וגם בגלל רמת הקרבה שלנו – כל אחת מתאבלת באופן אחר ואנחנו צריכים כקבוצה לכבד את זה ולזכור את זה כשבאות לשוחח על זה אחד עם השניה.

2. פלקטי התייחסות:

• לא האמנתי שזה יקרה אי פעם לידי.
• בדיעבד, אני יכולה לחשוב על כל מיני דברים שהביאו אותו להחלטה להתאבד.
• לא כדאי לדבר על זה - ידוע שזו תופעה מדבקת
• מי שמחליט להתאבד, כבר לא ניתן לעצור אותו
• אנחנו לא יכולים לקרוא מחשבות – אי אפשר היה לדעת שזה יקרה
• אם זה קרה אצלנו, זה כישלון של הקבוצה
• אני לא מבינה את זה
• זה מעשה אנוכי בעיני

כל חניכה תבחר פלקט אחד שהיא רוצה להתייחס למה שרשום בו

למדריכה: חשוב לעודד את החניכים לדבר באופן פתוח ולא לשדר שיש התייחסות נכונה או לא נכונה.

מטרת פלקטי ההתייחסות היא לעבור דרך כל קשת המחשבות והאמירות על ניסיונות האובדנות ולתת מקום כדי להתמודד יחד.

3. התאבדות או ניסיון התאבדות של בני נוער וצעירים, לעיתים נובע מתוך תחושת ייאוש גדולה - אובדן תקווה, תחושה כי אין מי שמבין את הכאב שלי, או יכול לעזור לי לפתור את בעיותיי. לעיתים הבעיה או הכאב נראים לנו כחומה גדולה, נצחית, שאיש לא יבין או יוכל לסייע. רוב האנשים, וגם בני נוער בתוכם, מתאבדים כתוצאה ממחלת דיכאון מתמשך (לא דיכי). מהם הרגשות שיש לנו כשמדברים או נפגשים עם ניסיון התאבדות? למדריך: אופציה א': אפשר להשתמש גם בפרצופי רגשות עם מילים שונות של רגשות בשביל לתת מגוון רחב של תחושות ורגשות. אופציה ב': לתת משפטי השלמה, שכל אחד יכול לבחור אחד ולהשלים:

• אני פוחד ש...
• הייתי רוצה להאמין ש... אבל...
• קשה לי עם המחשבה ש...

חשוב להגיד לחניכים שאפשר למזער ולצמצם את היקף התופעה. ניתן לעשות זאת אם נדע לזהות את סימני המצוקה: עצב, ייאוש, אמירות אובדניות, הסתגרות.

לכן חשוב:

• לא להתעלם מסימני המצוקה - להציע עזרה, לשאול לבעיה/למצוקה.
• לשתף אחרים - מבוגר אחראי, גורם מקצועי.
• לזכור שדיווח על מצוקת חבר איננה הלשנה, אלא בבחינת חברות ואכפתיות.
• להזכיר ולזכור כי רוב המצבים בחיים הם זמניים והפיכים, ניתנים לעיצוב ובחירה

4. כיצד הייתם רוצים שהקבוצה תתייחס לכך? אמור: לקבוצה יש כוח ייחודי בהתמודדות עם ניסיונות אובדנות או מקרי התאבדות - לא להיות לבד עם תחושות האשמה, להצליח יחד לדבר ולפוגג את תחושות האשמה והפחד, לצור דבר ביחד כדי לזכור את מי שמת וכד'. שיחה במעגל הקבוצה יכולה לחזק ולתת תוקף לרצון לחיות, לפרופורציה, לפרספקטיבה, לתקווה, לאמונה, לנתינה, לחברות.

5. מה הטעם לחיות? נעשה סבב ובו כל חניך וחניכה ישתפו במשהו אחד שרוצים לזכור מהחבר/ה שלא קשור לאופן שבו סיים/ה את חייו. נסביר שהבחירה לערוך סבב כזה ולזכור במשותף את החבר/ה עכשיו ובעתיד נותן לנו את הכוח להמשיך לחיות – למצוא ולהמציא את הטעם בחיים. בהתאמה לקרבה ולצורך של החניכים - אפשר גם כבר בשלב זה להעלות את האפשרות של החניכים לעשות פינת זיכרון קטנה אם הם רוצים.

6. לסיכום: נבקש בתום הסבב/הקריאה שכל מי שיש לו מחשבות נוספות ורגשות שצפים בעקבות השיחה במהלך התקופה הקרובה לא להישאר איתם לבד. נאמר לחניכים כי עלינו כקבוצה לחזק אחד את השנייה במשבר הזה ולזכור שתמיד יש מוצא ויש למי לפנות כשקשה.