הלך לעולמו אהרון דגן (דג'ן) ז"ל

בשבת האחרונה הלך לעולמו אהרון דגן (דג'ן) ז"ל מקיבוץ נוה איתן, שכיהן כמזכיר פנים בתק"ם ובעוד שלל תפקידים בקיבוצו. בן 88 היה במותו. ביום ראשון ליוו אותו בדרכו האחרונה בני משפחתו, חבריו לקיבוץ ולתפקידיו הציבוריים, מזכ"ל התנועה הקיבוצית, ניר מאיר, מזכ"ל התנועה לשעבר זאב ולוולה שור, מזכ"ל התק"ם לשעבר מוקי צור וידידים רבים.  

דג'ן נולד בשנת 1934 בתל אביב, בן בכור ליהודית ושמואל ז"ל, אח לשלמה דגן ז"ל שנולד כשנתיים אחריו. הוא גדל והתחנך בעיר העברית הראשונה ובגיל 15 עבר ללמוד בבית הספר מקווה ישראל. לקיבוץ נוה איתן הגיע עם הגרעין המאוחד בשנת 1952, ובו הכיר את מרים, עימה התחתן שנתיים מאוחר יותר. לזוג נולדו שלושה ילדים - עמית טל ובעז.

דג'ן החל את דרכו בקיבוץ כעובד ברפת קיבוצו, בהמשך ניהל את הרפת, היה מרכז משק ומזכיר קיבוץ מספר פעמים, מנהל המפעל "פסגון", ומזכיר-פנים בתק"ם. בהלווייתו סיפרו כי היה מעמודי התווך של נוה איתן, איש משכמו ומעלה, איש ספר ותשבצים, רחב-אופקים, עד ימיו האחרונים היה צלול ובעל זיכרון יוצא מן הכלל. לפני כשבועיים נפל דג'ן ליד ביתו נפילה קשה שממנה לא הצליח להתאושש. הוא הותיר אחריו שלושה ילדים, חמישה נכדים וחמישה נינים.

מוקי צור, ידידו ושותפו הגדירו "איש שהכול נשענו עליו כי ידעו שהוא בא מחיים שמאמינים בעבודה ובמנהיגות אחרת. לא איש פריבילגיה, אלא נושא באחריות.  המסורת שהביא אתו נבעה מחינוכו בבית הספר החקלאי, מהתנועה, מהקבוצה היודעת משבר בקיבוץ מהו. הוא ביקש לראות באיחוד הקבוצות והקיבוצים שלו מעלה את דגלו: פרגמטיות, ראייה כוללת, דמוקרטיה, לא ראיית שליטים. הוא היה איש נאמן לעקרונות בהם האמין ולא סטה, לא ימינה ולא שמאלה. ראה מסביבו כיצד מבצרים נופלים, אך לא השתמש בכך כדי ליהנות. הוא ידע אהבה גדולה וחברות אמת. נדמה לי כי את ערכיו הקיבוציים והתנועתיים ואפילו את ראייתו הלאומית ראה כהמשך ישיר לאתוס המשפחתי העמוק שיצר סביבו עם אשתו מרים. למשפחתו המופלאה, לביתו בנוה איתן ולכולנו נאחל לזכור אותו ולשאת את מורשתו באחריות ובאהבה".