שנת בר מצווה - עבודת גמר בקורס מנהלי חינוך

מערכת החינוך הינה אחד מסוכני הסוציאליזציה המרכזיים ומתוקף מעמד זה מחובתה להיות שותפה בכל תהליכי העצוב והשינוי בקיבוץ.

התפיסה הסוציולוגית מתייחסת לחינוך כאל אחד הרכיבים המרכזיים בתהליך החיברות, תהליך המתייחס להעמדת הדור הבא בחברה, בבחינת גורם להנחלת המסורות והרכיבים התרבותיים, ערכיה ומורשתה המבטיחים את המשכיותה של החברה.

כמו כן מערכת החינוך בקיבוץ עשויה לשמש כמקום מרכזי לעיצוב נורמות קהילתיות, לחיזוקן ולשימורן, ולביסוסה של הקהילה כמקור ליצירת משמעות, שייכות ומחויבות בעבור היחידים שבתוכה. היא אף יכולה להיות הזרז המרכזי ליצירת קהילה חזקה ובריאה שבה פועלות כל שכבות הגיל יחד למימוש החזון המרכזי של הקהילה, קהילה שבה הילד והילדה, הנער והנערה נתפסים כשייכים ושבה כל הדורות מרגישים בעלי משמעות ונחוצים.

ייחודיותה של קהילה כקבוצה חברתית, מתבטאת בין היתר בשאיפתה להמשכיות וברצון להתקיים מעבר למחזור חיי חבריה (חזן, 1988(. ככזו היא מודדת את הצלחתה במידה שבה הדור הבא ממשיך את קיומה ושותף להמשכיותה.

הקהילה היא משאב בזכות היותה גורם המספק תקציבים, הענקת לגיטימציה, משאבים היסטוריים, תרבות, אמנות וגיאוגרפיה מקומית, שהם בסיס ליצירת סביבה לימודית מעמיקה להכרת היישוב והקהילה בה אנו חיים.  יכולת החיות של מערכת החינוך מבוססת על יחסי חליפין מתמידים עם סביבתה. מכאן עולה כי המשאב החשוב ביותר הוא יחסי גומלין פתוחים, הדדיים ומכבדים שלה עם סביבתה ובעיקר עם הקהילה בתוכה היא פועלת.

לסיכום: חוסנה של הקהילה תלוי ביכולתה של מערכת החינוך לעצב את דמותו של דור המחר ולהבטיח את השתלבותו כדור בוגר בקהילה.

אני בחרתי לכתוב על שנת בר המצווה בקיבוץ שהינה שנה משמעותית וחשובה אותה חווה כל ילד/ה המגיע לגיל המצוות. כל אחד ואחת מאיתנו משתייך/ת למעגלים שונים המגדירים אותנו כפרטים ואת הסביבה והקהילות בהם אנו חיים. המעגל המצומצם ביותר הוא של הפרט עצמו, ה"אני", וסביבתו הקרובה (משפחה, חברים), המעגל הבא הוא הקהילה. בין המעגלים השונים קיימת לעיתים תלות הכרחית, המציפה שאלות משמעותיות בדבר טיבה בכלל ובעידן המודרני בפרט. דור הילדים החדש צמוד יותר למסכי טלוויזיה, טאבלט, פלאפונים.. ופחות עסוק ביצירת קשרים עם הסביבה בה הוא חי. ולכן לעיתים אנו נדרשים לאחריות אישית וקהילתית על מנת לשמר את הקשר והתלות.

גיל המצוות נקבע בתרבות היהודית כציוני דרך המסמלים התבגרות וכניסה לעולם של מחויבות.  נקודות ציון חיצוניות, כגון סיום בתי הספר היסודי לקראת המעבר לחטיבת הביניים והתיכון ומאוחר יותר ההכנה לצה"ל אף הן מעודדות התבוננות עצמית ומעוררות אצל כל אחד שאלות של זהות אישית והשתייכות חברתית. אחד המאפיינים של גיל המצוות הוא העיסוק האינטנסיבי של המתבגר בסוגיות הקשורות בזהותו האישית, היסטוריה של התנסויות בתוך המשפחה והקהילה היא התשתית שעליה נבנית זהות לכידה. תקופת ההתבגרות היא הזדמנות חינוכית בה הילדים מתחילים לבחון באופן מודע את זהותם וזו ההזדמנות לפתוח בפניהם עולם של תרבות, מסורת, מחויבות חברתית, שייכות לקהילה, לעם ואחריות אישית.

"שנת בר מצווה ברביבים הינה שנה מיוחדת, מרגשת ומלאה בפעילויות ומשימות. מטרתה ללמוד על ה"אני", ללמוד על המשפחה לגבש את הכיתה לקבוצה אחידה, ולהכיר את הקהילה ואת הקיבוץ. שנת בר המצווה הינה שנה עמוסה וגדושה בפעילות לילדים ולצוות.
במהלך השנה הילדים עוברים פעילויות ומשימות  בבית הספר במועצה  ובקיבוץ"
(חוברת הדרכה – חינוך חברתי).

במהלך השנה ישנן 13 משימות אותם הילדים חווים בדרך של שיח, טיולים, לימוד חוויתי על ידי מפגש עם משפחות וותיקי הקיבוץ, חקר אודות הקיבוץ ואף מחוצה לו באזור המועצה.

שותפים לשנת בר המצווה הם: הילדים, המשפחות, המדריכים החברתיים, המד"צים, מנהלת חינוך חברתי, חברים וותיקים, משפחות ששכלו בנים בזמן שירותם הצבאי והשיא בהצגת בר מצווה לכל הקהילה.

שנת בר המצווה נפתחת בפעילות חווייתית בה כל ילד וילדה מספר על עצמו, תחביביו, חבריו, חוגים בהם משתתף ובפעילות זו הם אף משוחחים ומדברים את ציפיותיהם וחששותיהם משנה זו.
משימה 2: חלוקת תפוח בדבש לחברי הקיבוץ בחדר האוכל כמו כן בטקס המתקיים בערב הילדים מברכים את הקהילה – כבר במשימה זו אנו רואים את תחילתו של הקשר וחיבור הילדים לקהילה בה הם חיים ואף ממשיך במשימה הבאה...
משימה 3: הכנת ארוחת ערב לקהילה וזאת בכדי לאפשר לקהילה להכיר את ילדי בר המצווה ואצל הילדים זה יוצר אחריות אישית וקבוצתית והכרת הקהילה בה הם חיים. אנו רואים במשימה זו את תחילתה של מעורבות בחברה.. (עשייה למען האחר ועם האחר ולא רק למעני ובשבילי).
משימה 4: תחילתו של בניית זהות ה"אני" - במסגרת פעילות שנת בר / בת מצוה, יוצאים תלמידי השכבה ל"סמינר זהות יהודית", בהדרכת חניכי מכינת הנגב. הפעילות היא בסדנאות והתלמידים ישתתפו בדיונים בנושאי זהות והתבגרות בראי היהדות. לאורך הסמינר מועברים תכנים שנבחרו באמצעות תחנות מתודיות, דיונים והפעלות. כמו כן, ביום השני מתקיימת פעילות אתגרית (outdoor training) בה נדרשים התלמידים לבחון את מידת האחריות המוטלת על כתפיהם כיחידים וכקבוצה (במסגרת בית הספר).
משימה 5: "ערב בית אבי" – במשימה זו הילדים עוברים מהכרת ה"אני" אל המעגל השני שזה אני ומשפחתי. בערב זה כל אחת מהמשפחות מציגה/מספרת/ממחיזה סיפור משפחתי משמעותי או מביאה חפץ שעובר מדור לדור וכו' תוך הכנסת קטעי קישור של הילדים בשיר, ריקוד.. ולבסוף אוכלים ארוחת ערב מעשי ההורים המאפיין את עדתם. במשימה זו אנו רואים שוויון בין שונויות, כל משפחה מקבלת את המקום לשתף ולספר ולא משנה מאין הגיעה.
משימה 6: בשתי המשימות הבאות אנו עוברים למעגל השלישי שהינו הקבוצה ומטרתה ליצור לכידות וגיבוש קבוצתי -
"מחנה עצמאי"  - הילדים לומדים כפיתות וקשירות ורוכשים מיומנויות בנייה ולבסוף מקימים מחנה ב"יער רביבים" ומבלים בו יממה תוך כדי משחק הישרדות בשטח. במשימה זו אנו רואים משימתיות, אחריות חברתית וקבוצתית, אהבת הארץ והיכרות מעמיקה עם הסביבה הקרובה לביתו של הילד וכמובן גיבוש זהות ה"אני".
משימה 7: קרוי "מסע חוליות" – הילדים הולכים קטע משביל ישראל, הם יוצאים למסע ניווטים עצמאי לאחר שבן משק בגיר מלמד אותם לנווט ולשרוד בתנאי שטח. זהו מסע שנמשך כיומיים ובו אנו מנחילים את אהבת הארץ, טיולים, הכרת ה"אני" ויצירת לכידות כיתתית וקבוצתית. משימה 8 ו 9 - הכרת קהילות יהודיות נוספות וחשיפה לתרבות ואקולוגיה אחרת המתקשרת לקיימות וחקלאות.
משימה 8:  הילדים נוסעים לסוף שבוע ימי שישי ושבת לבקר וללמוד כיצד מתנהל בית של  משפחה החיה ביישוב דתי.
משימה 9:  כמו כן הם נוסעים לקיבוץ "נאות סמדר" הנמצא בערבה ונפגשים עם ילדים בני גילם, עוברים פעילות משותפת ובה מסיירים ולומדים על הייחודיות של הקיבוץ, על  האקולוגיה המקומית שתפיסתו הינה מחזור, קיימות וגידול עצמי...
 

משימות 10 – 13 הינן משימות היוצרות קשר וחיבור לקהילה ולקיבוץ באופנים שונים
משימה 10: מתקיים שבוע גמדים בין ילדי בר המצווה לוותיקי הקיבוץ – הילדים לוקחים חלק במשחק גמדים עם וותיקים המגיעים ל"בית המאושר"(מועדון קשישים הקיים ברביבים). במשך השבוע הילדים והמבוגרים מגמדים אחד את השני תוך העברת אינפורמציה כתובה המצורפת למה שמעבירים ובה כל אחד מספר על עצמו ובסוף השבוע משחקים את המשחק "זה הסוד שלי" שבו כל אחד מהילדים צריך לשאול 3 עד 4 שאלות על פי האינפורמציה שקיבל ולגלות את מי גימד.
משימה 11: "שבת ראשונים" – הילדים לומדים להכיר את סיפורה של רביבים המתחילה ב"נקודה הישנה" במצפה רביבים. הם נמצאים במצפה יומיים ובמהלכם שומעים על ההיסטוריה מפי וותיקי הקיבוץ, עוברים בחדרים השמורים, רואים את החפצים שנשמרו מאותה תקופה, צופים בסרטון המספר את סיפורו של הקיבוץ וכו' במשימה זו ישנה ציונות, מעורבות חברתית, קשר לקהילה רב דורית וכמובן התיישבות
משימה 12: משימה המתקיימת לקראת יום הזיכרון לחללי צה"ל.
הילדים נפגשים עם משפחה ששכלה את בנם במהלך השרות הצבאי, מכירים את הוריו ומשפחתו ושומעים את סיפורו של הבן וכיצד נפל. בני המצווה שותפים לטקס בהיותם דגלנים ואף מקריאים בטקס כמו כן הם מניחים זרי פרחים על קברי החיילים (ברביבים ישנו בית קברות צבאי). במשימה זו ישנה ציונות, מעורבות חברתית וחיבור לקהילה.
משימה 13: "הצגת בר המצווה" – שיא שנת בר המצווה.
הצגת בר המצווה נכתבת בשיתוף פעולה מלא עם הילדים וזה לאחר שכותב ההצגה נפגש עימם, לומד להכיר את הילדים ושומע על השנה שעברו וחוו ואף לומד להכיר את כישוריהם ורצונותיהם.
ההצגה מתקיימת ביום שישי בערב לכל הקהילה כשקודם לכן הקהילה מוזמנת להגיע ולברך את הילדים והמשפחות.

שנת בר המצווה מאפשרת לילדים ללמוד להכיר את עצמם, לגבש את זהותם האישית והקבוצתית, מפתחת מנהיגות ואחריות אישית ואף יוצרת את הקשר והחיבור לקהילה כמו כן היא פותחת בפני מערכת החינוך את ההזדמנות למתג את עצמה ולהראות לקהילה שישנה מערכת חינוך ערכית, המנחילה מסורות, תרבות ומורשת ויוצרת חיבור וקשר בין הדורות אשר נותנים תחושה של משמעות ושייכות לכל אחד מהם ותחושה של המשכיות ובניית דור עתיד אשר ירצה להשתלב בקהילה.

האתגרים שעלו הם:
כל אחד מהילדים הוא אינדיווידואליסט, פרט בעל אופי, תחביבים ורצונות ורואה עצמו כייחודי ועצמאי ואף נותן לרצונות ולצרכים שלו עדיפות על פני הקולקטיב  - כיצד מפתחים את הזהות האישית תוך שימת דגש גם על הקולקטיב ויוצרים לכידות קבוצתית, אכפתיות, שייכות ושותפות.
אתגר נוסף הוא כיצד יוצרים קשר וחיבור לוותיקי הקיבוץ, כיצד יוצרים עניין בתכנים ובסיפורים שמועברים על ידיהם.

האתגר שבחרתי להתעמק בו הוא : "קשר בין דורי" -
החברה המסורתית אופיינה באחדות, הזדהות רגשית של הפרט עם הקהילה ובנכונותו למעורבות ותרומה אישית. לחברי הקהילה היו מטרות זהות וקירבה בערכים ודפוסי חיים. הקהילה סיפקה מקור של תמיכה- ביטחון רגשי חברתי וחומרי. לעומת זאת, בחברה המודרנית הפרט איבד את הקשרים האינטנסיביים, הזדהותו ומעורבותו בקהילה פחתה והוא נקשר במוסדות גדולים. קיימת תחושה גוברת של התרחקות וניכור. היחסים הרגשיים והחברתיים מצטמצמים, ובמקומם יחסים פורמאליים ותועלתיים.
כיום, בעידן המודרני הקשר בין הילדים והנוער לבין וותיקי הקיבוץ מאוד דל ומצומצם, הם אינם מכירים זה את זה אפילו בשמותיהם. הילדים לא חשופים לסיפורי ההתיישבות של הוותיקים ותרומתם להקמת הקיבוץ והתפתחותו ומכאן שאינם חשים תחושת שייכות למקום. לא פעם שמעתי את המשפט "אמא בואי נעזוב ונעבור לגור במקום אחר". לדעתי במידה והיינו מכירים להם את דור הוותיקים, המקימים, המייסדים ושומעים מפיהם את סיפור ההקמה, ההתיישבות, הלחימה, ההתפרנסות, הלינה המשותפת, ערבי התרבות, סלילת הכבישים, בניית המפעל וכו' היינו יוצרים קהילה ערכית, מחוזקת, מלוכדת, מכבדת, גאה, שותפה מלאה הרוצה ליצור המשכיות.
התחזקות המרכיב הקהילתי- כיום, אנו עדים לקריאה מחודשת לחיזוק ההקשר הקהילתי בחיי הפרט. אחד הביטויים לנטייה זו מתבטא בגישה הקרויה "קהילתיות" (communitarians). עציוני, הדובר המרכזי של גישה זו טוען כי יש למצוא את השילוב הראוי בין ביטוי עצמי ואינטרס אישי לבין מחויבות לקהילה בצורה שקולה. תומכי גישת "הקהילתיות" טוענים שישנו רצף שבקצה אחד שלו ה- "אני" ובקצה השני ה- "אנחנו". לדעתם, המטוטלת נעה בכיוון רדיקלי לקצה של האינדיבידואליות – אך לא יהיה נכון להחזיר אותה לצד הנגדי- קהילה שכופה את מרותה על הפרט. המשימה היא למצוא את האיזון המתאים בין השניים.
לדעתי יש ליצור שיתופי פעולה וקשר עם הדור הוותיק כבר קודם עם ילדים הנמצאים בגיל הרך ולא כשהם מגיעים לגיל המצוות.
* וותיקים יוכלו לעבוד בגיל הרך על בסיס יומיומי או שבועי.
* שעת סיפור עם וותיקים מהספרייה או על הקיבוץ
* מפגשים עם יוצרים מהקיבוץ ובסופה בניית תערוכה שבה מוצגות העבודות והתהליך שנעשה.
* מפגשים עם וותיקי הקיבוץ ב"בית המאושר" (בית הקשיש).
* הקמת גינה קהילתית משותפת לוותיקי וילדי הגיל הרך.
* ילדי הגיל הרך והוותיקים יופיעו יחד בחגים.
הערה: המפגשים והפעילויות הללו ימשיכו גם כשהילדים עוברים לחינוך החברתי.
 

ביבליוגרפיה

חזן, ח (1998). שכונת שיקום כקהילה - ניתוח אנתרופולוגי מנקודת הראות של העולם החברתי. מגמות ל"א (3-4) עמ' 298-286.

בהם, א', 1997" .קהילה – דגמים משתנים, שינוי והעצמה קהילתית", ה' שמידע (עורך), המינהל הקהילתי – מגמות ותמורות תל-אביב: החברה למתנ"סים וידיעות אחרונות, עמ' 39–36