כל מה שמעניין בתנועה הקיבוצית ובקיבוצים - בניוזלטר השבועי

בתאריך 1.9.1921, התכנס בקארלסבד שבצ'כוסלובקיה הקונגרס הציוני ה-12.

היה זה הקונגרס הראשון לאחר מלחמת העולם הראשונה, לאחר הצהרת בלפור ולאחר שארץ ישראל נכבשה בידי הבריטים. הדיון התרכז בהקמת מפעלים בעלי ערך לאומי והרחבת ההתיישבות בארץ-ישראל. הקונגרס אישר את הקמת קרן היסוד שנועדה לקדם הקמת ישובים בארץ ישראל ואת רכישת אדמות עמק יזרעאל וההיאחזות בו. בין הדוברים הופיע בפני הקונגרס גם שלמה לביא, ממנהיגי עין חרוד, אשר שיכנע את צירי הקונגרס כי האמצעי הנכון והיעיל ביותר, ליישוב חבלי ארץ נידחים הוא "הקיבוץ הגדול והגדל". הרעיון הזה, שטרם נוסה עד אז שבה את לב הצירים והם אכן החליטו להקים את קיבוץ עין חרוד (כך בלשון ההחלטה).

ארבעה ימים מהרגע שהסתיים הקונגרס עלו קבוצות החלוצים הראשונות, מגדוד העבודה, למעיין חרוד ויסדו את קיבוץ עין חרוד. בתוך שנה נוסדו בזה אחר זה עין חרוד, תל יוסף, גבע, חפציבה, בית אלפא, משמר העמק, גניגר ויגור. במקביל, נוסדו גם המושבים נהלל וכפר יחזקאל.

101 שנים בדיוק, חלפו מאז, ובשנה החולפת ציינו שמונה קיבוצים בעמק יזרעאל ויגור שבעמק זבולון מאה שנים לייסודם. היו אלה חגים גדולים, מושקעים רבי משתתפים. חגים שביטאו עצמה רבה יכולת התגייסות מרשימה ואת מצבם ההולך ומשתפר של הקיבוצים בכלל ושל קיבוצי העמק בפרט. שרשרת האירועים הללו, סיפקה הצצה קטנה לעבר. לימים בהם היהודים ידעו לקבל החלטות ולבצען בתנופה ובנחישות. ותזכורת מרוכזת (למי ששכח) איך בעצם קמה מדינת ישראל.

והנה הם לפניכם.

ראשיתו של הקיבוץ עם גלי העלייה השלישית, כאשר בי"ט באלול תרפ"א (1921) עלו 74 חברי "גדוד העבודה ע"ש יוסף טרומפלדור" להתיישב במדרון הגלבוע, ליד מעיין חרוד, באדמות גוש נוריס. הייתה זו חבורה שדגלה ברעיון הקיבוץ הגדול בניגוד לקבוצה הקטנה, האינטימית, שדגלה במסגרת של עד 25 משפחות. משק עין-חרוד דגל בקיבוץ בן 100 משפחות ויותר, פתוח וקולט לא על פי זיקה אישית אלא על פי זיקה רעיונית ונכונות לניידות והיענות לתביעות שונות של בניין הארץ, רעיון שהגו נחמן סירקין ויצחק טבנקין.

הקיבוץ חווה שלושה פילוגים במהלך ההיסטוריה: בשנת 1923 התפלג גדוד העבודה בגלל מחלוקות רעיוניות על השותפות. בשנת 1929 עברו מקצת מחבריה, שדגלו במשק משפחתי למושב כפר ויתקין. בשנת 1952 התרחש הפילוג השלישי והמפורסם בקיבוץ המאוחד כולו.

בקיבוץ עין חרוד פעלו מראשיתו אנשי ציבור ידועים ובהם: יצחק טבנקין, חיים שטורמן, אהרן ציזלינג, שלמה לביא, רות הקטין ואברהם תרשיש.

הקיבוץ עבר שינוי אורחות חיים למודל "מתחדש" ופרנסתו מורכבת ממשק חקלאי מפותח, מפעל "דיקם" המתמחה בתחום הדפוס ועיבוד נייר, כולל לשימושים רפואיים, שותפות בחברת "רדיוס" המייבאת אלפי מוצרים איכותיים ופתרונות מקיפים לביתו ענף תיירות מתפתח.

בשנת 1952 התפלג עין חרוד על רקע אידאולוגי לשתי יחידות נפרדות באותו הקיבוץ – עין חרוד מאוחד ועין חרוד איחוד והאדמות והנכסים התחלקו בצורה שווה בין שתי הקבוצות. בשנת 1954 עבר "האיחוד"  - הקבוצה המזוהה עם מפא"י - צפונה, לגבעת קומי, ונפרדה משטחי המגורים של הקיבוץ ההיסטורי. 

במלאת 100 שנה לקיבוץ, מונה אוכלוסיית עין חרוד איחוד כ-570 תושבים, בהם מעל 300 חברים וכ- 180 ילדים. לשימור המאזן הדמוגרפי הקיבוץ קלט משפחות צעירות לאורך העשור האחרון וממשיך לקלוט בעיקר משפחות בנים.

עין חרוד איחוד הינו קיבוץ שיתופי, כלכלת הקיבוץ מתבססת על מפעלי תעשיה משגשגים - "פלבם" שמתמחה בייצור ופיתוח מוצרים ופתרונות מבוססי מתכת ו"ריקור" שמייצר מכשירי קירור למצלמות אינפרא אדומות, חקלאות בעלי חיים, גידולי שדה, ומטעים, וענף תיירות איכותי המציע אירוח כפרי במגוון אפשרויות ורמות. 

בקיבוץ שני מוזאונים ותיקים וחשובים (בשיתוף עם עין חרוד מאוחד): מוזיאון בית שטורמן – לתולדות ההתיישבות באזור ובו אוסף פוחלצים מהגדולים בארץ, ומשכן לאמנות עין חרוד – מהמוזאונים החשובים לאמנות בישראל, המציג תערוכות מתחלפות של אמנות ישראלית.

קיבוץ תל יוסף השוכן בעמק חרוד, הוקם בשנת 1921 על ידי חברי פלוגת גדוד העבודה עין חרוד, במקום מושבה הראשון ליד מעיין חרוד. נקרא על שם יוסף טרומפלדור ממייסדי הגדודים העבריים, וממנהיגי ארגון החלוץ ברוסיה, שרבים מחניכיו היו חברי גדוד העבודה ובשנת בשנת 1929 עבר המשק לישוב הקבע שבו הוא שוכן כיום.

ב"שבת השחורה" פשטו חיילי הצבא הבריטי על הקיבוץ וערכו בו חיפושים נרחבים. אחד מחברי הקיבוץ, חיים חרודי, נורה ונהרג על ידי הבריטים. במקום נופלו, ליד רפת הקיבוץ, הוקם עמוד לזכרו.

כחלק מ"הפילוג" בקיבוץ המאוחד בשנות החמישים עזבו 120 חברים את תל יוסף ועברו לבית השיטה, דבר אשר הביא איתו משבר כלכלי וחברתי שגרם לעזיבת חברים נוספים.

הקיבוץ מתבסס על רפת וגד"ש ומאז שנת 1936 פועלת בשטח הקיבוץ “מחלבת תל יוסף” של תנובה.

הקיבוץ הוקם בשנת 1921 כ"קבוצה", על גבעה קטנה בין מושב כפר יחזקאל לקיבוץ עין חרוד. המייסדים היו עולים מרוסיה ומפולין, אליהם הצטרפו גרעינים נוספים ועולים מליטא, לטביה והונגריה.

החלק הארי של הכנסות הקיבוץ מגיע ממפעל "בקרה", המתמחה ביצור בוכנות ושסתומי אוויר. ענפים נוספים הם גידולי שדה, "פארקיון" - בית אריזה לדגים" ובית ספר לרכיבה על סוסים ופנסיון ועוד.

קבוצת גבע נודעת בכך שממנה יצאו הלהקות "הגבעטרון" (זוכת פרס ישראל) ו"השיבולים". לרגל חגיגות השישים לקבוצה כתב דידי מנוסי, יליד המקום, את שירו המפורסם "בת שישים" שהושר על ידי הגבעטרון.

 הקיבוץ מונה כ-600 נפשות ולפני כחצי שנה הצביע על שינוי אורחות החיים ומעבר למודל של קיבוץ מתחדש.

הקיבוץ הוקם בשנת 1922 למרגלות הגלבוע, על ידי עולים מצ'כוסלובקיה ומגרמניה מתנועת "בלאו וייס" (כחול-לבן). הקיבוץ הוקם על אדמות שנרכשו על ידי קרן קיימת לישראל ותרומות של יהודי צ'כוסלובקיה, שבתמורה לה ניתנה לקבוצה של יהודי צ'כוסלובקיה קדימות בהתיישבות. שמו של היישוב הוא כשם החווה על יד העיר חדרה בה הוכשרו הראשונים לחקלאות.

בקיבוץ חפציבה נמצא מרכז של תנועת המקויה שמקורה ביפן. הקשר של התנועה עם הקיבוץ החל בשנת 1962, כאשר התלמיד הראשון מתנועת המקויה הגיע ללמוד עברית באולפן חפציבה. בחג היובל של הקיבוץ הקימה התנועה לרגלי הגלבוע גן יפני.

מקורות הכנסת הקיבוץ הם ענפי גידולי שדה, פרדס, לול, מדגה ורפת. לחפציבה שותפות חלקית במפעל למוצרי פלסטיק בשם פלגל אותו הקימה בשנת 1973. מפעל נוסף "מד-גלית" עוסק בתחום מוצרים להשקיה.

הקיבוץ הוקם על ידי גרעין א’ של חברי תנועת הנוער השומר הצעיר, אשר הוקם בגדוד שומריה ועלה על הקרקע ב-4 בנובמבר 1922 לאחר תקופת הכשרה בעבודות חלוציות רבות, בין השאר במחנה ליד גבע.

אף על פי שחברי הקיבוץ היו בוגרי השומר הצעיר, בשנים הראשונות התנועה לא הייתה קיימת כגוף פוליטי מאגד בפלשתינה-א"י והקשר בינה לבין בית אלפא ניתק באופן מעשי. בשנת 1936 החליטו ילדי השכבה הבוגרת של חברת הילדים להקים קן ולהצטרף לתנועת השומר הצעיר. הדבר הביא למתיחות חריפה והתפרצות סכסוך מר בין שלושת הפלגים הפוליטיים שהיו בקיבוץ, שגלש גם מחוץ לקיבוץ. לאחר מספר שנים של ניסיונות פשרה ובוררות, ביוני 1940 נערכו חילופי חברים עם קיבוץ רמת יוחנן (שעבר פילוג אף הוא). אנשי השומר הצעיר עברו לבית אלפא, ואנשי מפא”י לרמת יוחנן.

בשנותיו הראשונות תפס בית אלפא מקום מרכזי בפיתוח החקלאות בארץ והענפים המשקיים. זן המלפפון "בית אלפא" פותח על ידי חברת הקיבוץ חנקה לזרסון, ופיתוחים של זנים בגידולים כגזר, בצל וכרובית נעשו על ידי חבר הקיבוץ חיים פלדנר. בשנת 1965 יצרו הסופרת לאה נאור והמלחין נחום (נחצ'ה) היימן את המחזמר "זרעים של מסטיק" עבור הצגת הסיום של ילדי כיתה ו' בחברת הילדים בבית אלפא. כשנה לאחר מכן הופק תקליט עם כל שירי המחזמר בביצוע דליה פרידלנד ובליווי ילדי בית אלפא, ובעקבות ההצלחה הוא הפך לתקליט ילדים מוכר ואף זכה לביצועים מחודשים ברבות השנים.

נוסד ב-1922 בשם "קיבוץ השומר הצעיר ב", על ידי קבוצה של יוצאי תנועת השומר הצעיר מגליציה ומיתר חלקי פולין, אשר עלו בתקופת העלייה השלישית והתיישבו בחיפה. לידתה של הבת הראשונה באותה שנה צוינה כיום הקמת הקיבוץ. בקיץ 1922 עבר הקיבוץ לנהלל, שם עסקו החברים בייבוש ביצות ובסלילת כבישים, ומהמושב הצעיר המשיכו החברים אל יישוב הקבע שלהם, שהיה ההתיישבות הראשונה בחלקו הדרומי של עמק יזרעאל, ומכאן גם נגזר שם הקיבוץ – "משמר העמק", שהציע מנחם אושיסקין.

לאורך שנות ה-30' וה-40' היה הקיבוץ בסיס של הכשרת קבוצות להתיישבות, ועקב מיקומו - יעד למתקפות טרור ערבי בימי המאורעות ב-1929, והמרד הערבי הגדול בשנים 1936 – 1939. במלחמת העצמאות הותקף הקיבוץ על ידי צבא ההצלה של קאוקג'י, אשר קיווה לפרוץ דרכו ולכבוש את חיפה. בקרבות נפלו מגינים ונזק כבד נגרם למבני המשק, אך עם סיומם הושג ניצחון למגינים, שהסתייעו בכוחות חי"ש ופלמ"ח.

משמר העמק הוא קיבוץ שיתופי איתן וגדול. מקור ההכנסה העיקרי שלו הוא מפעל תמה תעשיות פלסטיק, העובד בשיתוף עם קיבוץ גלעד. לקיבוצים ענפי חקלאות נוספים: רפת, לול, מטעים, שלחין,  ואידאה מערכות מידע.

מייסדי הקיבוץ היו אנשי העלייה השלישית שרצו להקים ב...עמק הירדן את "דגניה ג'", אולם לאחר כשנתיים בעמק הירדן חלומם בוטל, אחרי שוועדת מומחים בראשותו של האגרונום יצחק וולקני (שהיה מומחה להתיישבות) קבעה שאין מקום לשלושה יישובים קיבוציים בעמק הירדן. הם לא אמרו נואש, ובאוקטובר 1922 הם עברו לעמק יזרעאל והשתכנו בחושות הרעועות של ''ג'ינג'ר'' הערבית. למקום החדש הם קראו בשם קבוצת ''גניגר''.

אל מייסדי הקיבוץ מהעלייה השלישית הצטרפו והשלימו גרעיני התיישבות נוספים מתנועות ''גורדוניה'' (רוסיה), ''החלוץ'' (ברלין), ''מכבי הצעיר'' (מצ'כוסלובקיה), "גורדוניה'' (רומניה) ובני גרעינים נוספים שהיו במחנות העקורים בקפריסין.

בקיבוץ גניגר אוכלוסייה של כ-700 נפשות. לקיבוץ מפעלי תעשייה - "גניגר מפעלי פלסטיק" ו"אמיקו" – וכן גידולי שדה,  רפת, פרדס ולול. הקיבוץ מחזיק בחלק מחברת א.ב מתכננים 'אחת מחברות התכנון הגדולות בישראל.

קיבוץ יגור נוסד בשנת 1922 על ידי חלק מחברי קבוצת "אחווה". החלטה חשובה שקבעה את עתידו של הקיבוץ החדש היתה כי כלכלתו תהיה מבוססת על עבודה חקלאית ועבודה בשכר בסביבה. בתחילה עסקו בייבוש הביצות והסדרת ערוץ נחל הקישון וכן בעבודת חוץ בחיפה – בנמל ובמחצבות.

בנוסף לכך, הבנת המייסדים את בעיות הביטחון של א"י, הקרבה לחיפה וגודלו היחסי עשו את יגור מוקד לפעילות “ההגנה”. הכשרות הפלמ”ח עברו את אימוניהם ביגור במסווה של קבוצות נוער העוסקות בעבודה חקלאית. ביום שבת, 29 ביוני 1946, הושם מצור על המשק ע”י הבריטים פרצו לקיבוץ וריכזו את כולם בחדר האוכל ולקחו את כל הגברים למעצר בלטרון וברפיח. ובמשך שבוע חיפשו את הסליק בו הוחבאו כלי הנשק של "הגנה". יום שבת זה נקרא לאחר מכן – "השבת השחורה".

קיבוץ יגור היה לשם דבר בחג ומועד בזכות פועלו של יהודה שרת (שרתוק), שהקדיש את כל מרצו, לאחר יום העבודה, ליצירת דפוסי חג אשר ישלבו בתוכם עבר והווה ויתנו ביטוי לאדם העברי העובד את אדמתו, והידוע ביותר – סדר פסח נוסח יגור.

חוויות רבות מהווית הקיבוץ השוכן בצל כרמל, ההסטוריה שלו וחבריו השוכן מונצחים לעד בשיריו של בן הקיבוץ, יורם טהרלב.