20 שנה לאסון המסוקים

אחרי יותר מחודשיים של עבודה מאומצת וקמפיין גיוס תרומות מקיף נחנך בתחילת השבוע בכיכר רבין בת"א מיצג יוצא דופן לציון 20 שנה לאסון המסוקים. המיצג, המרשים והמיוחד במינו, ממחיש את גודל האסון באובדן חיילים כה רבים.
מעל כל זה, המיצג יוצא דופן משום שבפעם הראשונה לוקחים את המושכות לידיים דווקא האחים והאחיות של הנופלים ובפעם הראשונה מבקשים להנציח את אחיהם מנקודת המבט שלהם, מהמקום שחשוב להם להזכיר ולהבליט. "דווקא בימים שבהם ארצנו מפולגת, אנחנו מבקשים ליצור לזכרם אירוע מיוחד המדגיש את החיבור העמוק של כל קצוות האוכלוסייה למדינה שלנו", כתבו המארגנים בעמוד הפייסבוק של האירוע. "רצינו לעורר שיח על האירוע, 20 שנה אחרי", הם מוסיפים.
המיצג נפתח ביום ראשון בטקס מרגש בהשתתפותם של משפחות הנופלים, ראש עיריית ת"א רון חולדאי, קצין חינוך ראשי תא"ל אבנר פז צוק, דני רוזנר מנהל מינהל חברה ונוער ומזכ"ל התנועה ניר מאיר.
איילה מינקר מקיבוץ ניר יצחק, שאחיה נהרג באסון והיא אחת מיוזמות הרעיון, מספרת כי הכל התחיל במפגש של כמה מהאחים, שמטרתו הייתה לחשוב כיצד לציין את 20 השנים לאסון. "בזמן השיחה סיפרתי על מיצג שיצרתי על האסון בזמנו בצבא ומישהו נוסף הציע את הרעיון להציג משהו בת"א וכך ביחד נרקם הרעיון. "לא תיארתי לעצמי שזה יגיע להיות אוהל כל כך גדול שמכיל מאות אנשים בו זמנית, לא ציפיתי לכל כך הרבה התעניינות, אהבה וחום, זה מאד מאד מרגש מבחינתנו".
האוהל מחולק לארבעה חלקים. החלק הראשון, ההיסטורי, מספר על יום נפילת המסוקים, ה-4 בפברואר 1997. חלק זה מחזיר את המבקר למשדר החדשות בו תוארה התרסקות המסוקים ולכותרות העיתונים ביום שאחרי, וכן מעניק קצת רקע לאירועים באמצעות ציר זמן שמדגים את הקשר בין ישראל ללבנון ומפת רצועת הביטחון. החלק השני הוא מיצג אומנותי שממחיש את אתר הנפילה בצפון: התרסקות, הרס, תוהו ולצד זה את התקווה וההמשכיות. בחלק זה מוצג השיר של אסא כשר "בקשות", בו הוא מבקש לזכור את כל אחד ואחד מהנופלים ולידו כרטיסיות נופלים שמסבירות בקצרה על כל חלל וחלל. בחלק השלישי, עוצר הנשימה, מוצגות תמונותיהם של 73 הנופלים בגודל טבעי- מה שממחיש מעל לכל דבר את מספרם הבלתי נתפס. שבעים ושלושה חיילים שנהרגו- כל אחד ועולמו הוא, כל אחד וסיפורו וביחד חוברים לסיפור אחד משותף של הגנה על המדינה ורצון לתרום עבורה. החלק הרביעי והאחרון, מיועד לקבוצות מאורגנות שעוברות את הסיור.
מינקר מוסיפה כי היא מקבלת עוד ועוד תגובות חמות מהמבקרים במקום. "המשפחות השכולות של האסון ובפרט ההורים, מתרגשים מאד להגיע לכאן. הם מרגישים בטוחים ורגועים לדעת שזכר יקיריהם ישמר גם בחלוף השנים וש"נטל הזיכרון" אינו על כתפיהם שלהם בלבד".