"הביורוקרטיה של משרד הבטחון מקשה על משפחות שכולות בקיבוצים יותר מאשר בעיר, ואנחנו כאן בשביל לסייע להן"

הימים שבין יום הזיכרון לשואה ולגבורה לבין יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה, הם ימים מיוחדים בישראל. התקשורת מעלה זיכרונות וסיפורים, והחיבור למי שאינם כאן אתנו חזק עבור אזרחי ישראל מבדרך כלל.

משפחות הנופלים אינן צריכות את הימים הללו כדי לזכור את יקיריהן, ומי שספגה את האובדן ומאז פועלת לסיוע למשפחות שכולות בתנועה הקיבוצית ובמקביל להסברה בנוגע לבטיחות בדרכים בצה"ל, היא ד"ר אירית בר-נתן (מעגן מיכאל) יו"ר סניף יד לבנים בקיבוצים.

"סיון בני הבכור התגייס לצה"ל, בנובמבר 1996, שירת בסיירת מטכ"ל לאחר מכן עבר לסיירת גולני. עוד לפני סיום המסלול בסיירת גולני, הציע לו המח"ט דאז והרמטכ"ל היום גדי אייזנקוט ללכת לקורס קצינים. סיון קיבל את ההצעה, ויצא לרגילה לפני תחילת הקורס. ביום חמישי בערב הוא יצא לבלות עם חברים, הנהג ברכב נרדם והתנגש ברכב שבא ממול בו נהגה רוני שי מקיבוץ דליה. רוני נהרגה במקום וסיון שישן ולא היה חגור עף ונפצע אנושות. הוא הגיע לבית חולים, עשו לו מספר ניתוחים שניסו להציל את חייו והגיעו למסקנה שיש לו מוות מוחי, שזוהי אולי ההתמודדות הקשה ביותר שיש, גם לאנשי רפואה. אתה רואה את הבן אדם הכי יקר לך בעולם, את הבן שלך, שוכב שם, כאילו הכל בסדר, ואומרים לך הוא מת. איך אפשר להאמין לזה?!  אחותי עוד שאלה: "הוא לא צמח? ואמרו לה – לא, הוא מת. לצמח יש פעילות מוחית, וכאן אין יותר".  

נורא התלבטנו וביקשנו חוות דעת שניה אבל כשהסבירו לנו שעשו שתי ועדות רפואיות וזאת ההבחנה הבנו שאין דרך חזרה... סיון היה חתום על כרטיס 'אדי', ולכן ביקשו מאיתנו לתרום את אבריו. אני נזכרתי שכאשר הוא קיבל את הטופס כדי לחתום ביחד עם חידוש רישיון הנהיגה הוא שאל אותי מה דעתי לפני שחתם, אמרתי לו שאנחנו חתומים על זה ומכירים אפילו את המשפחה שהקימה את העמותה. כשאתה חותם על זה אתה לא חושב שיגיע רגע האמת, הבנו שאין ברירה. אני לא אשכח את הרגעים הללו - ערב ראש השנה, כולם מתכוננים לחג ולארוחה ואנחנו מתכוננים להלוויה. מאז אני הולכת בהרגשה שהוא מת סתם, הוא לחם בדרום לבנון ובמקומות מאד מסוכנים ובסוף הוא מת על הכביש".

ואיך הגעת להיות לאוזן ולעזר למשפחות שכולות נוספות כיו"ר יד לבנים בקיבוצים?

"אחרי שנתיים שהייתי במה שנקרא 'משפחת השכול' והכרתי קצת אנשים בתנועה, הציעו לי להצטרף לעבודה של מחלקת ביטחון. בתקופה זו הכרתי את יד לבנים בתנועה הקיבוצית, והתחלתי להכיר עוד ועוד משפחות שכולות. חבורה שהלכה וגדלה לצערי הרב במבצע 'חומת מגן' ובמלחמת לבנון השנייה. הצטרפתי לעזור ליעקב אשכול ז"ל שהיה אז יו"ר הסניף וכשהוא פרש נבחרתי במקומו.  

מה בעצם הצורך ביד לבנים הקיבוצי?

"בעבר גם יד לבנים וגם משרד הבטחון לא הבינו למה בכלל צריך את יד לבנים הקיבוצי, וגם היום זה לא ברור להם.  אומרים לנו "הכל יש לכם" או "הקיבוץ נותן הכל". הסניף היה קיים שנים, אבל השינויים בקיבוצים הביאו לשינויים גם בתחום הזה. יש טיפול מיוחד במשפחות בקיבוצים שאין בעיר מבחינה בירוקרטית ואני כאן כדאי להוריד מעליהם את המעמסה. למשל משפחה שכולה זכאית לטיפול שיניים בחמישים אחוז, אבל אם רופא השיניים הוא שכיר של הקיבוץ והחברים מחויבים דרך התקציב האישי, משרד הבטחון לא מכיר בטיפולים שאין עליהם קבלה. או במקרה של מעבר או מכירת דירה - כל משפחה מקבלת מענק של עזרה למעבר דירה, משום שיש הבנה לעומס הרגשי של להישאר באותו בית, בקיבוצים קשה מאד שיהיה לי שטר מכר שיוכיח שעברתי דירה. כמובן, יש אבסורדים שנוגעים לכולם- משרד הבטחון לא יודע להתמודד למשל עם אישה שהיא גם אם שכולה וגם אלמנה. מה עושים עם משפחה ששני ילדיה נהרגו או הקביעה השרירותית שכשאחד מבני הזוג נפטר התגמולים יורדים פתאום ל-80 אחוזים.

יש משפחות שההורים נפטרו ונשארו אחים שכולים, למשרד הביטחון אין רישום של האחים וקשה להם להגיע ולהציע להם את הזכויות המגיעות להם. חשוב לי שהם יידעו שגם להם מגיעות זכויות מהמדינה ועזרה של יד לבנים. 

יש שינוי בפעילות שמציע יד לבנים?

כיום רוב ההורים השכולים שעודם בחיים הם ממלחמת יום כיפור, ומשרד הביטחון הבין שהוא צריך לעשות פעילות שמותאמת יותר למבוגרים. גם כאן יש שוני עבור ההורים בקיבוצים, אפשר לתת מענה ספציפי למשפחות אבל קשה לארגן פעילויות בתחום של רווחה ותרבות למשפחות מדן ועד אילות. לכן, אנחנו פועלים להקמת סניפים במועצות האיזוריות ובנוסף, עושים כל מאמץ להוציא, בעיקר את ההורים המבוגרים, מהבית לפעילות, דואגים שהם יקבלו פעילויות במרכז הקהילתי האזורי או לחילופין, מי שרוצה, לעשות מפגשים של המשפחות השכולות באזור.

בנוסף, המטרה שלנו היא גם לעבוד על חיבור האחים השכולים ליד לבנים, חשוב לנו מאד שהם יהיו חלק ונוכל לתת להם כל מענה. היום התקשר אלי אח שכול שקיבל את ההזמנה לאירוע הזיכרון השנתי שאנחנו מקיימים באנדרטת הקיבוצים ואמר שהוא ישמח לקחת חלק בפעילות שלנו, שהוא לא הכיר עד היום.

איך נולד הרעיון להקים את אנדרטת חללי הקיבוצים?

זה רעיון שהתגלגל במשך שנים, כאשר את אבן הפינה הניחו בסוף שנות ה-90. בהתחלה הוקם מגדל המים כאתר הנצחה אבל ההורים דרשו שתהיה הנצחה שמית. מי שדחף את העניין היה עזרא רבין ז"ל מגעש. נעשתה פניה לקיבוצים שישלחו את שמות החללים שמונצחים בכל קיבוץ ביום הזיכרון. רק אחרי שאספו כל השמות משנת 1919 הם נחקקו על הקירות של האנדרטה. איתן ברושי שהיה מזכ"ל התנועה דחף לטקס מרכזי אחד פעם בשנה. מכיוון שאי אפשר לעשות אירועים הכוללים את כל המשפחות השכולות מדן ועד אילות, במשך השנה, אנחנו מזמינים פעם בשנה את המשפחות השכולות לפני הטקס באנדרטה למפגש. למפגש אנחנו מביאים נציגים של משרד הביטחון כדי לתת מענה לשאלות השונות וכמובן שגם אנחנו עומדים שם לרשותם.
היום מונצחים באנדרטה 3,067 חיילים מהקיבוצים השונים בכל רחבי המדינה ואנחנו מקווים בכל שנה שרק לא יתווספו עוד שמות, שרק לא נאבד עוד בנים ועוד משפחות יצטרפו למשפחת השכול".